בי"ח בישראל טיפל בליאן. הצבא הרג בעזה את אחותה שיכלה להצילה

ישראל הרסה את מערכת הבריאות בעזה, ובאותה זמן מנעה טיפול מהחולים שם. פינוי חולים מבית החולים האירופי בח'אן יונס, ביולי 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

לפני 7 באוקטובר 2023, אלפי חולים עזתים, מבוגרים וילדים, טופלו מדי שנה בישראל. חלקם טופלו בגדה המערבית או במזרח ירושלים ורק חלקם בישראל. רוב הילדים שטופלו בישראל סבלו מגידולים סרטניים, ממומי לב מולדים ומחסר חיסוני מולד. הטיפול מומן בעיקרו בידי הרשות הפלסטינית, אך גם ארגונים פילנתרופיים כמו "מרכז פרס לשלום" מימנו חלק מהטיפולים. לפעמים גם המשפחות עצמן שילמו.

>> אסון חסר תקדים: ההרס השיטתי והמכוון של מערכת הבריאות בעזה

לא היה קל להשיג אישורים למעבר חולים מהרצועה לישראל, גם עבור הקטינים החולים, ובעיקר עבור המלווים המבוגרים. הקשיים התגברו אחרי עליית חמאס לשלטון ב-2007. ב-2020, עקב ירידה דרמטית במתן ההיתרים למעבר, ולאחר פניית ארגון רופאים לזכויות אדם (רל"א) וארגונים רפואיים מחו"ל, חל שיפור כלשהו במספר ההיתרים שניתנו.

ב-7 באוקטובר נפסק המעבר הרשמי של חולים מעזה אל שטחי מדינת ישראל לצורך קבלת טיפול רפואי, והוא לא חודש בשנתיים שחלפו.

מה קרה למטופלים שטופלו בשטח ישראל בעברם והצליחו לחזור לעזה לפני פרוץ המלחמה? זו השאלה שאני שואלת את עצמי כבר זמן רב. בחרתי במאמר זה לספר כמה מהסיפורים שלהם. השמות בדויים.

סמירה, ילדה בת 9 מהעיר עזה, הגיעה לטיפולים כימותרפיים בבית חולים גדול בישראל יחד עם אימה, לאחר שאובחנה עם נוירובלסטומה, גידול גדול בחלל הבטן שגורם לכאבים מקומיים, לאנמיה משמעותית או לכאבי עצמות.

סמירה הגיבה היטב לטיפול שקיבלה בארץ, ובין טיפול כימותרפי אחד למשנהו היתה חוזרת לביתה בעזה, עוקבת אחרי ספירות הדם, וכשהן ירדו והיה סיכון לזיהום משמעותי, שבה לישראל לסיבוב הבא. ב-7 באוקטובר סמירה היתה בעזה. לאחר כמה שבועות, כשהיה ברור שסמירה לא תחזור בקרוב לקבלת טיפול נוסף, הצוות המטפל מישראל ביקש שתיגש לבית החולים רנתיסי להוצאת צנתר העירוי המרכזי שלה (PICC Line).

בית החולים לילדים רנתיסי הוא היחיד שנתן מענה לילדים עם מחלות המטו-אונקולוגיות בעיר עזה. שני רופאיו הבכירים כבר אינם עובדים בו יותר: אחד הצליח לעזוב את עזה בתחילת המלחמה, והשני איבד בני משפחה רבים במלחמה והחליט להפסיק לעבוד. את מקומם ממלא מתמחה, המנסה לתת מענה למטופלים. אלא שבית החולים הופצץ פעמים רבות במהלך המלחמה, כולל שלוש הפצצות רצופות ב-16 בספטמבר השנה, במהלך המתקפה על העיר עזה. שמונה ימים מאוחר יותר הוא נסגר למעשה לפעילות.

הרופא המתמחה אישר שסמירה הגיעה להוצאת צנתר העירוי מיד אחרי תחילת המלחמה, אבל מאז הקשר עם המשפחה נותק. ידוע שבניין המגורים שלהם הופצץ בנובמבר 2023 ושכל בני המשפחה נעלמו.

גם לפני המלחמה היה קשה לצאת מעזה. פלסטינים במעבר ארז, באפריל 2008 (צילום: ויסאם נאסר / פלאש90)

ג'מילה, ילדה בת 4 שנים מדיר אל-בלח, קיבלה בישראל טיפול למדולובלסטומה, גידול המוח הממאיר השכיח ביותר בילדים ומופיע גם אצל פעוטות צעירים. הטיפול כולל שילוב של ניתוח, קרינה וכימותרפיה.

ג'מילה אובחנה בגיל שנה, בעזה, לאחר שהמשפחה התלוננה שהיא מקיאה וישנונית. עד למלחמה, היה בעזה נוירוכירורג בכיר אחד – חוסאם אבו ח'דיר, יליד עזה שגדל רוב חייו בערב הסעודית, בעל אזרחות אמריקאית, שחזר אחרי הכשרתו לנהל את המחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים א-שיפא. ד"ר אבו ח'דיר ניתח את ג'מילה בעזה, אבל אחרי הניתוח התפתח זיהום, והיא הועברה להמשך טיפול בישראל.

בישראל, היא נזקקה לשאנט מוחי (צינור דק שמנקז נוזלים מחדרי המוח לחלל הבטן), סבלה מזיהומים ואובחנה עם קריש דם גדול בחלל הלב. ג'מילה נזקקה לכמה ניתוחים נוירוכירורגיים ואושפזה בטיפול נמרץ ילדים. היא היתה חולה מאוד כשהגיעה לטיפול בארץ, אבל מצבה התייצב, וחייה ניצלו.

אימה של ג'מילה, שליוותה אותה במהלך הטיפולים, ילדה תינוקת שנייה בעת שהייתה בישראל. משום שהתקשתה לטפל בשתי בנותיה, היא שלחה את התינוקת החדשה לעזה כדי שסבתה תטפל בה. האב הוא איש אלים, ואימה של ג'מילה, בת 20, נפרדה ממנו בזמן האשפוז בישראל.

ג'מילה שוחררה לביתה בעזה יחד עם אימה חודש לפני פרוץ המלחמה.

בתחילת המלחמה, המשפחה נאלצה לפנות את ביתה בדיר אל-בלח; האם ושתי בנותיה עברו לגור באחד מבתי הספר בעיר, והסבתא פונתה לבית ספר אחר. בית הספר שבו שהו האם ובנותיה הותקף, כל המבנה נשרף, ולפי דיווח של האם, רק היא ובנותיה הצליחו להימלט בחיים. האם נפצעה קשה ואושפזה בטיפול נמרץ בבית החולים שוהדא אל-אקצה בדיר אל-בלח כשהיא מורדמת ומונשמת.

בית החולים שוהדא אל-אקצה, שנוהל בידי אונר"א, הותקף גם הוא כמה פעמים בידי ישראל. באמצע אוקטובר 24' הוא הותקף בפעם השביעית, אוהל עקורים גדול שהיה בשטח בית החולים נשרף, 5 אנשים נהרגו ו-70 נפצעו. תמונות העקורים שנשרפו חיים נפוצו בעולם והבית הלבן הסתייג מההתקפה.

הילדות הועברו לטיפול האב, ששהה בבית ספר אחר באזור, גם הוא מפונה מביתו. לאחר שחרור האם מאשפוז, היא חזרה אל האב, והם המשיכו לנדוד בין בתי ספר באזור דיר אל-בלח עד שעקרו לאוהל בח'אן יונס.

ב-4 בנובמבר 2024 הוגשה בקשה לישראל לפנות את ג'מילה מהרצועה לטובת המשך טיפול, אולם הבקשה לא נענתה.

לבקשת הצוות המטפל בג'מילה הופסק הטיפול במדללי דם, כי החשש מפציעות ודימומים בעזה היה גדול יותר מהחשש מקריש הדם בליבה. ג'מילה המשיכה להתלונן לסירוגין על כאבי ראש, אבל מצבה כנראה לא החמיר משמעותית במהלך המלחמה, אם כי, כמובן, לא נערכה לה שום הדמיה לצורך מעקב.

בחודש האחרון, נותק הקשר עם ג'מילה, האם והסבתא. לא ברור מה עלה בגורלה.

הודות לאזרחותו האמריקאית, עזב ד"ר אבו ח'דיר את עזה בתחילת נובמבר 2023. הוא עובד כנוירוכירורג באיחוד האמירויות ומתראיין לא מעט לגבי המצב הרפואי בעזה.

חלק מהרופאים עזבו. בית החולים שיפאא בעזה, בנובמבר 2023 (צילום: פלאש90)

חוסאם, הוא נער שטופל בישראל לאחר שאובחן כחולה ב-CML (לוקמיה מיאלואידית כרונית), מחלה ממארת של מח העצם, המתבטאת בייצור לא תקין של תאי דם לבנים. היא שכיחה יותר אצל מבוגרים מאשר אצל ילדים. החל מ-2001 קיים טיפול שאינו כימותרפי ומצליח לשלוט במחלה, אם כי לא להעלימה, עם איכות חיים סבירה.

חוסאם קיבל כמה קווי טיפול שונים עד שהתברר שהפסיק להגיב לטיפול תרופתי מקובל. הוחלט כי עליו לעבור השתלת מח עצם מאחותו, שנמצאה מתאימה. הוא חזר מישראל לביתו בעזה ב-5 באוקטובר 2023 והיה אמור להתחיל את תהליך ההשתלה שלושה ימים מאוחר יותר. הרופא המטפל הישראלי התעקש שלא ייצא לעזה, כי חשש שהוא לא יחזור בזמן להתחלת הטיפול. אבל חוסאם רצה לעזור לאביו בעבודתו והתעקש לחזור לעזה.

המלחמה פרצה, וחוסאם נתקע עם מחלה פעילה ברצועת עזה. לחוסאם היתה בבית תרופה קודמת, שבה השתמש והשפיעה חלקית. בתיאום עם צוות הרופאים בישראל, הוא המשיך את הטיפול בתרופה הישנה, במינונים נמוכים יחסית, כדי שתחזיק זמן רב יותר. אבל את התרופה של חוסאם, אפילו זו הישנה יותר, אי אפשר להשיג ברצועה.

בסוף אוקטובר 2024, כשספירות הדם של חוסאם שוב עלו, הצליח הצוות המטפל הישראלי שלו לשלוח לבית חולים ברצועה, עם נציג של ארגון הבריאות העולמי (WHO), את התרופה שהוא מקבל, בכמות גדולה יחסית, כדי שתחזיק כמה שיותר זמן במינונים נמוכים. הם אפילו הצליחו לשלוח אותה שוב כעבור כמה חודשים. אבל ככל שחולף הזמן, חוסאם החל להגיב פחות ופחות לתרופה.

חוסאם סובל מכאבים בגב, בעצמות ובמותניים. הוא מטופל בבית החולים אל-אהלי בעיר עזה. אל-אהלי הוא אחד מבתי החולים הוותיקים ברצועה, והיחיד שמטפל בחולי סרטן. טיל שפגע בו בתחילת המלחמה גרם להרוגים רבים מקרב מאות העקורים שמצאו בו מקלט. הצבא האשים את הג'יהאד האיסלמי בירי, ומקור התקיפה המדויק מעולם לא נקבע. במרץ 2024 הצליח ארגון הבריאות העולמי הצליח להכניס לבית החולים, שתפקד אז ב-30% תפוקה, דלק וציוד, אך ביולי אותה שנה הוא נסגר ופונה בשל ההפצצות. מאז הוא מתפקד על בסיס חלקי מאוד.

הצוותים הרפואיים בישראל התגייסו לעזור. מחלקה בבית חולים אסותא באשדוד, במרץ 2020 (צילום: פלאש90)

לפני כמה שבועות, בעת המתקפה על העיר עזה, חוסאם ומשפחתו עזבו את העיר. הם החלו לנדוד דרומה, כמו מאות אלפי עקורים אחרים. הוא לא קיבל אספקה של התרופה, וסבל מכאבים. לא ידוע מה מצבו עכשיו, אחרי הפסקת האש.

אחמד הוא תינוק בן 7 חודשים שאובחן באפריל 2025 עם לוקמיה. אחמד הוא בן יחיד למשפחתו, אחיו נפטר ממחלה אוטואימונית עוד לפני המלחמה. הוא אושפז בבית החולים האירופי בח'אן יונס לטיפול, אבל למעשה לא קיבל שום טיפול מתאים למחלתו. בשיחות עם צוות רפואי ישראלי, הצליחו להתחיל טיפול מינימלי ראשוני בסטרואידים, בשל היעדר כימותרפיה ברצועה. אבל מצב התינוק הידרדר במהירות והם ביקשו מהצוות הישראלי שיעזור למשפחה עם פינוי רפואי אל מחוץ לעזה.

כמעט כל ילד עם מחלה כרונית או ממארת בעזה מקבל היום מהצוות המטפל בעזה טופס מיוחד לפינוי רפואי, מפני שאי אפשר להשיג את הטיפולים הרפואיים הדרושים לאותם ילדים. יש לציין כי תינוקות מתחת לגיל שנתיים עם סרטן לא טופלו ברצועה גם לפני המלחמה. הטופס הוא רק שלב ראשוני בהליך ביורוקרטי מורכב ומתיש, שרוב הניגשים אליו כושלים במטרתם. אבל במקרה של אחמד, הצוות הישראלי הצליח לזרז את הבקשות ואת המעבר.

איך מתבצע הליך הפינוי הרפואי? טופס ההפניה מגיע אל ארגון הבריאות העולמי (WHO) והוא מפנה אותו לעמותות שמנסות לעזור. העמותה אחראית למציאת בית חולים מחוץ לרצועה, שמוכן לקבל את המטופל, כמו גם למימון המעבר. WHO אחראי לפינוי עצמו דרך הרצועה ועד לגבול, בימי פינוי רפואי ספציפיים שנקבעים מראש, עם או בלי ליווי של אמבולנס. אחמד היה זקוק לליווי של אמבולנס, מה שהקשה על הצטרפות לימי הפינוי של ארגון הבריאות והפחית את הסיכוי לפינוי מהיר.

במקרה של אחמד, העמותה שעזרה היתה Kinder Relief, עמותה אמריקאית בשיתוף בינלאומי, המטפלת בילדים מעזה. העמותה מממנת לא רק את הפינוי עצמו, אלא גם הטיפול בבית החולים אחרי הפינוי.

העמותה הצליחה להשיג מקום לאחמד בבית החולים המלך חוסיין בירדן, WHO הסכים שהוא יצטרף לאמבולנס ליום פינוי רפואי, לאחר שיושגו האישורים. אחרי בעיות של הרגע האחרון, אחמד פונה מבית החולים האירופי למעבר כרם שלום. במעבר הגבול בישראל, אחמד הועבר לאמבולנס אחר שהסיע אותו למעבר אלנבי, בדרכו לירדן. אלא שאז הסתבר שהאישור שאחמד קיבל מהמנהל האזרחי לעבור בשטח ישראל לצורך פינוי רפואי אינו מספיק. נדרש טופס נוסף כדי לעבור את הגבול מישראל לירדן, והוא דורש אישור של השגרירות האמריקאית בירדן ושל משרד החוץ הירדני. אחמד התקרב לגבול הירדני בלי הטופס הנחוץ, אולם הודות לשיחת טלפון עם בן משפחת המלוכה בירדן, הושג האישור.

מיד עם הגיעו לבית החולים המלך חוסיין בעמאן, אחמד הונשם והורדם בשל מצבו הרפואי הקשה, והחל את הטיפול המיוחל במחלתו. הוא אובחן מחדש לאחר בדיקת מח עצם (שלא בוצעה בעזה) עם לוקמיה מיאלואידית חריפה (AML), והוא מתאושש ומשתפר.

כמעט כל בתי החולים נפגעו קשות. בית החולים נאסר בח'אן יונס אחרי הפצצה ישראלית, במאי 2025 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

מטופלים עזתים שנתקעו בישראל

במרץ 2024 ישראל ניסתה להחזיר לעזה את משפחות העזתים שעדיין טופלו בישראל, ולהפסיק את הטיפול בחולים. הצוות המטפל הישראלי נעמד על רגליו האחוריות וסירב לשתף פעולה, ארגון "רופאים לזכויות אדם" התערב, עתר לבג"ץ, והחזרת המטופלים נדחתה.

חלק מהמטופלים נפטרו עם הזמן בישראל כתוצאה ממחלתם ולא בשל מחסור בטיפול רפואי. אולם מתאם הפעולות בשטחים (מתפ"ש) סירב להחזיר את הגופות לעזה וגם מנע מבני המשפחה המלווים לחזור לרצועה.

מוחמד טופל בישראל בלוקמיה. מי שליוותה אותו לטיפולים בישראל היתה אחותו, פראח, בת ה-22. שני הוריהם ואח נוסף נהרגו באחד המבצעים הקודמים של ישראל ברצועה. אחות נוספת, נשואה, נותרה בעזה.

מוחמד נפטר בגיל 18 מסיבוכים במחלתו, והיה המטופל העזתי השני שנפטר בישראל מאז פרוץ המלחמה. אחרי מותו, הסכימה ישראל להעביר את הגופה לרמאללה. הרשות הפלסטינית שילמה על העברת הגופה ודאגה לסידורי הקבורה שם, ברמאללה, וגם דאגה לבית מלון לאחותו. פראח קברה את אחיה והתגוררה במלון ברמאללה למשך שנה, כיוון שלא קיבלה אישור לחזור לעזה. היא הכירה שם גבר, גם הוא מלווה של מטופל עזתי שנפטר בישראל והוגלה לרמאללה. הם התחתנו ועברו לגור ברמאללה בבית משלהם.

ליאן היא נערה בת 13 שסובלת מאנמיה אפלסטית מולדת (כשל של מח העצם בייצור תאי דם), נוסף לאוטיזם ועיוורון מולד. ליאן היתה אמורה לעבור השתלת מח עצם מאחותה שנמצאה מתאימה להשתלה, אבל הצוות המטפל הישראלי רצה לחכות עד שהאחות תגדל קצת כדי לא לסכן אותה בתהליך התרומה. עד להשתלה ליאן נזקקה לעירויים חוזרים של כדוריות דם אדומות וטסיות בשל מחלתה, וקיבלה גם טיפול תרופתי. היא סובלת גם מדיכוי חיסוני ועברה ניתוחים רבים בגלל זיהומים.

בסוף אוקטובר 2023, בעוד ליאן שוהה עם אימה בבית חולים ישראלי, שאר בני משפחתה נהרגו בהפצצת ביתם: האב, שני אחיה הגדולים של ליאן, הדוד ובני משפחתו והסבתא. האחות הצעירה, שיועדה לתרומת מח העצם, נפצעה אנושות ונפטרה למוחרת.

ליאן קיבלה עשרות רבות של מוצרי דם לאורך שנות מחלתה, ולכן יש סכנות רבות בהחלטה על השתלת מח עצם עצמית מפחד לנוגדנים רבים בדמה. עם זאת, אין לה פתרון רפואי אחר. האם חוששת לאבד את בתה היחידה, ואינה מסוגלת לקבל החלטה בנוגע לטיפול שאולי יסכן את חייה.

פינוי באמבולנסים מעזה דורש תיאום מיוחד. אמבולנס בין ההריסות בח'אן יונס, באוקטובר 2025 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

יוסוף היה נער בן 11 שנים עם ALL (לוקמיה לימפוציטית חריפה) שטופל בכימותרפיה בבית חולים במרכז הארץ במשך כמה שנים ובסופו של דבר נזקק גם להשתלת מח עצם. ממש בתחילת המלחמה, אביו של יוסוף נהרג כשהלך לקנות לחם במאפייה שהופצצה.

יוסוף נפטר כמה חודשים לאחר תחילת המלחמה, כשהיה יחד עם אימו בבית חולים בישראל, עשרה חודשים אחרי שעבר השתלת מח עצם. גופתו הועברה לרמאללה. גם אימו עדיין נמצאת ברמאללה ולא מורשית לחזור לעזה, אף שיש לה שלושה ילדים בעזה.

הילדים מתגוררים בצפון הרצועה עם בני משפחה אחרים, ונאלצו גם הם לעקור עם פינוי צפון הרצועה. לא ברור אם חזרו לצפון אחרי הפסקת האש.

עוד לפני המלחמה, תפקודה של מערכת הבריאות בעזה לקה בחסר, ולכן מטופלים רבים, בעיקר ילדים, נזקקו לטיפול רפואי בישראל ובגדה. מאז תחילת המלחמה, כאמור, אין מעבר של חולים מעזה לישראל ולגדה, ורק חולים מעטים עם מחלות כרוניות, ממאירות או פציעות קשות הצליחו להתפנות מחוץ לרצועה למדינות אחרות. כ-15 אלף חולים אחרים ממתינים לפינוי.

מערכת הבריאות ברצועת עזה נהרסה כמעט לחלוטין במהלך המלחמה: כל בתי החולים הופצצו וניזוקו ורק חלקם מתפקדים לסירוגין. יש מחסור קריטי בציוד רפואי וצוות רפואי, כמעט אי אפשר להשיג תרופות כרוניות או כימותרפיה. מחלות רבות, שאפשר לרפאן במקומות אחרים, הן גזר דין מוות ברצועה. גם אם המלחמה לא תתחדש, ייקח זמן רב עד שמערכת הבריאות בעזה תשוקם, ולכן יש למצוא פתרון מיידי לאלפי החולים והפצועים שזקוקים לטיפול או לפינוי כבר עכשיו.

לא הגיוני שדווקא בזמני רגיעה ישראל העניקה טיפול רפואי טוב לתושבי עזה, ואילו בזמן מלחמה – כשהפגיעה במערכת הבריאות היא מעשה ידיה – היא אינה נותנת מענה לצרכים הרפואיים של העזתים

ד"ר מיכל פלדון היא מומחית בראומטולוגית ילדים