newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הישג יוצא דופן? "עלות השחר" היה שיא של חוסר היגיון ותוחלת

פרשנים מיהרו להכתיר את המתקפה האחרונה על עזה כהישג מזהיר לצבא. בפועל, מדובר במתקפה קטלנית שהוכיחה שוב כי לא ניתן למנוע את ההתחמשות ברצועה או לנתק את הקשר בין עזה לגדה וירושלים, כפי שהוכיח היורה מסילוואן

מאת:
הניסיון למכור לציבור הישראלי שאפשר להכות בעזה בלי שיהיו לכך השלכות בירושלים ובגדה, או ההפך, הוא אחיזת עיניים. הרמטכ"ל אביב כוכבי ושר הביטחון בני גנץ בהערכת מצב בפיקוד הדרום (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)

הניסיון למכור לציבור הישראלי שאפשר להכות בעזה בלי שיהיו לכך השלכות בירושלים ובגדה, או ההפך, הוא אחיזת עיניים. הרמטכ"ל אביב כוכבי ושר הביטחון בני גנץ בהערכת מצב בפיקוד הדרום (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)

אפשר להגיד שמבצע "עלות השחר", כתב לפני שבוע אריה יואלי באתר הימין "סרוגים", הוא "המבצע הראשון מזה תקופה, שלא מסתיים בטעם חמוץ של תיקו או ניצחון קטן, אלא בניצחון גורף לצה"ל". ישראל הוכיחה יכולת מודיעינית גבוהה, פגעה פגיעה קשה בצמרת הג'יהאד האסלאמי עם אפס נפגעים בעורף. "ההישגים של ישראל רבים וכמעט אין בהם כישלונות", כתב יואלי בפרגון יוצא דופן מאתר ימני ל"ממשלת השינוי" בראשות יאיר לפיד.

ובכל זאת, את המאמר האופטימי מסיים יואלי בתהייה. "השאלה שכולם שואלים, מתי הסבב הבא?", הוא כותב, "כמה זמן תחזיק ההתרעה מול הג'יהאד האסלאמי אחרי המכה שחטף. ומתי חמאס יתעצם מספיק כדי להתחיל גם הוא בגלגול פיגועי טרור משלו".

ובכן, התשובה הגיעה אתמול לפנות בוקר. ככל הידוע, אמיר סידאווי, תושב סילוואן שהסגיר את עצמו והודה שהוא זה שירה ופצע שמונה אזרחים בירושלים, לא שייך לג'יהאד האסלאמי, לחמאס או לארגון פלסטיני חמוש אחר. הוא עבריין פלילי, ששוחרר בשחרור מוקדם ממאסר של שמונה שנים לאחר שעבר "סדנאות לשליטה בכעסים".

ובכל זאת, צריך להיות עיוור לחלוטין – או ראש אמ"ן לשעבר – כדי לא להבין שההתקפות בעזה, תמונות הילדים ההרוגים, והריגתו של המבוקש אבראהים נבולסי בשבוע שעבר בשכם לא יצרו "הרתעה" מול צעיר פלסטיני מסילוואן, שהחליט לקחת את האקדח שלו, לירות באזרחים לחלוטין לא מעורבים, ולגרום ליותר נפגעים מאשר כל הרקטות של הג'יהאד האסלאמי. שום "כיפת ברזל" לא עזרה שם.

מבצע "עלות השחר" היה הקצר מכל העימותים של ישראל מול רצועת עזה בעשרים השנים האחרונות, 55 שעות בסך הכל. מספר ההרוגים הפלסטינים היה לא מבוטל – 48 הרוגים, מתוכם 36 "לא מעורבים". גם אם אכן 19 מתוכם נהרגו מרקטות שירה הג'יהאד האסלאמי, 17 אזרחים הרוגים זה לא מעט. העובדה שמצד אחד בין ההרוגים היו לפחות שני מפקדים בכירים בג'יהאד האסלאמי, ומצד שני הרקטות של הג'יהאד לא גרמו לאבידות בנפש בישראל וגם למעט מאוד פגיעות ברכוש, הביאו את מרבית הפרשנים בישראל לתמימות דעים: המבצע היה הצלחה גדולה.

אבל כבר בזמן אמיתי, ובוודאי באיחור של שבוע, אפשר לקבוע: כפי שקבע שיא של מהירות, המבצע הזה קבע גם שיא של חוסר הגיון ותוחלת. מהרגע הראשון, ובעצם עוד לפני כן, לא היה ברור מה נועד להשיג.

את תושבי עוטף עזה הכניסו לשלושה ימים של עוצר, לכאורה בגלל מידע מודיעיני כאילו הג'יהאד האסלאמי מכין מתקפה בנקמה על מעצרו בג'נין של באסם א-סעדי, בכיר הארגון בגדה המערבית.

אבל יום לאחר הפסקת האש, דיווח ויינט, כבדרך אגב, מפי מקור ביטחוני, כי "נקודת הפתיחה שהובילה אליו (למבצע) היתה ההתרעה המודיעינית, שהתקבלה לפני שבועיים (שבועיים לפני פרסום הידיעה, מ"ר) בפיקוד הדרום על פיגוע נ"ט שמתכנן ארגון הטרור". כלומר, ההכנות להתקפה בעזה החלו שבוע וחצי לפני המעצר של א-סעדי, והמצור שהוטל על תושבי עוטף עזה לא היה קשור בהכרח למעצר של בכיר הג'יהאד בג'נין.

