ארה"ב מתכחשת לחוק הבינלאומי לטובת הנצחת הכיבוש

הודעת מזכיר המדינה האמריקני פומפאו באשר לשינוי עמדת הממשל האמריקאי בנושא ההתנחלויות בשטחי הגדה המערבית, לפיה אין בהן משום הפרת החוק הבינלאומי, היא מקוממת, אך לא מפתיעה. זוהי רק הודעה נוספת של הממשל האמריקאי המנוגדת באופן בוטה ביותר למשפט הבינלאומי, והיא מצטרפת להכרת ארה"ב בריבונות הישראלית בשטחי רמת הגולן הכבושים מסוריה, העברת שגרירות ארה"ב לירושלים, והלחצים לסגור את אונר"א בניסיון לטמון לעד את זכותם של הפליטים הפלסטינים לחזור למולדתם.

הכרזה שמעניקה רוח גבית לפעילות התוססת של ממשלת ישראל, שנועדה לבסס את מעמדה הפוליטי כריבון ברחבי הגדה המערבית (צילום: פלאש90/קובי גדעון)

ההכרזה הזו הופכת את עקרונות המשפט הבינלאומי על ראשם והיא עומדת בסתירה להחלטות רבות של גופים בינלאומיים האמונים על המשפט הבינלאומי, כולל החלטת מועצת הביטחון 2334 משנת 2016, וכן חוות דעתו המייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק בעניין חומת ההפרדה שנבנית על ידי ממשלת ישראל בגדה המערבית. החלטות אלה הבהירו שוב את מעמדם של כלל השטחים שנכבשו על ידי ישראל בשנת 1967 כשטחים כבושים, ואת מעמדן הבלתי חוקי והמנוגד למשפט הבינלאומי ההומניטרי של ההתנחלויות בשטחים אלה. להזכיר, כי הטענה בדבר היותן של ההתנחלויות פשע מלחמה על פי חוקת רומא, נכללת בבדיקה הראשונית אשר מתבצעת על ידי בית הדין הבינלאומי הפלילי.

הכרזה זו מעניקה רוח גבית לפעילות התוססת של ממשלת ישראל, שנועדה לבסס את מעמדה הפוליטי כריבון ברחבי הגדה המערבית הכבושה, כולל במזרח ירושלים, תוך כדי חתירה תחת זכותו להגדרה עצמית של העם הפלסטיני. פעילות זו התבטאה בשנתיים האחרונות, בין היתר, בחקיקת "חוק הסדרת ההתנחלויות" בפברואר 2017 וחקיקת חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, אשר קובע כי "ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי", בנוסף להרחבה המתמשכת של ההתנחלויות.

אך בהודעתה ארה"ב מפרה גם את חובותיה שלה על פי המשפט הבינלאומי כמדינה שלישית. מדיניות הסיפוח, התנחלויות, ניהול משטר הפרדה בשטחים הכבושים ושלילת זכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית ללא ספק מהווים עוולות והפרות לעקרונות בסיסיים של המשפט הבינלאומי. מצב זה מתניע חובות של מדינות שלישיות, על פי החוק הבינלאומי, הנובעות בחלקן מהמשפט ההומניטארי הבינלאומי. כך למשל, סעיף 1 לאמנת ג'נבה הרביעית מטיל חובה על המדינות החתומות לכבד ולהבטיח כיבוד החובות על פי האמנה.

בהקשר הזה, סעיף 41 בכללי "אחריות של מדינות למעשים בלתי חוקיים בינלאומית" משנת 2001 שנחשב חלק מהמשפט הבינלאומי המנהגי המחייב, מחייב את מדינות העולם לשתף פעולה על מנת להביא לסיום עוולות ומצב הבלתי חוקי על פי המשפט הבינלאומי.

מוטיבציה פוליטית מפוקפקת

אמנם ארה"ב איננה סמכות בנושא המשפט הבינלאומי, אך בהודעתה, היא מציבה את עצמה, יחד עם ישראל, מעל לחוק הבינלאומי, מעל לחובותיה הבינלאומיות ובניגוד לעמדת האיחוד האירופאי אשר הדגיש שוב השבוע את מעמדם של השטחים שנכבשו על ידי ישראל בשנת 1967 כשטחים כבושים על פי המשפט הבינלאומי, בתמיכה בהחלטת בית המשפט האירופאי לצדק בדבר סימון מוצרי ההתנחלויות.

כאשר החוק הבינלאומי יפסיק להיות מסגרת ההגנה על הפלסטינים החיים בשטחים הכבושים והכוח המרסן מול ניסיונותיה של ישראל לכפות שם את ריבונותה, עוולות ימשיכו להיות שגרה יומיומית של הכיבוש הבלתי חוקי. במצב כזה, הפרות חמורות של החוק הבינלאומי יהפכו לכלי של לגיטימציה עצמית של ישראל כריבון. שגרת חיים זו תהפוך למציאות בלתי הפיכה, עליה ממשלת ישראל הנוכחית רוצה לבסס נורמליזציה של משטר אפרטהייד קולוניאלי בגדה המערבית אשר משתכלל לו במערך הכיבוש מהאחרונים בעולם, בתמיכה ושותפות של ארה"ב.

ניסיון להבין את הרציונל הפוליטי מאחורי צעדיו האחרונים של ממשל טראמפ לא משאיר מקום רב לדמיון באשר לאופק הפוליטי מאחורי מהלכים אלה. אופק זה מבוסס על אי הכרה בזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית, לחיסול פתרון שתי המדינות, ולמימוש השקפת ממשלת נתניהו בדבר הריבונות המתרחבת על חשבון העם הפלסטיני וזכויותיו, וכינון בנטוסטנים תחת משטר-על ישראלי. מהלכים אלה נועדו להביא לייאוש בקרב העם הפלסטיני והנהגתו, אך ההיסטוריה והמהלכים העכשוויים של העם הפלסטיני מוכיחים אחרת. יחד עם זאת, ניצב כעת אתגר בפני ההנהגה והעם הפלסטיני, אתגר המחייב קריאה מחודשת של המצב הפוליטי המתהווה והצבת אופציות פוליטיות חדשות אשר יממשו את זכויותיו של העם הפלסטיני בכללותו.

עו״ד סוהאד בשארה היא מנהלת היחידה לקרקע, תכנון ובנייה בעדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל ודוקטורנטית במשפטים בקינגס קולג’ לונדון.