סון הר-מלך צריכה לנשק את רגליה של מריה מונטסורי

על כתפיהן של חלוצות הפמיניזם, עומדות כיום נשים המבקשות להשיג את הנשים חזרה אל שולי החברה. חברת הכנסת לימור סון הר-מלך עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בהצבעה על התקציב בכנסת, ב-7 בפברואר 2024 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

בבתי הקולנוע מוקרן הסרט "מריה מונטסורי", וזאת הזדמנות נאותה לספר בשבחה. בצרפתית, שפת המקור, נקרא הסרט La Nouvelle Femme, כלומר "האישה החדשה". השם הזה הולם יותר, משום שבבסיס חידושיה של מונטסורי בתחום החינוך עמד מאבקה לשחרור האישה.

לימים היא כתבה באחד מספריה על הממשק שבין שחרור האישה ושחרור הילד. גברים רבים, כך סיפרה, טוענים שאין להם דבר נגד זכויות נשים, שהרי הם אוהבים את נשותיהן, מפרנסים אותן ומגינים עליהן. על אותו משקל הם טענו שהם אוהבים את ילדיהם. אולם מונטסורי הבחינה כי מדובר באהבה פטרנליסטית חונקת; כזאת שבה הגבר הוא הפועל היחיד, והאישה והילדים משוללי זכויות ומחויבים לסור למרותו של אבי המשפחה.

מונטסורי – מחלוצות הפמיניזם

מונטסורי סחבה על כתפיה את מהפכת הנשים החדשות. בגיל 13 (שנת 1883) היא ביקשה ללמוד בבית ספר תיכון טכני, בשאיפה להיות מהנדסת. אביה, שהכיר בכישוריה, תמך בה, אף שנשים באיטליה של אותה העת למדו, אם בכלל, רק בחינוך יסודי. עם ציונים מרשימים, היא נרשמה בהמשך ללימודי רפואה באוניברסיטת רומא.

נשים אז לא הלכו לבדן ברחוב, בוודאי לא עם ספרי השכלה ודעת. על כן אביה ליווה אותה בכל יום בדרכה לאוניברסיטה, וסחב עבורה את תיק הספרים והמחברות. בחדרי ההרצאות היא הושבה מבודדת ומודרת בשורה האחרונה. ואף על פי כן, היא היתה האישה הראשונה שסיימה תואר דוקטור לרפואה ברומא, ולימים האישה הראשונה באיטליה שקיבלה את התואר פרופסור.

יחד עם עמיתה ואהובה, ג'וזפה מונטסנו, היא עבדה בבית החולים הפסיכיאטרי שליד אוניברסיטת רומא. השניים הראו כי ניתן על ידי אהבה, טיפול והדרכה להביא ילדים עם מוגבלות שכלית לפתח יכולות מוטוריות ואף לדבר, לקרוא ולכתוב. ילדות וילדים שעד אז הוזנחו ללא שום טיפול, בשל ההנחה כי הם לא יכולים ללמוד, עמדו בהצלחה בבחינות סיום בית הספר היסודי.

בשנת 1898 נולד לזוג ילד, אך מונטסורי סירבה להתחתן, כיוון שלא היתה מוכנה שמישהו יהיה "בעלה". מלבד ההיבט הסמלי, נישואים היו מונעים ממנה להמשיך לעבוד ולפתח את רעיונותיה. מונטסנו נישא לאישה אחרת ואימץ את הילד. מנטסורי, שנותרה לבדה, עזבה את עולם הרפואה, והקדישה מכאן והלאה את חייה למאבק לשחרור האישה ולפיתוח תורתה החינוכית.

עקרונות שיטת מונטסורי

בשנת 1907 ייסדה מונטסורי את "בית הילדים", שבו התחנכו ילדות וילדים בני שנתיים עד 7, על פי שיטתה. בשנת 1912 פרסמה את ספרה החשוב הראשון: שיטת מונטסורי (The Montessori Method).

הפדגוגיה של מונטסורי היא מדעית ואנתרופולוגית, כלומר ראשיתה בתצפית על ההתנהגות של כל ילדה וילד כאינדיבידואל. המורה לומד את הילד לפני שהוא פונה ללמדו. לתצפית יש תנאי מקדים אחד, המודגש בספר: "שיטת התצפית נוסדה על בסיס עקרון יסוד – החירות של הילד בגילויים הספונטניים שלו" (התרגומים שלי). כלומר, הילדה והילד פועלים בחופשיות, ותפקיד המורה בשלב זה לאפשר להם את התנועה החופשית וללמוד את מידת התפתחותם.

בהמשך, כפי שמוסבר בספרה השני, תומך המורה בהתפתחות הילד בשלושה תחומים עוקבים: תנועה, חושים ושפה. ההתפתחות החושית-תנועתית (סנסו-מוטורית) היא הבסיס להתפתחות האינטלקטואלית.

החינוך התנועתי נועד "ליצור סדר" בתנועה חסרת השליטה של הילד. בסביבה רבת גירויים הילד נע באי שקט, נוגע בכל דבר, ומסיט את תשומת הלב במהירות מדבר לדבר. במצב זה אסור לכפות עליו לשבת בשקט בשם החינוך למשמעת. במקום זאת, יש להוביל את התנועה כך שתהיה "לקראת מטרה מוגדרת". השגת המטרה, כגון לתפוס, לזרוק, להתאים, לבנות וכדומה, מניבה סיפוק, שביעות רצון ורוגע. כך הופך הילד "לעובד פעיל מלא שמחה".

לטובת החינוך החושי פיתחה מונטסורי אביזרי משחק מגוונים. למשל, סדרה של גלילי עץ בגודל שונה שיש להכניסם למקום מתאים בבסיס עץ עם חורים בגדלים שונים. את הפעולה הזאת עושים תחילה בעיניים פקוחות, ואחר כך עם כיסוי עיניים ובעזרת חוש המישוש בלבד. באופן דומה, היא פיתחה שורה של פעמונים המפיקים צלילים שונים, שאותם יש לסדר בהתאם לשורות תווים.

חינוך שפתי מתחיל בזיהוי וחיקוי של צלילים ורעשים מהסביבה, ביטוי של עיצורי הא"ב שהמורה אומרת, וכן זיהוי של הברות (עיצור ותנועה) מתוך מילים בשירי ילדים. בהמשך מבטאים התלמידים מילים שלמות, כגון שמות של חפצים שהמורה מציגה וקוראת בשמם. כך גם לומדים את צלילי האותיות, כאשר מחזיקים ומסדרים אותיות גדולות מנוסרות מעץ.

מובן מאליו? תבדקו שוב!

אפשר שלהורים ולגננות בימינו הרעיונות האלה הם מובנים מאליהם, שהרי אביזרי משחק כגון אלה שפיתחה מונטסורי נמצאים בכל גן ילדים ובבתים רבים. עם זאת, ראוי לזכור כי בישראל של שנת 2026, עדיין כשליש מהתינוקות בכל שנתון לא זוכים לסביבה חינוכית תומכת. בשל חוסר ידע ועוני של ההורים והזנחה מצד המדינה, הם מופקדים למשמורת אצל קרוב משפחה מבוגר או ב"מחסני ילדים". כך נגזרים עליהם פערי התפתחות שמערכת החינוך היסודי והעל-יסודי לא תצליח לתקן.

אזכיר עוד שני עקרונות העומדים בבסיס תורתה של מונטסורי, ולא תמיד מוקפדים בימינו. ראשון שבהם הוא זכות הילד לחירות. על כך היא כתבה בספרה הראשון: "הנה עיקרון גדול שקשה לחסידי שיטות בית הספר המקובל להבין. כאשר משמעת מבוססת על חירות, המשמעת עצמה מוכרחה להיות פעילה. איננו רואים אדם כממושמע רק כאשר הוא השתתק באופן מלאכותי, כמו אילם וחסר תנועה משותק. במקרה כזה הוא אדם מושמד, לא ממושמע".

העhקרון השני הוא זכות האישה לשוויון. מונטסורי נאבקה בכל גילוי של הפרדה ואפליה, ובמוסדות הרבים שפעלו ופועלים בשיטתה, הילדה והילד מתפתחים ומתחנכים באותה גישה, באותן שיטות וביחד.

בנאום שנשאה במעמד חנוכת "בית הילדים" הראשון, שמשולב בספרה (פרק 3), היא דיברה בשבח האישה שוות הזכויות. מכאן נלקח גם שמו המקורי של הסרט: "האישה החדשה, כמו פרפר היוצא מהגולם, תשוחרר מכל אותן תכונות שבעבר הפכו אותה לנחשקת בעיני הגבר, רק כמקור הברכות החומריות של הקיום. היא תהיה, כמו הגבר, אינדיבידואל, בן-אנוש חופשי, פעילה חברתית".

איום ממשי על שוויון נשים בהשכלה

120 שנה חלפו, ובישראל של ימינו זכויות האישה נמצאות תחת איום ממשי. השבוע דנה ועדת החינוך של הכנסת בחוק שיזמה ח"כ לימור סון הר-מלך להדרת נשים במוסדות ההשכלה, המכונה ברמייה "תיקון 10 לחוק זכויות הסטודנט". זכויות אין שם.

כפי שמוסבר בחוות דעת של המכון הישראלי לדמוקרטיה, חוק זה יפגע באופן דרמטי בשוויון המגדרי. החוק מאפשר הפרדת נשים לא רק בכיתות הלימוד, אלא גם במרחבים הציבוריים במוסדות ההשכלה, כגון בספריות, במעבדות, במסדרונות או בקפיטריות.

התומכים בחוק טענו בישיבה כי הציבור החילוני צריך לאפשר לדתיים לשמור על מנהגם להדיר נשים במרחב הציבורי, בשם הרגישות הרב-תרבותית. זהו טיעון דמגוגי שחייבים לפרק. כל הפרדה היא ניצן של אפליה, על כן זכויות האדם אינן מתקיימות למי שמבקש לשלול זכויות אלה מאחרים. אי אפשר לדרוס את כבוד האדם ואת חירותו תחת האצטלה של כבוד האדם וחירותו. אין זכות טיעון למדיר ולמפלה. ככה פשוט.

הכאב גדול במיוחד, שכן חברת הכנסת שהציעה את החוק, ואיתה קבוצת נשים המתכנה "השדולה למען אישה החרדית בכנסת", משמיעות את קולן בזכות מריה מונטסורי ואחרות. אילולא נשים אמיצות כמונטסורי, ששילמה מחיר אישי כבד (המוצג היטב בסרט), לא היה מותר לסון הר-מלך לצאת מהמטבח בביתה, ודאי לא להשמיע את קולה ודעותיה בפומבי. ודאי לא לבחור ולהיבחר למוסדות השלטון.

על כתפיהן של חלוצות הפמיניזם, עומדות כיום נשים רעות לב ומעוותות מחשבה, המבקשות להסיג את הנשים חזרה אל המטבח ואל שולי החברה. אוי לבושה.