newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מאות השתתפו בהלווייתו של הילד הפלסטיני שנהרג מאש הצבא

תחת גשם שוטף הובא לקבורה הילד עלא אבו עליא, שנורה למוות במהלך מחאה בכניסה לכפר אל-מוע'ייר. עפ"י עד ראיה, אבו עליא נורה אחרי שחיילים רדפו אחרי המוחים לתוך הכפר. הצבא בתגובה: לא נעשה שימוש באש חיה

מאת:

מאות השתתפו הבוקר (שבת) בהלווייתו של הילד הפלסטיני עלי אבו עליא, בן 15, שנורה אתמול למוות במהלך עימותים עם הצבא בכפר אל-מוע'ייר שבנפת רמאללה. משרד הבריאות הפלסטיני מסר כי הילד ״נהרג מכדור שפגע בבטנו״.

הלוויתו הילד הפלסטיני עלי אבו עליא בכפר אל מוע'ייר שבגדה המערבית (צילום: אורן זיו)

הלווייתו הילד הפלסטיני עלי אבו עליא בכפר אל מוע'ייר שבגדה המערבית (צילומים: אורן זיו)

הלוויתו הילד הפלסטיני עלי אבו עליא בכפר אל מוע'ייר שבגדה המערבית (צילום: אורן זיו)

סמוך לשעה 11 הבוקר הגיעה שיירת ההלוויה מבית החולים ברמאללה לבית המשפחה בכפר. עשרות נשים נפרדו מאבו עליא בפעם האחרונה. התהלוכה המשיכה לרחבת העירייה, שם התקיימה תפילה לפני הקבורה.

בדובר צה״ל טענו לאחר הירי כי לא נעשה שימוש בירי חי באירוע, אלא רק בנשק המכונה בצבא רוגר ומוכר גם כ-״טוטו״. כדורי ה"טוטו", שמהם ככל הנראה נפגע אבו עליא, הם כדורים חיים שעוצמת פגיעתם נמוכה מזו של כדורים חיים "רגילים", אך הם עלולים להיות קטלניים או להסב פציעות קשות. על פי ארגון בצלם, מתחילת שנת 2015 נהרגו שבעה פלסטינים מירי של כדורי ״טוטו״.

מבחינת חבריו של אבו עליא, שעמדו לאחר ההלוויה סמוך למקום שבו נורה, מדובר בירי חי לכל דבר. ״החיילים הגיעו מכיוון הכביש (הראשי, א״ז) וירו בו כדורים חיים כשהוא היה על הגבעה״, סיפר צעיר אחד שהיה עד לירי, שציין שהצבא הוא זה שנכנס לכפר ורדף אחרי הצעירים.

בעוד שבכלי התקשורת בעברית פורסם כי העימותים פרצו במהלך הפגנה נגד מאחז של מתנחלים באזור, ההפגנה נגד המאחז הלא מורשה התקיימה באזור המעיין עין סמיה וכפר מאליכ. העימותים באל מוע'ייר החלו לאחר שהצבא חסם משעות הבוקר את אחת הכניסות לכפר.

הלוויתו הילד הפלסטיני עלי אבו עליא בכפר אל מוע'ייר שבגדה המערבית (צילום: אורן זיו)

הלוויתו הילד הפלסטיני עלי אבו עליא בכפר אל מוע'ייר שבגדה המערבית (צילומים: אורן זיו)

הלוויתו הילד הפלסטיני עלי אבו עליא בכפר אל מוע'ייר שבגדה המערבית (צילום: אורן זיו)

הלוויתו הילד הפלסטיני עלי אבו עליא בכפר אל מוע'ייר שבגדה המערבית (צילום: אורן זיו)

ההפגנות בימי שישי באזור התחדשו לפני כשלושה שבועות, לאחר שמתנחלים העבירו מאחז קיים למיקום חדש ליד קהילת עין סמיה. כפי שדיווחנו אז, הצבא וכוחות משמר הגבול סוגרים מידי יום שישי מספר כניסות לכפרים באזור, כדי למנוע מהמפגינים, כמאה בכל שבוע, להגיע לכביש אלון ולכיוון הכללי של המאחז.

המאחז עצמו ממוקם ממזרח לציר והחסימות של הצבא מוצבות ממערב לכביש, כארבעה או חמישה ק״מ מהמאחז עצמו, ומגבילות את התנועה של אלפי פלסטינים.

״העימותים החלו אחרי שההפגנה נגמרה, כמה נערים מהכפר הלכו לכיוון המחסום שהצבא הקים בכניסה לכפר״, סיפר עבדאללה אבו רחמה מבילעין, שנכח אתמול בהפגנה. ״הילד נורה ליד המחסום, החיילים רדפו אחרי הנערים לתוך הכפר״. אבו רחמה מעריך שאבו עליא נורה על ידי צלף. לגבי החסימות הוא ציין: ״חסימת הגישה לכביש הראשי (כביש אלון, א״ז) מתבצעת גם בימי אחרים, אבל בימי שיש הצבא תמיד סוגר את היציאה מאל מוע׳ייר וכפרים נוספים, ולא מרשה לאף אחד לצאת או להיכנס״.

לאחר תום הלוויה, שחלקה נערך בגשם שוטף, אמו של אבו עליא ישבה על רצפת הסלון, מכוסה בשמיכה ומוקפת בקרובות משפחה. היא התקשתה לדבר ולספר על בנה.

סבתו של הילד, אום נביל, סיפרה: "לא ידענו שהחיילים הגיעו ושהילדים יצאו למחות. הוא היה ביחד עם ילדים אחרים, שלא נפגעו, רק הוא. חייל שהתחבא ירה בו בכליות. לא ידענו שזה נקב, השכנים שלנו הסיעו אותו לבית החולים. לא היה דם אז הם חשבו שהוא נפצע קל״.

אום נביל הוסיפה: ״אלוהים יקבל אותו. מה אני יכולה לומר? אלה הישראלים. מה אנחנו יכולים לעשות? כל מי שהולך לשם (לכביש אלון, א״ז), החיים שלו בסכנה. כל שישי יש שם הפגנה והוא הלך לשם״.

בנובמבר 2019, שוטרי מג״ב ירו כדור רוגר לעבר הצלם הפלסטיני, מועאד' עמארנה, שאיבד את עינו.  ביולי 2009, בעקבות פנייה של ארגון בצלם על שימוש לא חוקי בירי כדורי "טוטו" לפיזור הפגנות העלול להביא להריגת מפגינים, כתב מי שהיה אז הפצ"ר, האלוף אביחי מנדלבליט בתגובה כי "ה'רוגר' ואמצעים דומים אינם מוגדרים כאמצעים לפיזור הפגנות או הפרות סדר. הכללים לשימוש באמצעים אלה באזור יהודה והשומרון הם מחמירים והם מקבילים לכללי הפתיחה באש בתחמושת 'חיה'". על פי בצלם, בפועל, המסר שעובר לחיילים בשטח הוא שאין מדובר בנשק קטלני ומסוכן, אלא באמצעי נוסף לפיזור הפגנות.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf