גם אחרי המלחמה אנחנו חייבים להמשיך לפעול. הנה איך

מה אדם מן השורה צריך לעשות כדי לסיים את המלחמה באמת ובתמים? חגיגות בכיכר החטופים בתל אביב לאחר החתימה על ההסכם לסיום המלחמה והשבת החטופים, 9 באוקטובר 2025 (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

בראייה אופטימית, אם ההסכם שנחתם לסיום המלחמה ולשחרור החטופים אכן יתקיים במלואו, יהיה זה צעד הכרחי לקראת עתיד טוב יותר במרחב הזה. בין לבין, עולה השאלה מה אדם מן השורה צריך לעשות לאור המציאות הזו כדי לסיים את המלחמה באמת ובתמים, לעשות כל שניתן כדי שלא תתחיל מחדש (כפי שקרה אחרי הפסקת האש הקודמת), ולגרום להפלת הממשלה שאחראית לשני האסונות הגדולים: 7 באוקטובר וכל מה שקרה לאחריו.

התקופה היא תקופה של אלתור עבור כולנו. איש אינו יודע אם בחר בדרך היעילה ביותר להתנגד למציאות הנוכחית. ההיסטוריה אינה מלמדת אותנו איך להתנגד במקרה המסוים הזה, שחרג וחורג מכל מה שהכרנו כאן במרחב, גם אם היא מציעה לנו השראה ומודלים לפעולה אפשרית. זה אומר שיותר מתמיד נדרשת מחשבה יצירתית, מחקר ולמידה מניסיונן של אחרות. עשייתנו אינה נמדדת רק בהשפעתה בהווה, אלא גם בהשפעות מועילות אחרות: היא מובילה לשינוי התודעתי ההכרחי, מסייעת לחיזוק הקשרים והסולידריות בינינו, מכינה אותנו לקראת העתיד, וכמו כן, מסייעת לנו להתמודד עם הפציעות המוסריות שאנחנו חווים כעת.

אז מה את יכולה לעשות היום – ובכל יום – כדי להתנגד למשטר וגם לבנות עתיד פוליטי חלופי? איך אפשר להתחיל לשקם את ההרס הפיזי, הנפשי והמוסרי שנעשה כאן? ואיך את יכולה לפעול כדי שמדינת ישראל והחברה הישראלית ייקחו אחריות על מעשיהם בשנתיים האחרונות?

להלן רשימה של רעיונות רבים, וגם היא חלקית. כשאתה חושב על עשייה, חשוב על היתרונות הספציפיים שעשויים לסייע לך לתרום באופן אפקטיבי. האם יש לך נטייה או רתיעה מפעולה מסוימת? האם יש לך כישורים ספציפיים שיכולים להועיל (למשל יכולות כתיבה, רשת קשרים ענפה, ידיעת ערבית)? האם יש לך מגבלות (כמו קשיי בריאות או מגורים בחו"ל)? כמה חשובה לך הפעילות הפיזית בשטח? איזה סיכון את מוכנה לקחת על עצמך (למשל להיעצר, להיפגע, להיות מותקפת ברשת)?

קחי דברים אלו בחשבון. היחידה שיודעת מה נכון או לא נכון עבורך זו את, וחשוב לזכור שמדובר במירוץ מרתון שבו צריך לשמר את האנרגיה לפעולה לאורך זמן, אז אל תתישי את עצמך. אם כל אחד מאיתנו יפעל במקום שנכון לו, נוכל לייצר פעילות טובה ובת קיימא שתוביל לשינוי המציאות.

קהילה

מצא ארגון או יוזמה שמעניין אותך להתנדב בהם. דווקא בתוך השממה הפוליטית שנוצרה כאן מופיעות לא מעט יוזמות שאפשר להצטרף אליהן, מאריזת וחלוקת מזון לפלסטינים ועד הקראת עדויות. יש מגוון תפקידים שאפשר למלא, באופן אנונימי או לא, בחוץ או מהבית, בזמן קבוע או בזמן גמיש. המון מהמידע הזה עובר מפה לאוזן. חסר לך מידע? הגיעי לפעילויות של ארגונים מוכרים יותר (למשל עומדים ביחד) ודברי עם הפעילים שם. שיחה לא פורמלית של כמה דקות יכולה להכווין אותך לסוג היוזמות שמתאימות לך.

הקראת עדויות חיילים ביוזמת "שוברים שתיקה" (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

מצאי לעצמך קהילת שותפות. כל התנגדות היא אפקטיבית יותר כשיש מאחוריה קהילה תומכת. זכרי שאינך לבד והזכירי לאחרות סביבך שגם הן אינן לבד. הצטרפי לקהילה קיימת, או בני קהילה יחד עם שותפות אחרות. יש ערך לקבוצות הממוסדות והגדולות, וכך גם לקבוצות הקטנות והמגובשות יותר שיכולות לייצר פעולות ממוקדות.

פני לפלסטינית, אולי כזו שבמקצוע קרוב או דומה לשלך. הקשיבי לה. הביעי סולידריות. שאלי אותה מה היא חושבת שראוי שתעשי בתקופה הזו. גם אם זה מביך. אולי תלמדי משהו חשוב.

פעולה בשטח

צאי להפגנה. לפחות מדי פעם. שם אפשר לממש את הערכים שלנו – למשל להזכיר את מחירי המלחמה באמצעות החזקת תמונה של ילד עזתי או בתמיכה במשפחות החטופים. עדיף להגיע עם הקול שלך. שלטים תוצרת בית והמסרים האישיים שלך עדיפים על שלטים של ארגון והמסרים הכלליים שלו. דברי על מה שהכי חשוב בעינייך. הפגנות הן גם מקום טוב לבנות, לבסס ולתחזק קשרים. לסולידריות בתוך המחנה יש ערך רב, בהווה ובעתיד. אם את רוצה לעלות רמה, אנו ממליצים על השתתפות בהכשרה בפרקטיקות של התנגדות לא אלימה של תנועת משנים כיוון.

צא לנוכחות מגנה בשטחים, עם מחסום ווטש, מסתכלים לכיבוש בעיניים, לוחמים לשלום או דהרמה מעורבות חברתית. לפעמים כמה שעות נוכחות בשטח יכולות ללמד הרבה יותר מכל חומר קריאה. זו גם דרך מצוינת להביע סולידריות ולבנות מערכות יחסים בין יהודיות לפלסטיניות.

סרבי לשרת בצבא. תמכי במי שסביבך ועדיין מתלבט. הלחץ החברתי משחק תפקיד משמעותי בהחלטות אלו ותמיכתך יכולה לחולל הבדל גדול. אם מישהי עוד מתלבטת, חברי אותה לאחד הארגונים שיכולים לסייע לה (כמו מסרבות, יש גבול, פרופיל חדש). אם אתה מכיר מישהו שכבר סירב, נסה לחבר אותו לאחרים שעדיין מתלבטים.

הסרבן איתמר גרינברג בהפגנה מחוץ לבקו״ם, נובמבר 2024 (צילום:אורן זיו)

הנכחת עזה במרחב הציבורי היהודי

גם אם וכאשר המלחמה תסתיים, חשוב להמשיך ולשמר את עזה ואת חורבנה בתודעה הישראלית. הנה כמה רעיונות:

הקריני תמונות וסרטונים מהרצועה במרחב העירוני. הראו בציבור את מה שהתקשורת הישראלית העדיפה ומעדיפה להעלים כבר שנתיים. עדיף להקרין על מבנה עם משמעות אידיאולוגית, אם אפשר.

הדפס סטיקרים באופן אישי, למשל כאלו שמציגים את מחירה האנושי של המלחמה, בצורת תמונות ושמות של ילדים, לפעמים גם עם הסיפור האישי שלהם. את הסטיקרים אפשר לפזר במרחב העירוני. שעוד ישראלים יכירו את הסיפורים של הינד רג'ב ושל סידרא חסונה. כחלופה, אפשר להדפיס מדבקות למחשב ולחלק אותן בהפגנה.

תרגמי, ערכי, או כתבי ערכים על המלחמה בוויקיפדיה בעברית, או באחד המיזמים האחרים שמתעדים את המלחמה כמו פרויקט נושאי עדות. כמות התוכן באנגלית על השנתיים האחרונות היא עצומה, וישראלים דוברי עברית חשופים רק למעט מהתוכן הזה. כל תרומה לאיסוף וסידור המידע תניב פירות בהווה אבל גם בשנים הקרובות ותסייע בבניה מחדש אחרי השבר. אל תתני לעזה ובעיותיה להישכח – זה מה שהחברה הישראלית עשתה בסוף הסבבים האחרונים, ו-7 באוקטובר המחיש את הרסנותה של הגישה הזו.

עשי ריקליימינג למרחב הציבורי בכל הזדמנות שיש לך. את מדברת בציבור על נושא לא קשור? חברי אותו למצב בעזה. יש לך טוש וכמה דקות בתחנת אוטובוס? הוסף את דעתך נגד המלחמה לפוסטרים והמדבקות שכבר שם. כל כתובת וכל שלט מסייעים. הניסיון להעלים תכנים כאלו מהמרחב הציבורי באמצעות השתקה או הפחדה רק ממחיש את הצורך שלנו להמשיך ולפעול שם.

פעל ברשתות החברתיות. תוכל להפיץ תכנים קיימים – יוזמת דגל שחור באקדמיה מייצרת תכנים כאלו מדי כמה ימים, או לייצר תוכן משלך על בסיס הידע שרכשת. הגעה למעט אנשים עדיפה משתיקה. לפעולותינו יש אדוות שמשפיעות על אחרים באופנים שונים, גם אם איננו מודעים להן בדרך כלל.

תרומות

תרמי כסף למשפחה מעזה. יוזמת מעגלי התמיכה של נועה ומוחמד מחברת בין קבוצות ישראלים למשפחות עזתיות שאותן הם "מאמצים".

תרום כסף לארגון ישראלי או בינלאומי שמסייע לעזתים או מעלה את המודעות למצבם, כמו למשל ארגון גישה שעוסק בהגנת הזכות לתנועה של תושבי עזה כבר עשרים שנה. ארגון Clean Shelter מספק מחסה לאוכלוסיות עקורות ברצועת עזה. הארגון Gaza Soup Kitchen מספק מזון לאוכלוסיות חסרות אמצעים ברצועה.

חינוך

למדי עוד כדי להתמודד עם הבורות המכוונת והעמוקה שהמשטר הישראלי מנסה לייצר. כמויות התוכן הזמינות דרך הרשת, אפילו בעברית, עצומות. ותרי על התקשורת הממוסדת הישראלית ועל הפרשנים הקבועים, הם סייעו להביא אותנו לבור שאליו נפלנו. במקום זאת, הקשיבי לקולות אלטרנטיביים וביקורתיים כמו העין השביעית, המקום הכי חם בגיהינום וגם האתר הזה. קראי ספרים על הסכסוך וההיסטוריה שלו כדי להיזכר במציאות שהיתה כאן לפני 7 באוקטובר. הקשיבי לחוקרים הביקורתיים שעוסקים בסכסוך ובמרחב, כמו הכותבים בפורום לחשיבה אזורית. התמקדי בעובדות וגבשי את דעתך. השתמש במה שלמדת כדי להניע את עצמך ואחרים לפעולה כדי שלא נחזור על טעויות העבר.

קרא את הדוחות על השנתיים האחרונות כדי להבין את המציאות המושתקת מסביבך. דוחות הג'נוסייד של בצלם ושל רופאים לזכויות אדם. יש דוחות רבים נוספים: הדוח השנתי על מצב הכיבוש שנכתב על ידי 21 ארגוני זכויות אדם ועוסק במערכת הכליאה הישראלית והפיכתה למחנה עינויים ובמציאות במזרח ירושלים מעבר לחומת ההפרדה. ארגון גישה מספק מידע מפורט על המציאות בעזה בהווה – ועל זו שהיתה שם לפני 7 באוקטובר. הקשיבי גם לחיילים ששירתו בעזה ובחרו לספר על מה שעשו. לא קל לקרוא את הטקסטים הללו, אבל הם מגובים בראיות רבות ומסייעים להבין את המציאות האמיתית במרחב שבו כולנו חיים. לאחר שקראת, הפני אחרים למקורות אלו.

כל אחת מהפעולות האלה תסייע להפוך את המציאות שסביבנו לקצת יותר נסבלת, תעזור לאחרים במרחב ותעודד אחרות לקחת אחריות על זוועות השנתיים האחרונות, כצעד ראשון בדרך חזרה לשפיות.

תודה לנועם יונאי שסייעה בהכנת הכתבה.

ד"ר לי מרדכי הוא מייסד פרויקט "Bearing Witness: Gaza" ומרצה בכיר בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים.