נגד הקריאות לסגירת ערוץ 20

ביומיים האחרונים, מאז שעיתונאי ערוץ 20 החליטו לפתוח בקמפיין נגד הנשיא ראובן ריבלין, נשמעות קריאות רבות לסגור את הערוץ. רשמית, נאחזים חלק מהתוקפים את הערוץ ב"הפרה של תנאי הרישיון", ובמועצת הכבלים והלוויין כבר פתחו בהליך בדיקה של ההפרות לכאורה בערוץ.

לקריאות האלה צריך להתנגד בקול ברור. ההתנגדות לסתימת פיות ולסגירת כלי תקשורת לא יכולה להשמע רק כשמדובר בכלי תקשורת שאנחנו אוהבים ושנוחים לנו. אי אפשר להזדעק נגד נתניהו שהילך אימים על ערוץ 10 (ונאחז בזמנו בעילות טכניות, למרות שברור שטינתו לערוץ היא אישית ופוליטית) – ואז לקרוא לסגור את ערוץ 20.

רק לפני חודש סגרה המדינה מספר כלי תקשורת שבבעלות ארגון הקשור לתנועה האסלאמית. בלשכת העיתונות הממשלתית אמרו שמדובר בכלי תקשורת לגיטימיים, שלא מפרסמים דברי הסתה, ושהעובדים בהם נושאים תעודות רשמיות של המדינה. ועדיין – במסגרת המלחמה בתנועה האסלאמית – האתר והעיתונים האלה נסגרו.

גם מי שלא אוהד את התנועה האסלאמית (ואני לא) צריך להתנגד לסגירה הזאת (וארגון העיתונאים אכן מתנגד לה). כך בדיוק גם מי שלא אוהב את הפוליטיקה הימנית של ערוץ 20 – גם אם בו עצמו גם יש קריאות להשתקה – עדיין צריך להתנגד לכל קריאה לסגירה.

אם ערוץ 20 מפר את תנאי הרישיון שלו, כמובן שמועצת הכבלים צריכה להעיר לו על כך, אולי גם לקנוס אותו, כמו שעושים במקרים אחרים בערוצים האחרים. אבל בחברה שרוצה להיות דמוקרטית לא סוגרים כלי תקשורת. לא זורקים עיתונאים לרחוב בגלל שהביעו את דעתם. פשוט לא. אפילו אם הם לא אוהבים את ריבלין.

> ארגון העיתונאים פנה לנתניהו במחאה על סגירת כלי תקשורת ערבים