שלושת ימי העוצר האלה יצרו אווירה ציבורית שאפשרה לטשטש את עובדת היסוד: למתקפה בעזה ביום שישי שעבר אחר הצהריים לא קדמה שום התגרות. חיילים חוסמים כבישים בסמוך לגבול עם רצועת עזה, 3 באוגוסט 2022 (פלאש 90)

בין "עלות השחר" למלחמת 1967

מה שבטוח, שלושת ימי העוצר האלה יצרו אווירה ציבורית שאפשרה לטשטש את עובדת היסוד: למתקפה בעזה ביום שישי שעבר אחר הצהריים לא קדמה שום התגרות. למעט חיסולו היזום של בכיר הג'יהאד האסלאמי בהא אבו אל-עטא בנובמבר 2019, כל הפעולות הישראליות בעזה באו לכאורה בתגובה לירי לכיוון ישראל. הפעם, ישראל החליטה לוותר על התירוץ הזה ולצאת ל"מכה מקדימה" נגד איום פוטנציאלי, עתידי.

אחד הפרשנים הצבאיים השווה בערוץ 12 בין "המכה המקדימה" במתקפה האחרונה בעזה ובין "המכה המקדימה" במלחמת 1967, אז ישראל יצאה להתקפה לפני שהצבאות של מצרים, סוריה וירדן ירו ירייה אחת. הפרשן אפילו הזכיר שלמלחמת 1967 קדמה תקופה של "המתנה" של שלושה שבועות, בדומה לשלושת הימים שקדמו למבצע "עלות השחר".

השוואה הזו מאלפת במיוחד, כי היום ידוע שישראל יצרה אווירה של טרום-מלחמה ב-1967, אף שידעה היטב שהצבא המצרי לא מתכונן למתקפה. האם גם הפעם יצרה ישראל אווירת טרום מלחמה מזויפת כדי להצדיק מתקפה בעזה?

קשה להאמין שיש איש או אישה שפויים בצמרת הישראלית שהאמינו או מאמינים שהמתקפה האחרונה בעזה תשבור את ההתנגדות הפלסטינית למצור על עזה ולכיבוש באופן כללי, או שתשפר באופן מהותי את מצבה של ישראל

אם נמשיך את ההשוואה, המבצע האחרון ייראה עוד יותר חסר תוחלת. ב-1967 מאחורי מבצע ההונאה הישראלי עמדה כוונה לנצל את ההזדמנות כדי לשבור את הכוח הצבאי המצרי, שנתפס כאיום על מדינת ישראל. אמנם המלחמה ההיא לא הסתיימה למעשה עד היום, אבל בטווח הקצר, המטרה הזו הושגה במלואה. 12 שנים אחרי שהותקפה, חתמה מצרים על הסכם שלום עם ישראל.

קשה להאמין שיש איש או אישה שפויים בצמרת הישראלית שהאמינו או מאמינים שהמתקפה האחרונה בעזה תשבור את ההתנגדות הפלסטינית למצור על עזה ולכיבוש באופן כללי, או שתשפר באופן מהותי את מצבה של ישראל. כך, למשל, אחד ההישגים שכל הפרשנים התגאו בו – חיזוק החמאס על חשבון הג'יהאד האסלאמי – עשוי להשיג אולי שקט סביב רצועת עזה, אבל לא בלתי סביר שחמאס ינצל את השקט הזה כדי (גם) להתעצם צבאית. האם מה שישראל רוצה הוא שבעזה יצמח לו מעין חיזבאללה, חמוש ב-150 אלף טילים מדויקים וביכולות צבאיות משופרות?

דבר נוסף שישראל לכאורה השיגה בהתקפה האחרונה – לפי פרשנים רבים – הוא "ניתוק" בין עזה ובין הגדה המערבית וירושלים. הטיעון הזה מופרך מראש. הרי ישראל עצמה היא שטענה שהג'יהאד תכנן פיגוע נקמה על המעצר של א-סעדי בג'נין, כלומר היא הודתה שיש קשר. הירי באזרחים בירושלים אתמול הוא הוכחה נוספת לקשר הזה.

לניתוק הגיאוגרפי ולשוני במעמד החוקי של הפלסטינים בגדה, במזרח ירושלים, בעזה (וגם בתוך ישראל) יש השפעה על דרכי הפעולה של כל אחת מהקבוצות האלה, אבל הניסיון למכור לציבור הישראלי שאפשר להכות בעזה בלי שיהיו לכך השלכות בירושלים ובגדה, או ההפך, הוא אחיזת עיניים. ראינו את זה במאי 2021. ראינו את זה שוב אתמול.

הצמרת הצבאית והפוליטית הישראלית התגאתה שהיא "הוליכה שולל" את הג'יהאד האסלאמי בכך שקיימה אתו מו"מ על התביעות שלו לשחרור שניים מבכיריו, בעודה מכינה את המכה בעזה. אפילו ההודעה שראש הממשלה יאיר לפיד עומד לצאת לחופשה בצפון תוארה כחלק ממבצע ההונאה. ייתכן שהג'יהאד אכן הלך שולל. אבל מבצע ההונאה האמיתי כוּון נגד הציבור הישראלי. מבצע חסר טעם ותוחלת תואר כמבצע ש"יהדהד עוד שנים". הוא הדהד בקושי שבוע.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf