אתם, הישראלים, הולכים לקלפי להכריע על החיים שלנו, הפלסטינים
הממשלה שהישראלים בוחרים היום תחליט אם יימשכו ההתקפות וגזל האדמות בכפר שלי, אל-מוע'ייר, ובכל השטחים הפלסטיניים. אנחנו לא יכולים להצביע על גורלנו. אתם צריכים לקחת אחריות
אנחנו הפלסטינים לא יכולים להתייחס לבחירות בישראל כעניין פנימי. שלטי בחירות ליד אריאל, באוקטובר 2026 (צילום: אורן זיו)
היום (שלישי) הולכים אזרחי ישראל לקלפיות כדי לבחור את הממשלה שהם רוצים. אבל השפעת בחירתם לא תיעצר בגבולות החברה הישראלית. הממשלה שתקום בעקבות הבחירות תעצב את חייהם של הפלסטינים החיים תחת כיבוש, בלי שיש להם זכות להשתתף בבחירתה.
אני כותב מאל-מוע'ייר, כפר פלסטיני שבו טרור המתנחלים הפך לאיום יומיומי על התושבים, על אדמותיהם ועל מקורות פרנסתם. כאן ההתנחלויות, גזל האדמות והתקיפות נגד פלסטינים אינם נושאים תיאורטיים, מופשטים. זו מציאות המאיימת עלינו יומיום ומקשה עלינו להישאר על אדמתנו.
לפני כמה שבועות נכתבה הכתובת בעברית "לא מפרקים סוכה" על קיר בית שניזוק בשריפה במהלך תקיפת מתנחלים באל-מוע'ייר. כתבתי על האירוע כאן, כי חשבתי שהוא מציף נושא רחב יותר: כיצד ניתן להשתמש בסמלים דתיים כדי להעניק לגזל אדמות ולתקיפות נגד פלסטינים משמעות אידיאולוגית או הצדקה דתית.
זמן לא רב אחר כך פרסם הרב דב ליאור פסק הלכה המתיר ליהודים לגנוב זיתים מאדמות פלסטיניות. לטענתו, האדמה שייכת לעם היהודי, ומסיק הזיתים, גם מעצים שנטעו פלסטינים, מבטא את בעלותו עליה.
הרב ליאור הוא דמות דתית בעלת השפעה בציונות הדתית וסמכות רוחנית של מפלגת עוצמה יהודית בראשות איתמר בן גביר. פסק ההלכה הזה ממחיש כיצד ניתן לרתום פרשנות דתית להצדקת גזל יבול של פלסטינים ולקשור אותו למיזם פוליטי רחב יותר הנוגע לאדמה ולריבונות. אין פירוש הדבר שכל הזרמים הדתיים היהודיים מחזיקים בעמדה הזאת; היו רבנים שדחו אותה.
הבעיה אינה הדת עצמה, אלא השימוש בה כדי להצדיק את גזל האדמה של עם אחר או להציג פיגוע טרור כמעשה לגיטימי. כאשר השיח הזה מלווה במפעל התנחלות הנתמך על ידי כוחות פוליטיים השותפים לשלטון, השאלה כבר אינה נוגעת לעמדתו של רב מסוים בלבד, אלא גם לסביבה הפוליטית המאפשרת את המשך גזל האדמות ואת טרור המתנחלים, ולמידת נכונותן של הרשויות להיאבק במעשים האלה ולהעמיד את האחראים להם לדין.
התקפות יומיומיות. מתנחלים, חיילים ושוטרי מג"ב בשדה בו היה אמור להתקיים חריש באדמות הכפר אל-מוע'ייר, ב-11 באוגוסט 2026 (צילום: אורן זיו)
משפחתי נפגעה בתקיפה על ביתנו באל-מוע'ייר, שבה איבדתי את בני יעקב. אני מזכיר את החוויה הזאת לא כדי לבקש אהדה ולא כדי להפוך את הדיון בבחירות בישראל לסיפור אישי. אני מזכיר אותה משום שעבורי הכיבוש וטרור המתנחלים אינם מושגים פוליטיים מופשטים. מאחוריהם עומדים חיי אדם, משפחות שמשלמות מחיר שאינו מופיע בקמפיינים של הבחירות, ילדים שמאבדים את תחושת הביטחון ואנשים שנאלצים לבנות מחדש את חייהם תחת איום.
אל-מוע'ייר אינה מקרה יחיד. באזורים שונים בגדה המערבית מתמודדים פלסטינים עם טרור מתנחלים, ניסיונות לעקור אותם, גזל אדמות והגבלות על הגישה למשאבים ולמקורות פרנסה. ברצועת עזה קיבלה המצוקה צורה הרסנית יותר, על רקע המלחמה, ההרס הנרחב, העקירה ואובדן התנאים הבסיסיים לקיום. הנסיבות והמנגנונים שונים ממקום למקום, אך לפלסטינים אין יכולת לעצב את המדיניות הישראלית, המשפיעה ישירות על חייהם ועל עתידם.
לכן אנחנו הפלסטינים לא יכולים להתייחס לבחירות בישראל כאל עניין פנימי. בוחר ישראלי עשוי לומר שסדרי העדיפויות שלו נוגעים לכלכלה, לביטחון או לסוגיות חברתיות. אבל סדרי העדיפויות האלה אינם מבטלים את השפעת בחירתו על מי שאינם חלק מהחברה שאליה הוא שייך. כאשר הוא מצביע למפלגה המנהלת את הכיבוש ואת וחיי הפלסטינים, בחירתו הופכת לחלק מתהליך פוליטי המשפיע על תנאי חייו של עם אחר, על זכויותיו, על ביטחונו ועל עתידו.
אין פירוש הדבר שכל בוחר ישראלי נושא באותה מידה של אחריות לכל החלטה שמקבלת ממשלתו, או שכל המפלגות ותוכניותיהן זהות. אחריות פוליטית מחייבת לבחון את עמדותיהן הממשיות של המפלגות, את המדיניות שהן תומכות בה או מתנגדות לה ואת התוצאות האפשריות של השתתפותן בממשלה. הבוחר הישראלי לא יכול לחמוק מההכרה שהבחירה הדמוקרטית שלו תשפיע על חיי הפלסטינים.
הערב, כשהקולות ייספרו ונתחיל אולי להבין איך תיראה הממשלה הבאה, השאלות שאיתן אנו חיים באל-מוע'ייר ובכל רחבי השטחים הפלסטיניים יישארו פתוחות. הן לא ייעלמו עם סגירת הקלפיות, והשלכות המדיניות הישראלית לא ייפסקו עם סיום מערכת הבחירות.
הפלסטינים אינם בוחרים את ממשלת ישראל, אך הם חיים עם תוצאות מדיניותה. לכן השאלה שצריכה לעמוד היום בפני הבוחר הישראלי אינה רק איזו ממשלה הוא רוצה שתשלוט בו, אלא גם מה תעשה ממשלה זו לעם הפלסטיני והאם הוא מוכן לשאת באחריות להשלכות בחירתו על העם הפלסטיני. האחריות הזו אינה יכולה להסתיים בגבולות הקבוצה שחבריה זכאים להצביע.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
