ועכשיו תנובה אצל הסינים
יש טקסט מבריק באחד מסרטי מונטי פייטון עם ג׳ון קליז שקורא לכל תלמידי בית הספר (אנגליקני וחמור סבר כלשהו) לעמוד לדקת דומיה ולכבד את כל אלו שמתו כדי לשמור על סין בריטית.
הכיבוש הבריטי בסין לא עזר לנמוכי המצח לבלום את הזעזוע על מכירת תנובה לסינים. לא היתה להם בעיה עם הבריטים, אבל יש בעיה עם הסינים, כאילו זה משנה למישהו.
הפוקוס שצריך לחזור עליו עוד ועוד ואולי יותר קל היום, בגלל הסינים, הוא כזה. לא לקנות תוצרת חלב או בשר או ירקות מתאגידים. לא משנה למי הם שייכים, כי זה באמת לא משנה. לקנות רק מתוצרת מקומית, רק מגבנים מקומיים, מגדלים מקומיים, חקלאים מקומיים. כשאתם מפרנסים מישהו מהאיזור שלכם, הכסף חוזר אליכם אחר כך בהשקעה. האוכל יותר טעים, כולם עברו פחות סבל, האדמה, בעלי החיים וגם החקלאים. סינים, בריטים או צרפתים, זה לא משנה למי שייכת החברה הרב תאגידית. כמו שזה לא משנה למי שייכת מולר. תבררו מה אתם מכניסים לגוף שלכם. אם יקר לכם מדי תוצרת מקומית, תאכלו חצי. ככל שיותר אנשים יקנו תוצרת מקומית, המחיר שלה ירד. זו השיטה וזו הדרך.
הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.
כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.
אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.
הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית
