דוח המומחים מחייב שינוי דרמטי במדיניות האקלים הישראלית – עכשיו!

במרכזו של דוח האקלים העצום וחסר התקדים שפורסם השבוע נמצאת נקודה ישראלית שלא זכתה, למרבית הצער, לתשומת לב מספקת בדיון התקשורתי. אמנם, ישראל היא כלכלה קטנה יחסית וחלקה ביצירת משבר האקלים איננו גדול, אבל הדוח מראה עד כמה מדיניות ממשלת ישראל היא לגמרי הפוכה למה שנדרש ותורמת במישרין להחמרת המשבר במקום לצמצומו.

הדוח שפורסם השבוע הוא הערכת המצב השישית של ה-IPCC, גוף מדענים בינלאומי שבו שותפים אלפי מדענים מכל העולם. הערכת המצב החמישית, שפורסמה בשנת 2014, הייתה הבסיס המדעי של הסכם פאריס, בו התחייבו מנהיגי מדינות העולם למנוע התחממות של האטמוספירה הממוצעת בעולם מעבר ל-1.5 מעלות צלסיוס מעל זו שהייתה בתחילת המאה ה-20.

ממשלת ישראל ממשיכה לראות בו חלק מהפתרון, בלי להבין שהוא חלק דרמטי מהבעיה. בנימין נתניהו ויובל שטייניץ במאגר הגז לוויתן, 31 בינואר 2019 (מארק ישראל סלם / פלאש 90)

הערכת המצב האחרונה קשה ומדאיגה יותר. שבע שנים נוספות של חוסר מעש אמיתי לצמצום פליטות גזי החממה איפסו למעשה את הסיכוי לעמוד ביעדי פאריס. האתגר הנוכחי הוא לפחות להישאר קרובים אליהם ובאופן זה למנוע את קריסת המערכות האקלימיות של כדור הארץ ולהימנע מאסון בממדים תנ"כיים. אם נצליח בכך, אומרים המדענים, נוכל למתן את ממדי האסון ובהמשך ליצור נתיב של שיקום המערכות האקלימיות.

אבל כדי להצליח בכך נדרש שינוי מהפכני בעשור הקרוב. במרכז השינוי צריך לעמוד צמצום דרמטי של פליטות גזי החממה בשיעור של למעלה מ-50% עד 2030. צעדים ראשונים בכיוון הזה התחילו להיעשות בשנה האחרונה.

יעד נמוך ומביש

אירופה אימצה יעד צמצום פליטות של 55% בעשור. ממשל ביידן, במפנה חד ממדיניות הכחשת המשבר של טראמפ, נאבק על יעד צמצום אמריקני של 52%, מול התנגדות רפובליקאית הנתמכת ע"י טייקוני הנפט, הפחם והגז. אפילו המשטר הסיני, שלאורך שנים התעקש על מודל פיתוח מזהם ומסוכן, מתחיל לשנות כיוון ומשאיר בפינה את פוטין ברוסיה ובולסונרו בברזיל הממשיכים בפוליטיקה חסרת מעצורים של חורבן סביבתי.

ובישראל? ממשלת בנט-לפיד אימצה אמנם לאחרונה החלטה המאמצת יעד אמיתי של צמצום פליטות בישראל, אבל היעד שאומץ הוא נמוך ומבייש. עד 2030 ישראל מתחייבת לצמצם את פליטות גזי החממה ב-27% בלבד וזאת במדינה שאין בה תעשיה כבדה גדולת ממדים.

הערכת המצב השישית מבליטה את הסתירה החדה בין מדיניות הממשלה לבין המלצות הקהילה המדעית בנקודה משמעותית נוספת. הדוח החדש שם דגש מיוחד על פליטות המתאן, גז חממה שפוטנציאל התרומה שלו להתחממות בטווח הקצר גבוה פי 84 מפחמן דו-חמצני (CO2), גז החממה המוכר ביותר.

מתאן הוא גז חממה חזק מאד בטווח הקצר, אך זמן החיים שלו באטמוספירה קצר יותר מאשר של הפחמן הדו חמצני. ובדיוק מכיוון שהשינוי בטווח הקצר הוא קריטי, קובע הדוח, מיתון מהיר של פליטות המתאן הוא חיוני למאמץ להצלת האנושות מאסון.

התנהלותה של ישראל בנושא המתאן היא מופקרת. מתאן נפלט, למשל, מפסולת לא מטופלת. מדיניות הפסולת של ישראל היא מחדל מתמשך.

מתאן נפלט גם מקידוחי גז ״טבעי״, אותו דלק שממשלת ישראל ממשיכה לראות בו חלק מהפתרון, בלי להבין שהוא חלק דרמטי מהבעיה. כל עוד ישראל מעמיקה את התלות בגז, היא נמצאת פשוט בכיוון ההפוך לזה שמסתמן בעולם. על שולחן הממשלה הונח אפילו דוח שערורייתי במיוחד, שהציע למהר ולקדוח עוד גז בים ולמהר לייצא אותו לעולם, כי בקרוב העולם ייגמל מגז ופשוט לא יהיה למי למכור.

נדרש אצלנו שינוי כיוון חד. בין היתר, צריך להתחיל במהירות לגמול את ישראל מגז – במקביל לתהליכי הגמילה מפחם ונפט. כשבאירופה שיעור האנרגיה המתחדשת משיק ל-50% – זה מביש שישראל ברוכת השמש מדשדשת מתחת לשבעה אחוזים.

ובמקום להרוס את חקלאות הצומח בישראל – כמו שמציעה הממשלה ב"רפורמת החקלאות" הכלולה בחוק ההסדרים – לטפל בבעיות הקשות של תעשיית המזון מהחי, שגם היא מייצרת מתאן. מעבר לתזונה ים-תיכונית עם יותר ירקות ופירות ופחות מזון מהחי, הוא גם מועיל לנו בריאותית וגם נכון למיתון משבר האקלים.

מול האסון המתרגש עלינו אסור לקפוא במקום בעמדה של ייאוש. ההתמודדות היא קשה אבל חיונית. אחרי הכל, אנחנו מדברים כאן בחיים עצמם. כל אחד ואחת, וכל מדינה, חייבים לתרום את חלקם. ישראל איננה פטורה.

ד״ר דב חנין מאוניברסיטת ת״א חקר את הפוליטיקה של משבר האקלים וכיהן כיו"ר ארגון הגג של ארגוני הסביבה וכיו"ר השדולה הסביבתית בכנסת.