הורמוז, ביטקוין ודולר. כך מנסה איראן לשנות את הכלכלה העולמית

שינוי דרמטי באופן שבו מתנהל הסחר הבינלאומי (אילוסטרציה: Torsten Sukrow/SULUPRESS.DE/picture-alliance/dpa/AP Images)

ככל שהמלחמה מול איראן נמשכת וסיומה אינו נראה באופק, הנזק לכלכלה העולמית הולך ונעשה עמוק ומדאיג. השליטה במצרי הורמוז היא מנוף לחץ אפקטיבי של איראן, והשלכות סגירתם מתבררות כמרחיקות לכת ונוגעות לעולם כולו. בתאילנד, וייטנאם ובמדינות נוספות באסיה כבר נראים תורים בתחנות דלק, ואפילו במדינות אירופיות כגון סלובניה החלו לקצוב את צריכת הדלק. הפגיעה בשינוע גז טבעי, המשמש בין היתר להפקת דשנים כימיים, מעוררת חשש ממחסור במזון כבר בקיץ הקרוב, עד כדי סכנה להתפשטות רעב. כמו כן, צפוי מחסור בכימיקלים ובחומרי גלם חיוניים אחרים, התלויים במצרי הורמוז כנתיב סחר ימי קריטי לשינועם.

במצב העניינים הנוכחי, נראה כי לא רק שהמתקפה הישראלית-אמריקאית על איראן לא תשיג את המטרה שעליה דובר בתחילה – התמוטטות המשטר, שלמרות המחיר הכבד בחיי אדם והפגיעות הקשות בתשתיות נדמה שדווקא התחזק; כעת קיים חשש שהמלחמה תוביל לפגיעה מהותית בכלכלה העולמית, שכן עושה רושם כי אף אחד מהצדדים אינו יכול להכריז על ניצחון ואינו יכול לסגת מבלי להודות בכישלון.

בפועל, משמרות המהפכה של איראן לא סגרו את המעבר באופן מוחלט, והן מאפשרות לספינות של מדינות הנחשבות ידידותיות לעבור בתמורה לתשלום. עצם גביית דמי מעבר בנתיב ימי בינלאומי היא חריגה מהנורמות הבינלאומיות שהתגבשו מאז מלחמת העולם השנייה, ולפיהן נתיבי שיט מרכזיים אמורים להישאר פתוחים וחופשיים. אך לא פחות מהגבייה עצמה, יש משמעות לבחירה במטבע שאיראן דורשת כאמצעי תשלום עבור אגרות המעבר: התשלומים נגבים ביואן סיני ואפילו במטבעות דיגיטליים. כך הופכת השליטה הפיזית בצוואר בקבוק אנרגטי למנגנון המכתיב גם את תנאי הסחר וגם את אמצעי התשלום – שילוב המסמן שינוי דרמטי באופן שבו מתנהל הסחר הבינלאומי.

בשנים האחרונות הרחיבה איראן את השימוש במטבעות דיגיטליים, ובראשם ביטקוין, כאמצעי לעקיפת הסנקציות – הן למכירת נפט והן לרכישת נשק כגון רחפני תקיפה. הבסיס לכך נוצר כבר ב-2019, כאשר איראן הכשירה באופן רשמי את כריית הביטקוין – תהליך שבו מחשבים מבצעים חישובים מורכבים שמהם נוצרים מטבעות דיגיטליים. תהליך זה צורך כמויות חשמל גדולות, ולכן משתלם בעיקר במדינות שבהן האנרגיה זולה. באיראן, שבה החשמל מסובסד והגישה לגז ולנפט זמינה, נוצרו תנאים שאפשרו את התפתחות הענף. במובן זה, הכרייה מאפשרת להמיר את הנגישות הגבוהה למשאבי אנרגיה מקומיים לנכס שניתן להעביר מחוץ למערכת הפיננסית הבינלאומית, גם כאשר מוטלות מגבלות על היצוא והסחר במשאבים אלה.

עם זאת, את המחיר שילמו לעיתים אזרחי המדינה. פעילות הכרייה יצרה עומס גדול על מערכות החשמל, שכבר נמצאות תחת לחץ הסנקציות ומתקשות לעמוד בביקוש בשל תשתיות מיושנות. בשנים האחרונות, ובייחוד בחורפים קשים, חוו אזרחי איראן הפסקות חשמל נרחבות שבעטיין נסגרו בתי ספר ומוסדות ציבור, עסקים הושבתו ובתים רבים נותרו ללא חימום. על פי הערכות, אחד הגורמים לעומס על הרשת הוא פעילות כריית ביטקוין חוקית. ניתוח של מכון המחקר מקינזי מגלה כי היקף צריכת החשמל עבור כריית מטבעות דיגיטליים באיראן עלה על 2 ג'יגה-ואט – היקף המקביל לצריכת החשמל של טהראן כולה.

טכנולוגיות פיננסיות לעקיפת סנקציות

סגירת מצרי הורמוז בשבועות האחרונים אפשרה לאיראן למנף את מאמציה להשתמש באמצעים פיננסיים חלופיים לדולר, ולנצל את המצב כדי לשנות סדרי עולם שעמדו בבסיס התשתית הכלכלית העולמית מאז שנות ה-70. תשתית זו התבססה על מושג ה"פטרו-דולר": הסדר של הממשל האמריקאי עם מפיקות הנפט הגדולות במפרץ, שלפיו הן מחויבות למכור נפט תמורת דולרים, ובתמורה ארה"ב תספק להן ביטחון והגנה. הסדר זה הפך את ארה"ב למעצמה כלכלית והעניק לה הגמוניה עולמית. בזכותו יכלה לצבור חובות ולהדפיס דולרים כמעט ללא מגבלה, שכן כל מדינה שרצתה לסחור במשאב חיוני זה – כלומר כל מדינות העולם – נדרשה להחזיק רזרבות דולריות במאזניה, מה שהבטיח ביקוש תמידי לדולר האמריקאי.

המודל הזה העניק לארה"ב כוח השפעה עצום ויכולת להכתיב מדיניות עולמית גם ללא הפעלת כוח פיזי. העובדה שהדולר היה המטבע המבוקש והחזק ביותר בעולם במשך יותר מ-50 שנה אפשרה לארה"ב להדיר מדינות ממערכות התשלומים הבינלאומיות, ובהן מערכת SWIFT, המשמשת ערוץ התקשורת העיקרי בין בנקים במדינות המערב להעברות כספים בין גבולות.

השימוש ביכולת זו הגיע לשיא בשנים האחרונות, עם הטלת הסנקציות על רוסיה בעקבות הפלישה לאוקראינה. הסנקציות, שכללו ניתוק בנקים רוסיים ממערכת SWIFT, הקפאת נכסים והגבלות על סחר באנרגיה, נועדו לפגוע ביכולתה של רוסיה לממן את המלחמה ולבודד אותה מהכלכלה העולמית. עבור מדינות נוספות, לרבות איראן, המקרה הרוסי שימש תזכורת לכך שהגישה למערכת הפיננסית המערבית אינה מובטחת, וכי התלות בה עלולה להפוך לנקודת חולשה אסטרטגית.

איום על האינטרסים הכלכליים הפרטיים של עסקיו ושל עסקי משפחתו. נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ (צילום: הבית הלבן)

בשונה מהעברות כספים רגילות, המתבצעות דרך בנקים ומערכות תשלום כמו SWIFT ונשלטות בפועל בידי ארה"ב, העברות בקריפטו מתבצעות ישירות בין משתמשים באמצעות רשת מבוזרת של מחשבים, ללא גורם מרכזי המתווך ביניהם. עבור מדינה המודרת מהמערכת הפיננסית שבה שולטת ארה"ב, מדובר בדרך אפקטיבית לסחור עם מדינות אחרות תוך עקיפת סנקציות.

עוד לפני תחילת המתקפה בפברואר, שימושיה של איראן בביטקוין ובמטבעות דיגיטליים כאמצעי לעקיפת סנקציות הקשו על טראמפ לממש את שהבטיח בקמפיין הבחירות שלו, ואיימו לפגוע באינטרסים הכלכליים הפרטיים של עסקיו ושל עסקי משפחתו. בבחירות האחרונות הציב טראמפ את הקריפטו כחלק מהמצע הכלכלי שלו, והתחייב לקדם הכרה בביטקוין כנכס אסטרטגי ואף לבחון הקמת רזרבה לאומית המבוססת עליו. לצד הבטחות אלה, משפחת טראמפ החלה להשקיע באגרסיביות בתחום. מיד לאחר בחירתו לנשיאות הנפיקו מקורביו מטבע דיגיטלי חדש הנושא את שמו, ובנו, אריק טראמפ, הקים חברת קריפטו בשם "World Liberty Finance", וזו קיבלה השקעה בסך מאות מיליוני דולרים מקרנות בבעלות איחוד האמירויות ומדינות אחרות במפרץ.

השקעה זו היא חלק מאסטרטגיה רחבה של איחוד האמירויות, הפועלת למצב את עצמה כמוקד עולמי לפעילות קריפטו באמצעות רגולציה מקלה ועידוד השקעות בתחום. דובאי נחשבת כיום לאחת מבירות הקריפטו העולמיות, וחברות מובילות בתחום בחרו למקם את משרדיהן בעיר בשל הרגולציה התומכת. גם אבו דאבי משקיעה במטבעות דיגיטליים באמצעות קרן העושר הריבונית שלה, Mubadala. המעורבות של איחוד האמירויות בתחום באה לידי ביטוי גם בתוכניותיה להשתתפות בתהליך השיקום של רצועת עזה.

האינטרסים של משפחת טראמפ ושל איחוד האמירויות בתחום הקריפטו מתנגשים עם ההיגיון שעליו מבוסס משטר הסנקציות נגד איראן. הרחבת הלגיטימציה של אמצעי תשלום והעברות כספים גלובליות חלופיות ל-SWIFT ולדולר עלולה היתה להחליש את המערכת הפיננסית שבאמצעותה ארה"ב מכתיבה מדיניות עולמית. מהלכים שיקדמו תשתית תשלומים גלובלית המבוססת על טכנולוגיות בלוקצ'יין ומטבעות דיגיטליים יקשו על יכולתה לשלוט בתנועות כספים בינלאומיות, ובכך ישחקו את האפקטיביות של הסנקציות.

לו המתקפה הצבאית על איראן היתה מגשימה את מטרותיה, ההתנגשות הזאת היתה נפתרת. נפילת המשטר האיראני, המסרב מאז שנות ה-70 לקבל את התכתיבים האמריקאיים, היתה מסירה את החשש מפני שימוש בטכנולוגיות הפיננסיות הללו לעקיפת הסנקציות ולפגיעה באינטרסים הלאומיים של ארה"ב. הדבר היה מאפשר למשפחת טראמפ ולמדינות המפרץ להעמיק את מעורבותן בתחום ולהמשיך להגדיל את הונן בהיקפי עתק, מבלי לפגוע באינטרסים הלאומיים המוצהרים של ארה"ב.

נכון לעכשיו, יותר מחמישה שבועות לאחר תחילת המתקפה, נראה שהיא רחוקה מלהגשים את מטרותיה, והנזק שייגרם בעקבות ההסתבכות שנוצרה סביב סגירת מצרי הורמוז עשוי לסמן את קריסתו הסופית של עידן הדומיננטיות הדולרית.