אלול אחד
על הבר שתי כוסות גבוהות של בירה. כל רחוב הר ציון, שהתנתק הלילה משכונות שפירא ותחנה מרכזית והפך לשכונה בפני עצמו, שרוי במתח נורא. בחצרות הבניינים הנעולים עמדו אנשים ומבטם קשה, עפרונות שכבו דומם על שולחנות נמוכים בתוך מתנ"סים, חתול אחד חצה את הכביש לאורכו, וזה היה משונה מאד אך איש לא התייחס לכך, הוא הגיע עד סוף הרחוב (למחרת התפוגג המתח אך החתול כבר עזב את השכונה).
העיניים שלנו הצטלבו לרגע במראה על הקיר מעבר לבר. רגע אחד קצרצר. הרגשתי אלול. אלווול. אלול. מילה אחת ויחידה, ארבעים יום. חתיכת זמן שמתנתקת מכל מה שמתרחש, דולקת במבואות הנפש האומללה שלך מגיל שתים עשרה (מיוסרת היתה גם לפני).
מבערה נובעת מבפנים, מכלה הכל. שורפת מה שיש. אתה לא זוכר מה היה לפני. הקעמפ, בין הזמנים, ההרהורים והמראות והספרים שלא ולא, נעלמים לתוכה, קיימת רק התורה וביטולה התורה וביטולה, ואלול.
געגוע חד פורץ מבפנים ורושף דרך העיניים אל הבירה, שכבר לא שווה בעיניך כלום. ואתה דן קל וחומר בעצמך, מי בכלל צריך אלול שיש כזאת מלחמה.
הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.
כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.
אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.
הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית
