קשה להיזכר בדיון, החלטה או התנהלות פנימית שעוררו התנגדות בהיקף כזה. כינוס מועצת חד"ש, ב-7 בספטמבר 2026 (צילום: באדיבות דוברות חד"ש)

איני זוכר, ככל שעקבתי, דיון, החלטה או התנהלות פנימית בחד"ש שעוררו התנגדות בהיקף כזה – מבחינת מספר המתנגדים ומעמדם בתנועה – כפי שקרה בימים האחרונים סביב מועמדותו של ג'עפר פרח ברשימת המפלגה לכנסת לקראת הבחירות הקרובות.

מאז החלו הקריאות לפרישתו של פרח על רקע טענות שהטריד מינית, התמלאו הרשתות בפוסטים ובתגובות של חברים ופעילים ותיקים. חלקם איימו שלא יצביעו לרשימה המשותפת, ואחרים דיברו על עזיבת חד"ש. גם מצביעים שאינם חברי התנועה הודיעו שהם שוקלים מחדש את הצבעתם למשותפת. קולות אלה המשיכו להישמע גם לאחר כינוס המועצה אתמול (שני), שהסתיים ב"התליית" מועמדותו של פרח.

המתנגדים למהלך לא הציגו עמדה אחידה בנוגע לטענות שהועלו נגד פרח. היו מי שהגנו עליו; אחרים התנגדו להליך ולעיתוי, והיו מי שראו בכך נסיגה של הנהגת המפלגה מההחלטה הקודמת הקודמת של המועצה. כך התרחבה המחלוקת משאלת זהותו של המועמד לשאלת האמון בדרך קבלת ההחלטות במפלגה.

היום (שלישי) מגישה הרשימה המשותפת את רשימת מועמדיה לכנסת. במקום הרביעי, המיועד למועמד השני של חד"ש, מופיע פאתן גטאס, שבו בחרה המועצה אתמול לאחר שאישרה את הקפאת מועמדותו של פרח.

גטאס, בן הכפר ראמה, הוא פעיל בכיר במק"י ובחד"ש, בעל דוקטורט במדע המדינה ומנהל פעילות האגודה למלחמה בסרטן בחברה הערבית. בחירתו סיימה את החיפוש אחר מחליף לפרח, אך לא את המשבר שקדם לו.

הפרשה החלה ב-2019, אז עלו טענות נגד פרח, והוא הכחיש אותן. הוויכוח לווה בחילופי האשמות בתקשורת ואף בעימות פיזי בין צעירים שהגיעו להפגין מול ביתו ובין בני משפחתו. פרח תבע כמה מהאנשים שפרסמו פרטים בעניינו, אך משך את התביעה. הדיון הציבורי

שר בממשלה מפרסם סרטון בחירות שבו הוא למעשה מבטיח לתקוף חלק מאזרחי המדינה, והדבר מתקבל כנורמלי. שלט בחירות של הציונות הדתית בירושלים, ב-27 באוגוסט 2026 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

ביום שבו פרסמנו את הכתבה על קמפיין הבחירות של הימין בגליל, פרסם שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', סרטון שנוצר על ידי בינה מלאכותית, המציג תושב ג'נין שמשוחח עם תושב סח'נין ומזהיר אותו כי סמוטריץ' מגיע להרוס את בתיהם, כפי שעשה בג'נין.

צפיתי בסרטון וחשבתי – כמה מוזר. שר בממשלה מפרסם סרטון בחירות שבו הוא למעשה מבטיח לתקוף חלק מאזרחי המדינה, והדבר מתקבל כנורמלי. קשה לשער שסרטון דומה יכול היה להתפרסם במדינה אחרת מלבד ישראל.

הסרטון הזה לא הגיע משום מקום. בשבועות האחרונים היינו עדים לשורה של אירועים כביכול מנותקים זה מזה: אנשי צוות ערבים ברמב"ם הואשמו בהתנכלות לחייל פצוע; חברת כנסת לשעבר דרשה "לייהד" את מקצועות הרפואה; נהגי אוטובוס ערבים הוצגו כסכנה ביטחונית ובמקביל הותקפו באלימות; ברשתות הופצו סרטונים נגד עובדים ערבים במקדונלד'ס ובמקומות עבודה נוספים; נוכחות ערבית בגליל הוגדרה כ"השתלטות"; ובתעמולת הבחירות של הימין המפלגות הערביות חזרו למלא את תפקיד תומכות הטרור.

