הדוקרים אינם שותפים למאבק הפלסטיני

הדוקרים הפלסטינים ברחובות הם משתפי פעולה עקיפים של הכיבוש, גם אם אינם מודעים לכך. הם כלי בידי הכיבוש לדגול בצדקת דרכו. הם לכל היותר אנשים חסרי מודעות פוליטית או אפילו שפיות.

המצב שבו פלסטיני רודף אחרי אנשים ברחוב ודוקר אותם הוא מחריד, מזעזע וצריך לגנותו מבלי היסוס. הגיוני שפלסטינים לא ימהרו לגנות פעולות כנגד הכיבוש, שהרי הכיבוש הורג בממוצע פלסטיני בכל יום מזה עשרות שנים. אבל אסור לפלסטינים להשוות את מאבקם לזוועותיו של הכיבוש, והדקירות האלו הן לא פעולות נגד הכיבוש. בין מאבקם של ילדי האבנים ('אטפאל אל חיג'ארה') לבין הדוקרים האלו יש הבדל בסיסי: הדוקר לא נאבק בכיבוש, הוא מסייע לו להמשיך. הסכין לא יחליף את סמליות האבן גם אם הציונות מאוד תרצה בכך.

אין ביכולתנו להיכנס לנעליהם של הדוקרים ולדעת עד כמה הכיבוש והגזענות הביאו אותם למצב הקשה בו הם נמצאים עכשיו. אבל חובתו של העם הפלסטיני להתנער ולגנות ולקרוא נגד דקירות אלו. לא מדובר בפעולה שמשרתת את המאבק לסיום הכיבוש והאפליה הממוסדת כנגד פלסטינים. מדובר באנשים בודדים, שמסייעים לכיבוש להימשך ועוזרים לימין הקיצוני למסגר את המאבק כקרקס של אנשים עם סכינים מלאי שנאה ליהודים. הם מסייעים למסגר את המאבק כדבר פרימיטיבי, פנאטי ולא אנושי.

הדקירות ביפו נעשו נגד אזרחים ברחוב, ולא יפתיע אותי אם בקרב הנדקרים יהיו גם פלסטינים תושבי המקום. לעם הפלסטיני ומאבקו יש צדק, יש לגיטימציה ויש אופק ומטרה ברורה. זכותם וחובתם של מנהיגי המאבק להתנער מדוקרים אלו, כי הם לא פחות אויבים למאבק הפלסטיני מאשר הציונות. הגיע הזמן לומר באופן ברור: אינכם שותפים למאבק הפלסטיני.

> למה קשה לשמאלנים לדבר בתקופת פיגועים