בנגב נערכים לממשלת בן גביר, ומאמינים שהכוח יגיע מאחדות

ביום ראשון השבוע – כמה ימים לפני ההשבעה הצפויה של ממשלת נתניהו-בן גביר – הרסו כוחות משטרה גדולים את הכפר הבדואי אל עראקיב שבנגב, בפעם ה-211. בניגוד ל-210 הפעמים הקודמות, הפעם הרסו הכוחות גם את המבנה היחיד שנותר במקום, בתוך בית הקברות שבכפר, והחרימו כלי רכב שבהם התגוררו תושבים.

לא ברור עדיין אם ההסלמה הזאת מעידה משהו על הבאות. עבודות ההריסה בנגב, לא רק באל עראקיב, נמשכות כבר שנים, כמו גם הפשיטות והמעצרים, וקשה מאוד להגדיר את פעילות המשטרה וכוחות הביטחון באזור כקטנה או כצנועה. וגם ההסתה אינה חדשה.

הטענות על אובדן ה"משילות" והריבונות באזור נשמעו מכיוונו של בנימין נתניהו גם בממשלותיו הקודמות, וגם מכיוונו של נפתלי בנט. אך השר המיועד איתמר בן גביר בהחלט הקדיש לסוגיה תשומת לב רבה במיוחד – גם בקמפיין הבחירות שלו וגם בדרישותיו בהסכמים הקואליציוניים, כמו התעקשותו להחזיק בתיק הנגב (והגליל) בממשלה – ומאיים ליצור מציאות חדשה באזור, עם השתלטותו על המשרד לביטחון לאומי מורחב הסמכויות.

תושבי הנגב שסובלים מאז ומעולם מהיעדר חריף בשירותים –מהדברים הבסיסיים ביותר כמו מים, חשמל ותשתיות, ועד למסגרות תרבות, שירותי חינוך ודברים דומים – מודאגים מאוד מההתפתחויות. אמנם גם ממשלות קודמות התעלמו מהסוגיות האלה, ובוודאי שלא טרחו להתייחס אליהן כאל מוקד הבעיה; והתקשורת הישראלית מעדיפה את ההסתה וההתמקדות בעבירות תנועה, גניבות ועימותים על פני עיסוק בבעיות העומק; אך קיים חשש גדול מההתמודדות הצפויה עם הממשלה הגזענית ביותר בתולדות ישראל.

באופן טבעי, גם בקרב המפלגות הערביות, סוגיית הנגב היתה בולטת ומשמעותית בשנים האחרונות. בבחירות שהתקיימו בנובמבר רע"ם קיבלה באזור יותר מ-55 אלף קולות, ויש לה גם הפעם חבר כנסת מהנגב, וליד אלהואשלה. ברשימת חד"ש-תע"ל התמודדו מועמדים מהנגב במקומות החמישי והשישי, ובסופו של דבר נכנס ח"כ חדש מהאזור, יוסף אלעטאונה.

אלעטאונה אומר כי "הקמפיין של בן גביר ובצלאל סמוטריץ' נשען כמעט כולו על ההסתה נגד הערבים בנגב. יש להם אידיאולוגיה ברורה באזור, והם רוצים ליישם אותה – בהסכמים הקואליציוניים יש הוראות ברורות שמדברות על 'ייהוד הנגב'. וכמובן שהם טוענים שמדובר במאבק באלימות והגברת המשילות, אבל אני רואה שהנגב סובל מאכיפה מוגזמת".

לדבריו, "אם המדינה רוצה שתהיה לה משילות בנגב, זה לא יתבצע באמצעות דיכוי וכוח, אלא באמצעות הכרה בכפרים ומתן שירותים שמספקת כל מדינה לאזרחיה. כך מדינות מבססות את הריבונות שלהן, כשלאנשים, לנוער ולילדים, יש מסגרות ממשלתיות שמשרתות אותם. יש בנגב יותר מ-4,000 ילדים בני שלוש-ארבע שאין להם מסגרת חינוכית, ובעיות נוספות. זו המשילות שחסרה לנגב, לא עוד כוח".

"מי שחושב שהממשלה הקודמת היטיבה עם הנגב פשוט מטעה את האנשים", אומר אלעטאונה. "ההתנהלות של המשטרה היתה קשה, החוקים, האמירות והתוכניות היו עוינות מאוד, התחרו מי פוגע יותר בנגב. אנחנו תומכים במשטרה כשהיא פועלת כדי להגן על התושבים, לא במשטרה שרואה בהם אויבים".

לגבי ההיערכות להתמודדות עם הממשלה החדשה, אומר אלעטאונה: "אנחנו נשענים בעיקר על האחדות של תושבי הנגב. בהתנגדות לתוכנית פראוור, באירועי סעווה אל אטרש, במאבק על ההכרה באל-קסום ובנווה מדבר ועוד, הוכחנו שפעולה מאוחדת ומחאה עממית יכולות להצליח ולהגביל את התוכניות נגדנו. הפעילות כעת תחת המטריה של ועדת ההיגוי העליונה חייבת להיות מאורגנת ומאוחדת".

"צריך לדבר עם ועל ישראל בדיוק כפי שהיא"

"לדעתי, הדבר החשוב ביותר כעת הוא להתחיל לקרוא לדברים בשמם האמיתי", אומרת ד"ר אמל אל-סאנע, מרצה, סופרת ופעילה מהנגב שמתגוררת כיום בקנדה. "זה עלול להטריד את הממשלה החדשה. הקריאה שלנו את המצב חייבת להשתנות בהתאם לשינוי שמתרחש בזירה הפוליטית הישראלית, שצועדת ישירות ובקצב מהיר לכיוון של פשיזם".

לדברי אל-סאנע, "אנחנו צריכים לדבר עם ישראל ועל ישראל בדיוק כפי שהיא, מדינה אתנוקרטית גזענית, שנשלטת כיום על ידי קיצוניים, ואפילו להשתמש בביטויים כמו 'טרור יהודי', כמו שמשתמשים בביטוי 'הטרור האסלאמי'. האם ההתקפות על פלסטינים בחברון ובמקומות אחרים על רקע דתי אינם טרור יהודי? אנחנו חייבים להכניס לתודעה העולמית את המונחים האלה.

"אחרי שעבדתי 25 שנה עם משרדים שונים בישראל, אני חושבת שצריך לדחוף את הממסד הזה לפינה כדי להשפיע על פעילותו. עלינו להראות לעולם שישראל אינה שונה מאיראן או מכל דיקטטורה ומדינה קיצונית אחרת. השמאל הישראלי חייב להבין שזו אחריותו להציל את המדינה שלו".

אל-סאנע אומרת כי "הנגב הוא הבטן הרכה שלנו, כפלסטינים שחיים בתוך תחומי הקו הירוק. זה המקום החלש מבחינת ארגון, תקשורת ומודעות. חלק גדול מתושבי הנגב סובלים ממחסור בדברים בסיסיים כמו מים וחשמל, חלקים נרחבים עדיין רחוקים מהארגון הפוליטי והתקשורתי שיש למשל לאזורים כמו המשולש, הגליל והערים המעורבות. אפילו מי שהתקדמו שם במאבק החלו לפעול מאוחר יחסית.

"מנגד, בנגב קיים מלאי הקרקעות הגדול ביותר שנמצא בידי ערבים, ולכן בישראל מכוונים אליו. בגליל ובמשולש כבר לא נותרו הרבה קרקעות להפקיע. לכן תמיד תקפו את הנגב, ונבהלו מתהליכי ההתארגנות ומהמאבקים המשותפים שלנו. הם תמיד ביקשו לפלג אותנו, ולהפריד בין ערביי הנגב לשאר הפלסטינים, באמצעות זריעת ספקות לגבי המנהיגים שלנו או העלמת עין מהתפשטות הפשיעה, אבל מה שקרה בשנים האחרונות הפתיע אותם מאוד. זו אולי הסיבה שהם מנסים למחוק את הפעילות הזאת בתואנות של 'משילות' ולקשר בינה לבין גילויי אלימות בנגב".

אל-סאנע מביעה חשש מרצונו של בן גביר לערב את השב"כ ומשמר הגבול מול תושבי הנגב, "מוסדות שהוקמו ולמדו להתעמת עם האחר כאויב". לדבריה, "זה אומר בצורה כזו או אחרת שהמגמה היא לדכא אותנו, ואף להרוג אותנו, כמקובל במדינות דיקטטוריות כמו ערב הסעודית ואיראן. שם אחוז הפשיעה המדווח נמוך מאוד בגלל דיכוי ביד ברזל. האם זה מה שישראל רוצה להיות?"

לדבריה, "יש מדינות כמו קנדה, שבדיה ואחרות ששיעור הפשיעה בהן נמוך מאוד, ועדיין אנשים מפגינים איך שהם רוצים, אבל אלה מדינות דמוקרטיות ובוגרות. בישראל קיים חשש שהפגנות או יציאה לרחוב כדי להביע דעה יסכנו את הנוער שלנו, ולכן עלינו להשתמש יותר בשיטות אחרות, כמו רשתות חברתיות, ולעבוד בצורה שיטתית ומאורגנת כדי לחשוף את הממסד הזה בעולם".

לסיכום, אומרת ד"ר אל-סאנע כי "כדי להתעמת עם הקיצוניות הימנית ולחזק את איתנותנו בנגב עלינו לאמץ אסטרטגיות פעולה חדשות, שתואמות את אתגרי התקופה. עלינו להתרחק מתגובה רגשית, ולבנות תוכנית פעולה מחושבת, שפועלת בשלושה צירים. ציר אחד הוא זה של המודעות הציבורית, שכולל את ארגון הבסיס הציבורי, והקמת ועדות מקומיות שעוסקות בגיוס אמצעי התקשורת וקישורם לנושאי שטח. ציר שני הוא מדיניות, ותרגום הסבל האנושי לניירות עבודה והצעות חוק, שישמשו גם ללחץ מקומי ועולמי על המדינה. ציר שלישי הוא שיתוף פעולה בין מנהיגים רשמיים, כמו חברי כנסת ומועצות מקומיות, מוסדות החברה האזרחית ו-ועדות עממיות".

ג'מעה אזברגה, לשעבר חבר כנסת מטעם בל"ד וראש ועדת המעקב העליונה של ערביי הנגב, מכיר בחשש הגדול מהממשלה הנכנסת, אבל אומר: "אין לנו ברירה אלא לפעול בכל הרמות כדי להתעמת איתה".

לדבריו, "ראשית, עלינו לעבוד בצורה מאוחדת – ועדת ההיגוי, כל העמותות, ראשי הרשויות, פעילים וחברי כנסת מכל המפלגות. התחלנו כבר לקיים פגישות ולהתכונן לאתגרים העתידיים, תחת הכותרת 'הנגב: לאן ללכת תחת הממשלה הזאת?' אנחנו צריכים להגדיר את היעד בצורה מאוחדת, כי האתגרים שלפנינו גדולים.

"שנית, עלינו לשאוף לבינלאומיזציה של הנושא. העולם כיום מתעניין במה שקורה בירושלים, בעזה ובגדה המערבית, ורואה במתרחש בחברה שלנו עניין פנים-ישראלי. זה משהו שצריך לשנות. ושלישית, עלינו לפעול ביחד עם יהודים דמוקרטים, בפרט תושבי הנגב, אבל גם מכל הארץ. הקמנו פורום נגד גזענות והסתה אחרי אירועי מאי 2021, ועלינו להיות שותפים לכל ההפגנות והתוכניות. נוכחות של יהודים לצידנו במחאות עשויה להקטין את הסיכוי שיופעל נגדנו כוח".

"אם תשאל אנשים בנגב", אומר אזברגה, "הם יגידו לך שבן גביר הוא כמו האחרים ושהוא לא מדאיג אותם. אני לא מסכים עם התפיסה הזאת. אנחנו מדברים על אנשים עם מחשבה גזענית שורשית, הם לא ייסוגו ממנה. אנשים לא מודעים לעניין הזה. וקיים חשש בסוגיית המעצרים והנקמה, יש עדיין עשרות צעירים שעצורים ועומדים למשפט מאז אירועי מאי, שהאישומים והעונשים נגדם גדולים בהרבה מאלה שקיבלו יהודים, בוודאי כדי להרתיע אחרים".