הוצאת הפלג הצפוני מחוץ לחוק היתה בעיקר צעד פוליטי וסמלי

קצת פחות מחמש שנים אחרי שהתנועה האסלאמית הצפונית הוצאה מחוץ לחוק, נכנס היום (ראשון) השייח' ראאד סלאח, שעמד בראשה, לכלא. סלאח ירצה עונש של 28 חודשי מאסר, לאחר שהורשע בהסתה ובחברות ב"התארגנות בלתי חוקית". סלאח טען במשפטו שהאישומים נגדו התבססו על פרשנות מעוותת לפסוקים מהקוראן.

כניסתו לכלא של סלאח היה הזדמנות לברר מה קרה לתנועה האסלאמית הצפונית מאז שהקבינט המדיני-ביטחוני הכריז עליה "התאגדות בלתי מותרת" בנובמבר 2015. החלטת הקבינט היתה מתוזמנת היטב, והתקבלה בסמיכות למתקפת הטרור נגד יעדים אזרחיים בצרפת.

בהמשך להחלטה, חתם שר הביטחון דאז משה יעלון על ההכרזה, בהתאם לסמכותו לפי תקנות ההגנה לשעת חירום, חקיקה מנדטורית שאינה מתאימה למשטר שמתהדר בדמוקרטיה. החקיקה הזאת מעניקה לרשויות המדינה, ובמיוחד לגופי הביטחון, סמכויות מרחיקות לכת.

ההחלטה על ההוצאה מחוץ לחוק התקבלה ללא הליך שיפוטי, באופן מינהלי בלבד, בלי שניתנה אפילו אפשרות לשימוע לפני יישומה.

התגובות להחלטה המחישו את עומק השסע בין ערבים ליהודים בישראל. בעוד פוליטיקאים יהודים תמכו ברובם המוחץ בהחלטה זו, ואף מפלגות מהמרכז של המפה הפוליטית הלינו על העיכוב בקבלתה, הפוליטיקאים הערבים גינו אותה באופן חריף מקיר לקיר.

באותו היום התכנסה ועדת המעקב, הגוף העליון הייצוגי של הערבים אזרחי ישראל, וקיבלה שורה של החלטות –  שכללו בין היתר שביתה כללית, הפגנות ואף בקשה לערב גורמים בינלאומיים וערכאות משפטיות בינלאומיות.

לאמיתו של דבר, ההחלטה של ממשלת ישראל לא הפתיעה. הדיון בסוגיה לא היה אם יוציאו את הפלג הצפוני אל מחוץ לחוק, אלא רק מתי זה ייעשה.

במאמר זה נתחקה אחר ההתפתחויות ההיסטוריות של ניסיונות הוצאתו של הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק ואת השלכות צעד זה על המפה הסוציו-פוליטית ועל מערכת היחסים העדינה בין יהודים לערבים בישראל.

תהליך שנמשך כבר 20 שנה

במשך שנים עלו על סדר היום של השלטון יוזמות שונות של פוליטיקאים להוציא את הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית מחוץ לחוק, שנדחו בשל התנגדות נחרצת של שירותי הביטחון.

אך עובדתית, ממשלת ישראל התחילה בתהליך של החרמת מוסדות הפלג הצפוני ובמחשבה על הוצאתו מחוץ לחוק עם לידתו ב-1996, בסמיכות לפילוגה של התנועה האסלאמית לשני פלגים – פלג דרומי בראשות השייח' המייסד עבדאללה נימר דרויש, ופלג דרומי בראשות השייח' ראאד סאלח. כך, התהליך שהגיע לשיאו ב-17 בנובמבר 2015 הוא בפועל בן 20 שנה, והוא אחד הצמתים המרכזיים והמשמעותיים בהתפתחות הפוליטית של הציבור הערבי.

השאלה המרכזית היתה אם ההכרזה הזאת תהווה נקודת מפנה בהתפתחותה של המערכת הפוליטית הערבית ובמיוחד ביחסה עם המדינה? האם יחל כדור שלג בתגובות הציבור הערבי? האם תגובה מדודה של הערבים תדרבן את המערכת הפוליטית בישראל להמשיך בתהליך זה לתנועות וארגונים ערבים ואסלאמיים נוספים?

ב-1996 פשטו כוחות הביטחון הישראליים על עמותת הסיוע ההומניטרי בנצרת והחרימו את  כספי התרומות שלה.  מאוחר יותר, העמותה הוצאה אל מחוץ לחוק.

ב-2002 פשטו כוחות הביטחון  על משרדיה של  עמותת ההצלה האסלאמית. גם אז הוחרמו מסמכים וכספים וגם היא הוצאה אל מחוץ לחוק.

הפשיטה, ההחרמה וההוצאה אל מחוץ לחוק היו בשל חשדות לעבירה בגין קבלת כספים מגורמים עוינים והעברתם לגורמים עוינים. חשד זה לא הוכח בבית משפט.

ב-2003 עצרה משטרת ישראל את ראשי הפלג הצפוני של התנועה בחשד לסיוע לתנועת חמאס. מרבית העצורים שוחררו מיד, אולם אחדים מהם נשארו במעצר ושוחררו רק ב-2005, לאחר חתימה על עסקת טיעון.

אירועים אלה ואחרים נדונו בהרחבה בתקשורת ובקרב מקבלי ההחלטות בישראל, ובעקבותיהם עלו קולות שקראו להוציא את התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק.

ניסיונות חקיקה מרובים

אם כן, התנועה האסלאמית נמצאת על הכוונת של השלטונות וזרועות הביטחון בישראל כבר לא מעט שנים. כבר בשנות ה-90 של המאה ה-20 קראו אנשי ציבור ופוליטיקאים לממשלה להוציא את התנועה אל מחוץ לחוק.

סגן השר גדעון עזרא ז"ל, שכיהן בעבר כסגן ראש השב"כ, קרא כמה פעמים להוציא את התנועה האסלאמית על שני פלגיה אל מחוץ לחוק. בראיון לתוכנית "ערב חדש" בערוץ הראשון, ששודר ב-22 בספטמבר 1999, טען עזרא ש"התנועה האסלאמית היא תנועה קיצונית מאוד שיש לסגור את כל מוסדותיה, כולל את הביטאון שלה 'צות אל-חק ואל-חורייה' ואת מכללת אל-דעוה באום אל-פחם, ויש לעקוב ולהגביר את הפיקוח על כל מה שקורה במסגדים".

באותו יום כינה ישראל כ"ץ מהליכוד, שמכהן כיום בתפקיד שר האוצר, את התנועה האסלאמית "תנועה נאצית שיש להשמידה" בראיון לחדשות הבוקר בערוץ 1.

ב- 2002 דווח בתקשורת כי בעקבות פיגוע שבו השתתף מפגע שנחשד בהשתייכות לתנועה האסלאמית (ושכמובן ראשי התנועה הכחישו כל קשר אליו), חלק מזרועות הביטחון המליצו לראש הממשלה דאז אריאל שרון להוציא את התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק. בין השאר, התקיימה התייעצות בלשכת היועמ"ש על העניין.

בדצמבר 2002 הוציא שר הפנים לשעבר, אלי ישי צו לסגירת ביטאון התנועה צות אל-חק ואל-חוריה, ובאותו חודש זומנו ראשי התנועה ותומכיה לחקירות המשטרה והשב"כ.

פעילות הממשלה הגיעה לשיאה במאי 2003, עם פשיטת כוחות הביטחון על משרדי התנועה האסלאמית באום אל-פחם, החרמת ציוד רב ועצירת עשרות ממנהיגי התנועה ותומכיה. כמה ימים לאחר מכן שוחררו רבים מהעצורים, ורק חמישה מהם נותרו במעצר ונגזרו עליהם עונשים קלים יחסית, בהם מנהיג התנועה השייח ראאד סלאח וראש עיריית אום אל-פחם, ד"ר סולימאן אגבריה.

הניסיונות להוציא את התנועה האסלאמית מחוץ לחוק בחקיקה נמשכו. ב-2007 הגיש הח"כ דאז ישראל כ"ץ הצעת חוק להכריז על התנועה האסלאמית "התאגדות בלתי חוקית" ולאסור על אנשיה להתמודד בבחירות מקומיות וארציות. לדבריו אז, "מדובר בתנועה קיצונית עם מנהיג גזען ואנטישמי שמזה שנים מלבה שנאה כלפי העם היהודי במדינת ישראל".

ב-2010 הגישו חברי הכנסת דאז אריה אלדד ומיכאל בן ארי ממפלגת האיחוד הלאומי הצעת חוק "להפוך את התנועה האסלאמית ללא חוקית", שלפיה ארגון הפוגע בריבונות המדינה ייחשב לארגון טרור". ב-2011 הגיש גם ח"כ אופיר אקוניס מהליכוד, כיום השר לשיתוף פעולה אזורי, הצעת חוק להוציא את התנועה האסלאמית מחוץ לחוק.

ב-2014 אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו בישיבת הממשלה כי יש להוציא את הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בראשות השייח ראאד סלאח מחוץ לחוק, כפי שנעשה עם תנועת הימין הקיצוני כ"ך, שעליה הכריזה הממשלה ב-1994 כארגון טרור. ובנובמבר 2015 קבע הקבינט המדיני-ביטחוני כי התנועה האסלאמית היא התארגנות בלתי מותרת, ובפועל הוציא אותה אל מחוץ לחוק.

