אלוהים, שמור את עבאס מאוהביו הציונים. משונאיו יישמר בעצמו

יו"ר רע"מ מנסור עבאס עם ראש הממשלה נפתלי בנט, ב-21 ביוני 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

אם חשבנו שסרטון ההסתה הנבזי של בני גנץ נגד רע"מ הוא התחתית של הגזענות הציונית, מייד הגיעו אנשי המרכז-שמאל ואמרו: "תחזיקו לי את הבירה".

בנוגע לגנץ עצמו, כל מילה שמשחיתים על הגזענות של הגנרל סופר הגופות הזה היא כנראה באמת מיותרת. המחשבה היחידה שיש לי בעניינו היא כמה נורא שגם טיפש חסר חוליות וחלול כמוהו יכול לבצע טבח בפלסטינים, אם מעמידים לרשותו צבא השמדה. גנץ, במובן הזה, הוא מטונימיה לציונות: אין שכל, אין מוסר, אין אומץ לב, אבל יש כוח גולמי וברוטלי ודי בו כדי להשמיד. גם הסרטון המטופש שפרסם לא מעורר בי אלא גיחוך מר. זה האיש, זאת הסחורה שלו. מה יש להתפלא.

אבל התגובה של המרכז-שמאל, שם נמצא המעדן האמיתי. אם גנץ אומר כאחרון הכהניסטים: "אין ערבי טוב, כולם מסוכנים ואסור לשבת איתם", התשובה המזהירה של המרכז-שמאל הציוני היא: "לא! יש ערבים טובים והם עושים כל מה שאנחנו אומרים להם! איתם אפשר לשבת!"

בהקשר הזה, הדברים שאמרה מירב כהן, שכיהנה בתפקיד השרה לשוויון חברתי ב"ממשלת השינוי", בריאיון לנווה דרומי (וחזרה על הדברים האלה בהזדמנויות נוספות) היו יכולים להיות ממש קומיים – אלמלא היו כל כך טראגיים, כמובן. לא רק שהכריזה בביטחון מלא כי מנסור עבאס, איש התנועה האסלאמית, הוא ציוני על-מלא, אלא הדגישה שהוא גם "חיזק את חיילי צה"ל" וכן "קרא לערביי ישראל לא לפעול באלימות". מה עוד צריך ערבי לעשות למעננו כדי שניתן לו תעודת הכשר לשרת אותנו?

היחס האינסטרומנטלי הזה אל האזרחים הפלסטינים – במקרה הזה אל הרשימה הערבית המאוחדת, מפלגתו של עבאס – הופך אפילו בוטה יותר כשזה מגיע למוסי רז, איש מרצ. אומר בגילוי נאות שאני מכירה את רז שנים רבות ומעריכה אותו מאוד, אבל הסרטון שפרסם בתגובה לסרטון של גנץ, כביכול במטרה להוקיע את הגזענות שלו, מראה עד כמה דק המעטה הדמוקרטי כביכול של המחנה הזה, ועד כמה עמוקה תפיסת העליונות היהודית העומדת מאחוריו.

לצורך טיעונו, מביא רז קטע מתוך ריאיון של גנץ עם עמית סגל ובן כספית, שבו מודה גנץ כי בניגוד לנטען בסרטון ההסתה שלו, בממשלת השינוי לא היתה אף "נקודה ביטחונית" שסוכלה בגלל מנסור עבאס. זה, לשיטתו של רז, מספק הוכחה לנאמנותו של עבאס ולהיותו שותף נאמן וראוי.

אבל רגע, מהן אותן "נקודות ביטחוניות" שעבאס לא סיכל? כאן צריך לעשות הפסקה קצרה ולחזור לממשלה ההיא, "ממשלת השינוי", זאת שבריאיון כן ל"שיחה מקומית" רז עצמו אמר עליה שהיא מהווה "תזוזה של 10 מעלות ימינה" בהשוואה לקודמתה, כלומר לממשלת נתניהו. זאת היתה ממשלה שהורידה באופן מפורש את נושא המשא ומתן המדיני מסדר יומה; שהאיצה בניית התנחלויות והריסת בתי פלסטינים; שהעבירה את חוק האזרחות הידוע לשמצה; שהיתה קטלנית לפלסטינים באופן מחריד; ושבסופו של דבר פיזרה את עצמה כדי להגן על תקנות איו"ש, קרי תקנות האפרטהייד המוצהר בגדה.

רז, אם כך, החמיא למנסור עבאס על שהיה חייל כל כך טוב בצבא העליונות היהודית, עד שהוא לא אתגר אף אחת מכל התוויות המדיניות והפרקטיקות הנואלות האלה, אלא שיתף פעולה עם כולן. אז נגד ערבי כזה ממושמע אתם מסיתים? גזענים!

המצחיק הוא שרז מאשים את גנץ לא רק בגזענות, אלא גם בהיותו ציוני לא מספיק טוב. "זה הפוך מציונות", הטיח בגנץ. לפחות בעניין הזה אפשר להרגיע אותו – גנץ ציוני מצטיין בדיוק כמוך, ושניכם, מתוך עמדת העליונות היהודית האינהרנטית, לא רואים באזרחים הפלסטינים אלא מכשיר לניצול.

גם יו"ר מרצ לשעבר, זהבה גלאון, התגייסה להגן על השותף משכבר הימים, עבאס. גם היא הזכירה לזכותו שלא התנגד לאף מהלך ושאפשר לממשלה "לנהל עוד מבצע 'כיסוח דשא' בעזה, עוד כיבוש ועוד התנחלויות" (לזכותה ייאמר שהיא לפחות סייגה כי גם אילו היה מתנגד למהלכים הללו, התנגדותו היתה לגיטימית ואף הכרחית. מה חבל שמרצ עצמה לא התנגדה להם), אבל מיהרה להוסיף כי "מנסור עבאס היה מוכן באומץ לקבל פשרות מרחיקות לכת כדי שהממשלה ההיא תחזיק מעמד, לעיתים גם לנוכח איומים על חייו, מתוך אמונה שהמודל של ערבים ויהודים שיושבים ועובדים ביחד הוא חשוב יותר מכל החלטה קונקרטית בשטח".

האם מותר להקשות על הכוהנת הגדולה של השמאל הציוני – למה, בעצם? למה "הישיבה המשותפת", שהיא שם קוד לערבים-מצייתים-ליהודים-ולא-עושים-בעיות, כשלעצמה חשובה יותר "מכל החלטה קונקרטית בשטח", גם כאשר מדובר בהחלטות גזעניות, רעות וקטלניות? איזה ערך חיובי יש לישיבה של מנסור עבאס בממשלה שטובחת בבני עמו בעזה, למשל?

מערכת הבחירות הקרובה תתקיים על רקע רצח עם, שבמהלכו ישראל לא רק הטביעה את רצועת עזה בדם, אלא אף שקעה בעצמה בתהומות של ברבריות ורקב שספק אם תצליח עוד להשתקם מהם. מדהים לראות איך גם על סף טביעה, כשגובה המים העכורים עומד לעבור את קו הנחיריים, המפלגות הציוניות לא מצליחות להיפרע מהעליונות המוטמעת בהן וממשיכות לחלק ציונים על הצבע והאיכות של גלגל ההצלה היחיד באופק.