אל תשאלו מה המדינה מוכנה לעשות לכם
הכוונה לקדם חוק שיאפשר שלילת אזרחות של "מי שמוציא את דיבת הצבא וחייליו" אינה רק צעד נוסף נגד חופש הביטוי, אלא מהלך שנועד לשנות את מערכת היחסים בין האזרח למדינה
הפגיעה באזרחותם של הפלסטינים אזרחי ישראל אינה תופעת לוואי של ההפיכה המשטרית; היא חלק מהפרויקט. ראש הממשלה נתניהו בכנס בקריית ים שבו קיבל אזרחות כבוד, נובמבר 2016 (צילום: חיים צח / לע"מ)
השאלה שמובילה את ההפיכה המשטרית כבר איננה רק מי ישלוט בבית המשפט, אלא גם מי יישאר אזרח.
ראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע כי בכוונתו לקדם חוק שיאפשר שלילת אזרחות ממי ש"מוציא את דיבתם של חיילי צה"ל". אפשר לראות בהצהרה הזאת שלב נוסף במתקפה על חופש הביטוי, אבל שלילת אזרחות אינה עוד סנקציה על התבטאות. היא משנה את מערכת היחסים בין האזרח למדינה. השאלה איננה רק מה מותר לאזרח לומר על המדינה, אלא האם עצם חברותו בקהילה הפוליטית תלויה במה שהוא אומר עליה.
גם ההפיכה המשטרית השתנתה. כשהחלה ב-2023, המאבק הציבורי בה התרכז במוסדות: עצמאות בתי המשפט, הליך מינוי שופטים, מעמד היועצים המשפטיים ואיזונים ובלמים לפעולות הממשלה. אבל ההפיכה מעולם לא עסקה רק במבנה מערכת המשפט. בבסיסה עמדו סוגיות יסודיות יותר: איזה מנופי כוח יש למדינה מול אזרחיה, מי יכול להגביל אותם ומה רשאי האזרח לתבוע מהשלטון.
במובן הזה, הפגיעה באזרחותם של הפלסטינים אזרחי ישראל אינה תופעת לוואי של ההפיכה המשטרית; היא חלק מהפרויקט. היא אינה מתבטאת בהכרח בשלילת האזרחות הפורמלית, אלא בצמצום הדרגתי של האזרחות האפקטיבית: היכולת של אזרח לדרוש מהמדינה שוויון, הגנה, חופש פעולה ודין וחשבון, ולדעת שמעמדו אינו תלוי בנאמנותו לרוב הלאומי או לשלטון.
השינוי הזה לא התחיל עכשיו. חוק האזרחות והכניסה לישראל פגע ביכולתם של אזרחים פלסטינים לקיים חיי משפחה בישראל; חוק המאבק בטרור מיסד בחקיקה הישראלית כלים שמקורם בחקיקת החירום הקולוניאלית; חוק הלאום עיגן בחוק יסוד את עדיפותה של ההשתייכות הלאומית היהודית; וב-2023 הורחבה האפשרות לבטל אזרחות או תושבות בעקבות הרשעה בעבירות טרור וקבלת כספים מהרשות הפלסטינית.
אזרחות כמערכת יחסים
המשותף למהלכים האלה אינו רק הפגיעה בזכויות, אלא גם שינוי משמעותה של האזרחות. עבור הפלסטינים בישראל, האזרחות התקיימה מלכתחילה לצד מנגנונים של חירום, סיווג וחשד. ההפיכה המשטרית מעמיקה את הפער בין ההחזקה באזרחות ליכולת להשתמש בה מול המדינה.
אבל מנגנונים שלטוניים אינם נשארים בהכרח בקרב האוכלוסייה שעבורה נוצרו. הם נעים בין מרחבים ובין אוכלוסיות. ראינו זאת כאשר יכולות מעקב ששימשו את שב"כ במסגרת השליטה הביטחונית בפלסטינים הופעלו בתקופת הקורונה גם כלפי אזרחי ישראל היהודים. אין פירוש הדבר שמעמדם של יהודים ופלסטינים נעשה זהה – זה אינו המצב. אולם ארגז כלים שלטוני שנוצר במסגרת משטר של שליטה דיפרנציאלית יכול להתרחב, ובתוך כך גם להשתנות.
זה מה שהופך את ההצהרה הנוכחית לחשובה. עד כה האפשרות הקיצונית לשלול אזרחות הוצדקה בעיקר בנימוקים של טרור, ביטחון ו"הפרת אמונים", ובפועל הופנתה כמעט תמיד כלפי פלסטינים. עכשיו עולה האפשרות להתנות את עצם האזרחות בדברים שאזרח אומר על פעולות הצבא והמדינה.
הסוציולוג צ'רלס טילי הציע לחשוב על אזרחות לא רק כעל דרכון או כעל מעמד משפטי, אלא כמערכת יחסים: מערכת התביעות שאזרחים יכולים להפנות כלפי סוכני המדינה. זה בעיניי המפתח להבנת ההפיכה המשטרית גם דרך שאלת האזרחות. אפשר להשאיר אדם אזרח מבחינה פורמלית, ובו בזמן לצמצם מאוד את יכולתו לעמוד כאזרח מול המדינה.
עכשיו היחסים האלה מתהפכים. במקום שהאזרחות תהיה הבסיס שממנו אדם יכול לתבוע דין וחשבון מהמדינה – גם על הפעלת אלימות, גם בזמן מלחמה – המדינה דורשת ממנו לתת דין וחשבון על נאמנותו לה.
מי בוחן את מי
בתי המשפט, היועצים המשפטיים ושומרי הסף חשובים משום שהם מגבילים את כוחו של השלטון כלפי האזרח. אבל אם ההפיכה המשטרית עוסקת גם בשאלה מי יכול לעמוד מול המדינה ובאילו תנאים, גם המאבק נגדה צריך להשתנות. לא די בהגנה על המוסדות כפי שהיו. צריך להגן על האפשרות של אזרחים לעמוד מול המדינה, לבקר אותה, לתבוע ממנה דין וחשבון ולהיאבק על שינוי מדיניותה, בלי ששייכותם לקהילה הפוליטית תעמוד למבחן.
לא די בהגנה על המוסדות כפי שהיו. הפגנה נגד ההפיכה המשטרית בקפלן, תל אביב, ב-22 ביולי 2023 (צילום: אורן זיו)
ויש כאן גם לקח מכישלון המחאה נגד ההפיכה המשטרית. אי אפשר להגן על אזרחותם של יהודים ובה בעת להשלים עם השחיקה המתמשכת באזרחות האפקטיבית של פלסטינים. השאלה היא אותה שאלה: האם אזרחות היא מעמד שמאפשר לאדם לעמוד מול המדינה, או מעמד שהמדינה מעניקה לו בתנאים שהיא עצמה קובעת.
המבחן הזה מופיע עכשיו שוב בזירה האלקטורלית. תמיכה בפסילת רשימות ומועמדים פלסטינים אזרחי ישראל בשל התנגדותם לכיבוש או התבטאויותיהם נגד מלחמת ההשמדה בעזה היא, בעיניי, הצטרפות להיגיון של ההפיכה המשטרית. משמעותה היא שיש עמדות פוליטיות שאזרח פלסטיני יכול להחזיק בהן רק במחיר שלילת האפשרות להשתתף באופן מלא במשחק הדמוקרטי. גם כאן לא שוללים בהכרח את האזרחות הפורמלית; שוללים חלק מתוכנה – את האפשרות לבחור, להיבחר, לייצג ציבור ולהתנגד למדיניות המדינה מתוך המערכת הפוליטית עצמה.
ולכן אי אפשר לטעון להגנה על הדמוקרטיה ובאותה נשימה לתמוך בהדרה פוליטית של אזרחים פלסטינים משום שהם אומרים דברים קשים על הכיבוש או על המלחמה בעזה. כל אופוזיציה ששואפת לישראל דמוקרטית צריכה להתנגד גם לניסיון לצמצם את האזרחות האפקטיבית של הפלסטינים אזרחי ישראל. אחרת היא מגינה על המוסדות הדמוקרטיים, אבל מקבלת את צמצום גבולותיו של הציבור שרשאי להשתמש בהם.
המאבק בשלילת אזרחות אינו יכול להתחיל רק כאשר הכלי מופנה כלפי יהודים. האלטרנטיבה לאזרחות על תנאי היא אזרחות שאינה תלויה בזהות לאומית, בעמדה פוליטית או בנאמנות לשלטון.
זה גם אופק אחר למאבק בהפיכה המשטרית: לא רק החזרת האיזונים והבלמים והגנה על בית המשפט, אלא מאבק על אזרחות שווה וחזקה דיה כדי לאפשר לאדם לעמוד מול המדינה. כאשר השלטון מבקש להחליט מי "איתנו" ומי לא, התשובה הדמוקרטית איננה להרחיב את מעגל הנאמנים, אלא להוציא את עצם האזרחות ממבחן הנאמנות.
פרופ' יעל ברדה היא חברת סגל בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים וחוקרת אורחת ביוזמת המזרח התיכון, בית הספר לממשל ע"ש קנדי באוניברסיטת הרווארד ופעילה פוליטית.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