במסמך שהפיצה לשכת ראש הממשלה נכתב כי "הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית מוביל מזה שנים מסע הסתה שקרי שכותרתו 'אל אקצא בסכנה', המאשים את ישראל בטענות שווא של כוונות לפגוע במסגד אל אקצא ולהפר את הסטטוס-קוו". בנוסף, ראש הממשלה טען כי "הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל חותר נגד המדינה".

עוד נכתב, "הפלג הצפוני בראשות השיח' ראאד סלאח הוא תנועת-אחות לארגון הטרור חמאס. התנועות מקיימות שיתוף פעולה הדוק וחשאי. הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית הוא ארגון בדלני-גזעני אשר אינו מכיר במוסדות מדינת ישראל, שולל את זכות קיומה וקורא להקים במקומה חליפות אסלאמית.

"התנועה האסלאמית משתייכת לזרם האסלאמיסטי הקיצוני והיא חלק מתנועת 'האחים המוסלמים' העולמית. שתי התנועות חולקות תפיסה אידיאולוגית קיצונית ומטרה משותפת – להשמיד את מדינת ישראל".

לא שוברים את הכלים

חמש שנים לאחר הוצאתו של הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק, ניתן לבחון אם נמשכה הפעילות ההומניטרית, החברתית, החינוכית, התרבותית והדתית שלו, ואם הצעד בכלל יצא אל הפועל על ידי ממשלת ישראל וגופי אכיפת החוק.

מעקב אחרי פעילות הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית מאז הוצאתו מחוץ לחוק ב-2015 מלמד כי קשה לטעון שהפעילויות השונות שלו הוקפאו או נעלמו, כמו שגם לא ניתן לטעון שפעילות הארגון לא נפגעה כלל. עם זאת, הפלג הצפוני עדיין פעיל, והפעילות שלו מורגשת.

ראשי הפלג הצפוני משמיעים את עמדותיהם בביטאונים החליפיים שלהם. המגזינים הארציים שלהם קיבלו שמות חדשים, וגם עמותות לא מעטות שינו את שמן. הרי ראשי התנועה חשים כי הם על הכוונת כבר שנים רבות, ולכן הקימו כמעט לכל עמותה עמותה חליפית עם שם אחר ופעילים אחרים, אך לאותה מטרה, וכולן רשומות אצל רשם העמותות לפי החוק והדין.

אם אנחנו יודעים את זה, בוודאי ובוודאי שגופי האכיפה והממסד הישראלי יודעים את זה. אז מדוע הם אינם מגיבים, ולא באמת אוכפים את הוצאת הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק? אולי מכיוון שהתנועה האסלאמית לא היתה סכנה ביטחונית וגם לא סכנה לשלום הציבור, לא פגעה בריבונות המדינה והיא לא פועלת להשמיד את המדינה.

עובדות אלה ידועות לפוליטיקאים ולרשויות האכיפה. לא במקרה שירותי הביטחון הכללי התנגדו נמרצות לצעד שיזמה הממשלה. אזי למה התעקשו ראש הממשלה, שר הביטחון ופוליטיקאים רבים אחרים על הצעד הזה?

לדעתנו יש לכך שתי סיבות, אחת פוליטית והשנייה סימבולית, ושתיהן קשורות אחת בשנייה. מבחינה פוליטית, צעד זה זכה לקונצנזוס רחב בדעת הקהל בישראל. לציבור היהודי בישראל עמדות שליליות כלפי התנועה האסלאמית. הוא משייך אותה ארגונית או לפחות אידיאולוגית לחמאס ולג'יהאד האסלאמי. טבעי ביותר שהאדם או המפלגה שיבצעו צעד שכזה יזכו למחיאות כפיים, אהדה ובפופולריות.

מבחינה סימבולית, קבלת החלטתה על הוצאתה של התנועה האסלאמית מחוץ לחוק מיד לאחר מתקפות הטרור בצרפת נועדה לאותת למערב שמלחמתכם בטרור היא מלחמתנו, ואין הבדל בין התנועה האסלאמית בישראל לבין ארגון דאע"ש הרצחני.

עם זאת, גם הממשלה וגם התנועה האסלאמית עצמה מודעות לפוליטיזציה של העניין. הממשלה והעומד בראשה ריצו את הימין הפוליטי ודעת הקהל בעצם ההוצאה של הפלג הצפוני מחוץ לחוק בצעד ריבוני.

קברניטי התנועה האסלאמית מצדם הנמיכו פרופיל והצניעו את הפעילות הפוליטית שלהם. הם לא ממריצים את ציבור המצביעים לא להצביע, וממשיכים להסיע עשרות אוטובוסים למסגד אל-אקצא בלי רעש מיותר. שני הצדדים אינם מעוניינים לשבור את הכלים, והסכם לא כתוב מדריך את פעילותם.

ד"ר נוהאד עלי הוא מרצה בחוג לסוציולוגיה באקדמית גליל מערבי, ויו"ר תחום ערבים-יהודים-מדינה במוסד שמואל נאמן בטכניון