ההישג שהצבא מתפאר בו: תפס רק 82 כלי נשק בגדה בחודש

עשרות נהרגו, עשרות אלפים נעקרו מביתם. הרס שנגרם בפעילות הצבא בג'נין, ב-14 בפברואר 2025 (צילום: נאסר אשתייה / פלאש90)

מבצע "חומת ברזל" בצפון הגדה המערבית נמשך כבר קרוב לחודש. עשרות אלפי תושבים נעקרו מביתם במחנות הפליטים; עשרות נהרגו, רבים מהם אזרחים; עשרות מבנים נהרסו. אך לפי נתונים שהצבא עצמו פרסם, רק 82 נשקים נתפסו במהלך המבצע.

חומת ברזל, המבצע הצבאי הגדול ביותר בגדה מאז האינתיפאדה השנייה, התחיל ב-21 בינואר, סמוך להכרזה על הפסקת האש בעזה. לפי נתוני אונר"א, מתחילת המבצע נעקרו מבתיהם 40 אלף איש. הצבא פעל במחנות הפליטים ג'נין, טולכרם, נור שמס ואל-פארעה, בעיירה טמון, בעיר שכם ובכפרים מסביב לג'נין. הפעילות כללה הרס נרחב של תשתיות ושריפה או פיצוץ בתים.

>> ישראל הורסת את מחנות הפליטים בגדה המערבית. יומן מצולם

ביום שלישי בשבוע שעבר פרסמו בדובר צה"ל את ההודעה הבאה, תחת הכותרת "תיעוד מהרחבת המבצע בצפון השומרון": "מחבלים חוסלו, מאות מבוקשים נעצרו וכ-70 נשקים הוחרמו עד כה בכלל המוקדים. צה"ל וכוחות הביטחון ממשיכים במבצע לסיכול טרור ברחבי יהודה ושומרון". בדובר צה"ל אישרו ל"שיחה מקומית" כי מדובר בנתונים מאז תחילת המבצע.

יומיים לאחר מכן פורסמה הודעה נוספת, שבה נכתב – לגבי השבוע החולף בכלל הגדה המערבית: "במהלך השבוע, כוחות הביטחון פעלו ברחבי יהודה ושומרון לסיכול טרור. הכוחות עצרו יותר מ-90 מחבלים, השמידו עשרות מטענים, תחקרו מאות חשודים בטרור והחרימו 12 כלי נשק וכ-50 כלי רכב לא חוקיים".

כלומר, למרות המאמץ הרב, כמות הכוחות הצבאיים והיקף ההרס וההרג, נתפסו לכל היותר 82 נשקים. ההסבר לכך יכול להיות שהצבא ניפח את עוצמת הכוחות הפלסטיניים במחות והציג אותם כ"גדודים", כשבפועל היה מדובר במספר לא גדול של חמושים לא מאורגנים; הסבר אחר הוא שרבים מהחמושים ברחו מהאזורים שהותקפו לפני המבצע או נעצרו על ידי הרשות הפלסטינית; והסבר אחר הוא שהמבצע הזה, כמו בעזה, מכוון בפועל נגד האוכלוסייה האזרחית, ולכן תפיסת הנשקים היא מטרה משנית.

>> "לא דמיינו שיתרחש בג'נין דבר דומה לזה שבעזה במהירות כזו"

תושב צפון הגדה, שנחשף מקרוב לפעילות הצבא, סיפר ל"שיחה מקומית": "בסופו של דבר, ב'גדודים' האלה יש בני נוער וכמה אנשים בשנות ה-30 המוקדמות לחייהם, עם מעט נשק. שום דבר מפותח, בעיקר M-16 ישנים. כשאני רואה צילומים של מה שהצבא מחרים בכל פעם, זה בדרך כלל כולל מסכים של מערכות מצלמות פשוטות במעגל סגור, מטפי כיבוי אש שהצעירים הופכים למטענים, בלוני גז וכדומה. אני לא מצפה לראות נשקים כמו אלה שהוחרמו בדרום לבנון". התושב הוסיף כי "רבים מהצעירים בורחים בעת פשיטות. זה חלק מהמשחק של לוחמת גרילה".

לדבריו, בחברה הפלסטינית יש דעות שונות לגבי מטרות המבצע. "חלק מהאנשים אומרים שהוא (הצבא; א"ז) רוצה לשים סוף לרעיון של מחנות פליטים כמרחבים פוליטיים. אחרים אומרים שהם רק רוצים להרחיב את הדרכים (לפתוח בתוך המחנות כבישים חדשים שיאפשרו גישה לצבא, תוך כדי הרס בתים; א"ז). חלק אומרים שזה עונש לחברה, כדי שלא ייתנו לחמושים לפעול במחנה בעתיד. ויש שאומרים שזה רק יחסי ציבור שמכוונים לחברה הישראלית. אנחנו לא יודעים מה קורה. זה יכול להיות חלק מתוכנית חדשה לכל הגדה המערבית. מה שבטוח הוא שזה שונה מכל המבצעים הקודמים".

הפעילות כללה הרס נרחב של תשתיות ושריפת או פיצוץ בתים. בולדוזרים צבאיים הורסים בתי מגורים בטולכרם, ב-18 בפברואר 2025 (צילום: פלאש90)

גורם פלסטיני נוסף בצפון הגדה אמר כי רבים מהחמושים ברחו עם תחילת המבצע לכפרים מסביב לג'נין, וחלקם נעצרו על ידי מנגנוני הרשות, במה שנראה כמהלך מתואם עם ישראל. לפני תחילת המבצע בג'נין, הרשות קיימה מבצע משלה נגד החמושים במחנה, שנמשך 45 יום.

נאסר לחאם, העורך ראשי של סוכנות מען ותושב דהיישה, התייחס למספר הנשקים שנתפס: "במחנות הפליטים בגדה אין גדודים, אין נשק, אין RPG. בתקשורת הישראלית אומרים שג'נין או נור שמס זה כמו ג'באליה. זה לא נכון. 80 כלי נשק זה מה שיש לחמולה, לא צריך ארגון צבאי בשביל זה".

גם הכתב הצבאי של "הארץ", יניב קובוביץ, שהתלווה לצבא במחנה הפליטים ג'נין בחודש שעבר, ציין כי הצבא ניפח את החמושים לממדי "גדודים" כדי להצדיק מבצע רחב היקף. "עד לאחרונה היו אלה בכירי צה"ל ושב"כ בעצמם שכינו אותם (את הגדודים) 'ערסים חמושים', נוער עבריין שמוצא במחנה מקלט ומקבל כמה מאות דולרים עבור ירי על כוחות צה"ל… נראה כי צה"ל הבין היטב את דרישת הדרג המדיני להעצים ולחבר את הפעילות למלחמה", כתב קובוביץ.

בעוד שבצבא מדברים על חיסול של "עשרות מחבלים", מתחילת המבצע ועד 18 בפברואר, על פי גורם בינלאומי, הצבא הרג 47 פלסטינים: 25 בג'נין, 11 באזור טובאס ו-11 בטולכרם. בין ההרוגים היו ילדה בת שנתיים ליד ג'נין; ילד בן 10 במחנה טולכרם; שתי נשים בתחילת שנות ה-20 לחייהן במחנה נור שמס, שאחת מהן היתה בחודש השמיני להריונה; עוד ארבעה קטינים; ו-39 גברים, אחד מהם גבר בן 73.

רבים מהגברים שנהרגו כלל לא היו חמושים. ביום הראשון של המבצע במחנה ג'נין, תיעודים הראו אדם שהלך ברגל ברחוב ונורה בגבו; ואדם אחר, אחמד ניבר עובדי, נורה למוות כשנסע עם משפחתו ברכב וניסה להימלט מירי הצבא. גורם בג'נין טען כי כל עשרת ההרוגים ביום הראשון למבצע היו אזרחים, וכי מלבד ארבעה מבוקשים, גם ההרוגים בימים שלאחר מכן היו אזרחים.

ההרוגה הצעירה ביותר במבצע הנוכחי לילא אל-חטיב בת השנתיים, נורתה על ידי חיילים כשהיתה בביתה בכפר מוּתַ'לַת' א-שוהדא שליד ג'נין. סבה של התינוקת, בסאם עסעוס, הביע את תחושתם של רבים כי המבצע למעשה מכוון כלפי האזרחים: "שאלתי אותם באנגלית, 'למה הרגתם את הבת?' הקצין הופתע קצת, ואמר לי 'I’m sorry'. שאלתי אותו שוב, 'מה עשיתם? למה לא הזהרתם?' אנחנו אזרחים, פתחו עלינו באש ללא סיבה".