ועדות קבלה ליהודים, גטאות לערבים
כבר היום, אזרחים ערבים לא יכולים לחיות במאות ישובים. חוק ועדות הקבלה החדש יחריף את המצב. "אנחנו ילידים, החוק הבינלאומי מאפשר לנו לגור היכן שאנחנו רוצים", אומר עו"ד מומחה בתחום
המילה "ערבים" לא מוזכרת בחוק ועדות הקבלה, אבל לכולם ברור למה הכוונה. שרת ההתיישבות אורית סטרוק עם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' (צילום: שראיה דיאמנטי / פלאש 90)
כשמדברים על מצוקת הדיור בישראל, נוגעים בדרך כלל במחירי הדירות והשכירות הגבוהים, במחסור בדיור ציבורי או בענייני תעסוקה, אבל באופן כללי, במה שנוגע לדיור, המחסום העיקרי העומד בפני ישראלי ממוצע הוא המחסום הכלכלי. אבל גם בהקשר זה, התואר "ישראלי ממוצע" אינו כולל את הפלסטינים אזרחי ישראל, שכן מאות ישובים בישראל חסומים בפניהם.
בכ-600 ישובים בישראל קיימות "ועדות קבלה", שאף שבאופן רשמי הן לא אמורות לסנן אזרחים ערבים, בפועל זה מה שהן אמורות לעשות. זו גם הסיבה שממשלת הימין הנוכחית מבקשת להרחיב את הכוח של ועדות הקבלה בישובים האלה לדחות את מי שלא נראה להם. בעוד שהיום היכולת לקיים ועדות קבלה מוגבלת ליישובים שגרות בהם 400 משפחות, לפי חוק שמקדמת שרת ההתיישבות אורית סטרוק מ"הציונות הדתית", חוק שהחלה לקדם עוד בכנסת הקודמת, היכולת הזו תורחב ליישובים שיש בהם עד 1,000 משפחות. בחוק הזה תומך לא רק הימין, אלא גם ח"כים מ"ממחנה הממלכתי" של בני בנץ ומ"יש עתיד".
>> מה שלום ה"ייהוד"? מקרה נוף הגליל
גם במקרה הידוע ביותר של סירוב של ועדת קבלה לקבל אזרח פלסטיני, המקרה של משפחת קעדאן ביישוב קציר, הסיבה הרשמית לסירוב לא היתה זהותה הערבית של המשפחה. "לא היתה להם אז סיבה לדחות אותי, אבל הם דחו אותי", נזכר עכשיו עאדל קעדאן, שעניינו, כידוע, הגיע לבג"ץ, שפסק שיש לאפשר לו לגור בקציר.
"לא שאלו אותי אם אני ערבי"
"לא היו שאלות שקשורות להיותי ערבי", מבהיר קעדאן. "כולן היו קשורות למצבי הכלכלי, ליכולות שלי, לאיכות העבודה שלי והאם אצליח לעמוד בעלות ההשתתפות של ילדיי בחוגים. הם אמרו שביישוב גר סוג מסוים של משפחות, והם רוצים משפחות דומות להן. למרות שהתשובות שלי היו טובות, נדחיתי". בג"ץ, אומר קעדאן, "הביא לי את הצדק", אבל היום הוא חושש שהמצב גרוע יותר. "אני חושב שהדברים השתנו. הקיצוניות גדלה, האפשרות שערבים לא יתקבלו גדלה, ובתי המשפט נחלשו", אומר קעדאן.
קבעו תקדים. עאדל קעדאן ואשתו אימן בבית המשפט העליון (צילום: פלאש90)
קעדאן מספר כי אחרי החלטת בג"ץ, החיים של משפחתו בקציר "היו רגילים. התושבים קיבלו אותנו, בעיקר כי הכירו אותי דרך עבודתי כאח. עזרתי לתושבים בתחום העיסוק שלי". אבל בסופו של דבר המשפחה עזבה את קציר. "האמת היא שלא השתלבנו", משחזר קעדאן. "הילדים שלי סיימו את לימודיהם בחיפה ובבתי ספר ביישובים אחרים. בשלב מסוים עזבנו את הבית, השכרנו אותו ועברנו לאזור אחר בגלל לימודי הילדים. קציר היתה בשבילנו משהו כמו בית מלון, רק למגורים".
חוק ועדות הקבלה הנוכחי, זה שסטרוק מנסה לשנות, נולד למעשה אחרי בג"ץ קעדאן במטרה לתת ליישובים הקהילתיים סמכויות נוספות במה שנוגע לדחיית תושבים חדשים. בקואליציה מדברים היום גם על הרחבת החוק כך שיכלול ישובים שהיום אין בהם ועדות קבלה.
סובחי סמארה, במקור מטירה, גר היום בצור יצחק, ישוב קהילתי בשרון שאין בו ועדת קבלה, אבל זה לא אומר שדרכו היתה קלה. למרות שמצבו הכלכלי טוב – הוא עובד כמתכנת בחברת היי-טק ובת זוגו עוסקת בתחום החשבונות – ולמרות שאין ועדת קבלה ביישוב, היה לו קשה לקנות בית. "כל מי שהציע את ביתו למכירה, נסוג בטיעונים שונים אחרי שנודע לו שאני ערבי. בסוף קנינו בית מקבלן. הוא נתקל בביקורת, כתבו נגדו שהוא מוכר לערבים".
לא מהלך פשוט. סובחי סמארה
אף שהוא חי בצור יצחק, סמארה לא מסתיר שהוא לא מרגיש בה בנוח. "אני שולח את הבן שלי לפעוטון בטירה, והחיים שלי בצור יצחק הם בעיקר בבית. כשאני יוצא החוצה, אני נתקל לפעמים במבטים לא אוהדים".
"לא רציתי לבנות בלי היתר"
את הסיבה ליחס כלפיו תולה סמארה גם שהוא מסרב "לשמור על פרופיל נמוך וללכת עם הזרם ולשתוק. בראיונות בטלוויזיה הבעתי את עמדתי נגד גזענות, אז זכיתי לתגובות שליליות". אחריו הגיעו לצור יצחק משפחות ערביות נוספות, אבל הן כנראה היו פחות בולטות. "בשלבים מסוימים נמנעתי מלצאת מהבית", אומר סמארה. "באירועי מאי 2021 אנשים מהיישוב הסתובבו עם נשק, ואני מדבר על רובים, לא על אקדחים. פחדתי בשביל הבן שלי. לא רק ממראה הנשק, אלא ממשהו מסוכן יותר".
קעדאן מספר שההחלטה שלו לעבור לקציר היתה קשורה קודם כל בחיפוש אחרי רמת חיים טובה יותר. "לא היתה לנו בעיה של מצוקת דיור בבאקה אל-גרביה" הוא נזכר, "יצאנו לחפש איכות חיים גבוהה יותר, פחות בעיות חברתיות, יותר שלווה ואפשרות הפיתוח".
המצוקה דוחפת ערבים לישובים יהודים. בנייה בצור יצחק על רקע העיר טייבה (צילום: יוסי זמיר / פלאש 90)
לעומתו, את סמארה דחפה בעיקר מצוקת הדיור. "הייתי מעדיף לחיות עם איכות חיים נמוכה יותר, אבל להישאר בעיר שלי, טירה", הוא אומר. הקושי למצוא קרקע ולקבל אישורי בנייה, בעיה שסובלים ממנה לדבריו "אלפי זוגות צעירים אחרים", הביאה אותו לחפש בית במקום אחר.
"לא רציתי להסתכן בבנייה ללא היתר, אז לא היתה לנו ברירה אלא לחפש בית באזור קרוב, וצור יצחק התאימה", מסביר סמארה. צור יצחק, הוא מסביר, הוקמה ב-2011, ומשפחות רבות נהרו אליה בגלל קרבתה למרכז הארץ והמחירים, שהיו אז נמוכים. "לפניי גרו כאן כמה משפחות ערביות בשכירות, אני הייתי הראשון שקנה בית", הוא אומר.
סמארה סבור שמה שקורה בצור יצחק, כלומר כניסת אזרחים ערבים, הוא תהליך בלתי נמנע, וישובים נוספים שהוקמו ליהודים יהפכו לישובים מעורבים. "באמצעות מדיניות של אי-התרחבות, המדינה ניסתה לכתר את הכפרים והערים שלנו, ועכשיו מוצאת אותנו בישובים יהודיים, עם ועדות קבלה או בלעדיהן", הוא אומר. בכוכב יאיר, הסמוכה לצור יצחק, היו הפגנות נגד מכירת בתים לערבים, אומר סמארה, ככה גם בעפולה, אבל בסופו של דבר בשני המקומות חיות עשרות משפחות ערביות.
לעומתו קעדאן, אף שהיה "חלוץ" במעבר ליישוב קהילתי יהודי, דווקא רואה את הצד השלילי בתהליך. "חלק גדול מהצעירים המשכילים נודדים לישובים יהודיים, והתוצאה היא שהישובים שלנו מתרוקנים מהצעירים הטובים", אומר קעדאן. "זה ללא ספק מתגבר, למרות ההגבלות וגם אם ירחיבו את חוק ועדות הקבלה".
"סוגרים את הדלת"
לחץ בינלאומי. עו"ד קייס נאסר
עורך הדין ד"ר קייס נאסר, מומחה ומרצה לענייני תכנון, אומר ששילוב של שתי הסיבות – צפיפות בישובים הערביים ורצון לשפר את תנאי המחיה – הוא זה שדוחף צעירים ערבים לעבור ליישובים יהודיים. "היעדר תשתיות גרם לזוגות צעירים לחפש רמת חיים שלא קיימת ביישובים שלנו, וזה בנוסף למחסור בתכנון ובנייה, שהוא הבעיה הכי בוערת", אומר נאסר. הרחבת היכולת של הישובים הקהילתיים לדחות את מי שאינם רוצים, הוא מוסיף, רק תחריף את הבעיה. "המדינה רוצה לסגור את הדלת מול הזוגות הללו", הוא טוען. "זה יגביר את המשבר ביישובים הערבים ויגרום לכליאת הצעירים בתוכם".
נאסר מגדיר את החוק להרחבת ועדות הקבלה "חוק בלתי חוקי". הוא חושש שאם שר המשפטים יריב לוין ישלים את ההפיכה המשפטית שלו, "חוקים בלתי חוקיים" כאלה יהפכו לשגרה. "אין שום סיבה, אפילו לא ביטחונית, שמאפשרת למדינה לסווג אדם לפי זהות, מגדר או דת. תארו לעצמכם שהיו מעמידים שוטר בכניסה לחיפה כדי לאפשר לאנשים מסוימים להיכנס ולאחרים לא".
אף שהמילה "ערבי" לא מופיעה בחוק, הקריטריונים של ועדות הקבלה נועדו להדיר ערבים, טוען נאסר. "במבט ראשון הם משתמשים במילים שלא נראות מפלות, אבל למי שבודק אותן ברור שהם רוצים להדיר ערבים", אומר נאסר. "למשל, אם משפחתך התגוררה בעבר ביישוב הזה או אם חונכת בחינוך ישראלי, ציוני או יהודי. אלה סטנדרטים שמעמידים מכשולים בפני הערבים".
סוגרים על הישובים הערבים. מבט מיובלים על סח'נין (צילום: ברק מאייר)
בעיניו של נאסר, המהלך הזה הוא חלק מאידיאולוגיה שמבקשת ליצור ישובים ליהודים בלבד ויישובים לערבים בלבד. "המטרה היא לשים מצור על הישובים הערביים ולמנוע כל קשר עם הישובים היהודיים, הכפרים הערביים יישארו גטאות סגורים", אומר נאסר.
חוק ועדות הקבלה, טוען נאסר, הוא לא רק גזעני ומחזק את התחושה שהמדינה מיועדת ליהודים בלבד. הוא גם לא חוקי. "מאיתנו, הערבים, שוללים את רוב משאבי המדינה, למרות שאנחנו ילידים. זה לא עולה בקנה אחד עם החוק הבינלאומי, שאומר שיש זכויות למיעוטים הילידיים", אומר נאסר.
נאסר מסכים עם קעדאן שהמצב היום קשה יותר ממה שהיה לפני עשרים שנה, כשניתנה פסיקת בג"ץ בעניין קציר. חוק הלאום נתן לגיטימציה להעדפת יהודים, וגם בתי המשפט השתנו, עוד לפני הרפורמה של לוין. "מערכת המשפט מושפעת מהאווירה הכללית, ובמיוחד מאירועי מאי 2021", אומר נאסר. "באחד התיקים (שטיפלתי בהם; ב"ז), שופט בבית משפט מחוזי אמר שההפרדה בין יהודים לערבים טובה למדינה. וזה עוד לפני שבתי המשפט הרגישו מאוימים מצד הממשלה כפי שקורה היום."
בהנחה שפסקת ההתגברות לא תעבור בקרוב, נאסר מעריך שאפשר יהיה לבקש מבג"ץ לפסול את חוק ועדות הקבלה החדש, "אבל אי אפשר להסתמך על זה הרבה. צריך לפעול בפורומים בינלאומיים. החברה הערבית וזכויותיה כבר אינן עוד סוגיה פנימית בישראל, אלא סוגיה בינלאומית בתוך הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הנושא של מניעת מגורים של אזרחים ערבים במאות ישובים צריך להיות בינלאומי, כדי להפעיל לחץ על ישראל".
נאסר מזכיר שבזמן פסק דין קעדאן, חוק ועדות הקבלה עוד לא היה קיים. ועכשיו רוצים להרחיב אותו. "אנחנו במדרון חלקלק", הוא מזהיר. "עלולים להרחיב את האזורים האסורים לערבים. זה לא צריך להיות קשור לנושא התכנון, כי גם אם יש תכנון ביישובים שלנו, יש לנו זכות לגור איפה שאנו רוצים. זו זכות אדם חוקתית, שבושה לנהל עליה דיון במאה ה-21".
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