כשמחברים את הנקודות, ברור כי מה שעומד על הפרק הוא עצם הנוכחות שלנו כאן. השאלה היא כמה נוכחות ערבית הציבור היהודי מוכן לשאת לפני שהיא הופכת בעיניו לאיום.

במקרה של רמב"ם, תלונה מצד בני משפחה של חייל פצוע, שנמצאה חסרת בסיס בבדיקה שערך בית החולים, הספיקה כדי להושיב ציבור שלם על ספסל הנאשמים. עוד לפני שנבדקו העובדות, כבר דיברו על "חברי צוות דוברי ערבית", כאילו השפה שבה שוחחו העובדים ביניהם היא פרט מפליל. עד מהרה

פעילים בקלנסווה רואים בחומרה את ניסיונו של העובד לחזור לתפקידו. מחאה בקלנסווה נגד חזרתו של עובד שחשוד בהטרדה לתפקידו, באוגוסט 2026 (צילום: באדיבות עמוד הפייסבוק סאות קלנסווה)

תושבת קלנסווה התלוננה כי עובד יהודי בעירייה הטריד אותה כשהגיעה לברר את זכאותה להנחה בארנונה, והעובד הורחק מתפקידו לשבועיים. מועצת העיר ביקשה ממשרד הפנים, שמינה את העובד, לא להחזירו לעבודה בקלנסווה, אך המשרד לא השיב לבקשה.

כשניסה העובד לחזור לעבודתו בתום תקופת ההרחקה, הפכה הפרשה מתלונה אישית לעימות גלוי בין העירייה ובין עובד שמונה בידי המדינה. כמה מחברי המועצה מנעו ממנו להישאר במקום. לפי פרסומים מקומיים, העובד העליב את חברי המועצה ואיים עליהם, ובהמשך הודיע שיתבע את מי שמנעו את כניסתו. מאז, לפי המידע שנמסר ל"שיחה מקומית", הוא לא שב לעירייה.

פעילים בקלנסווה רואים בחומרה את ניסיונו של העובד לחזור לתפקידו. "עצם הניסיון שלו לחזור, ועצם העובדה שהגורמים המוסמכים אפשרו לו לעשות זאת, משקפים את עומק הזלזול בנו ובסוגיות שמעסיקות אותנו", אמר אמיר ג'יוסי מוועדת הצעירים בקלנסווה. לדבריו, המחאה לא תיפסק עד שהעובד יודח מתפקידו.

הפרשה החלה בסוף יולי, לאחר שהמתלוננת, צעירה גרושה ואם לשניים, הגישה בקשה להנחה בארנונה. לדבריה, מאז הגירושין היא מתמודדת עם מצוקה כלכלית ונפשית. בקשתה לא אושרה, ולאחר מכן התקשרו אליה ממחלקת הגבייה בעירייה וביקשו ממנה להגיע כדי לשוחח על כך עם הגורם האחראי. האישה מדגישה כי לא הכירה את העובד קודם לכן ולא היה ביניהם דבר. לדבריה, השיחה התחילה בצורה עניינית, כשהיא מנסה להסביר את מצבה ולברר מדוע אינה זכאית, ובהמשך השיח קיבל כיוון אחר: העובד ניסה לשכנע אותה לצאת איתו ואף רמז שיסדר לה את ההנחה אם

צורך אזרחי בדיור ובתשתיות מוצג כאיום. כפר כנא בגליל, ב-2011 (צילום: נתי שוחט / פלאש90)

הגליל חוזר להיות יעד מרכזי של הימין. אחרי שנים שבהן הממשלה וארגוני ימין התמקדו בעיקר בנגב – בהריסות בתים, במאבק נגד הכרה בכפרים ובהצגת הבנייה הערבית כ"השתלטות על אדמות המדינה" – כעת מופנים החיצים האלה גם צפונה.

זה קורה כחלק מהסלמה רחבה יותר נגד האזרחים הפלסטינים לקראת הבחירות. רופאים ערבים, השפה הערבית, קיום חתונות ובנייה ביישובים ערבים מוצגים שוב ושוב כסימנים לאיום. בגליל, הזירה המרכזית היא התכנון: עצם האפשרות שיישוב ערבי יתרחב, יבנה שכונה חדשה או יתקרב ליישוב ערבי סמוך מתורגמת לאובדן ריבונות, לסכנה ביטחונית ולשינוי המאזן הדמוגרפי.

בשבועות האחרונים הקמפיין הזה קיבל תנופה, בעקבות תחקיר ארוך שפרסם אתר הימין "הקול היהודי" תחת הכותרת "תוכנית ח'מאיסי". התחקיר מציג את עבודתו של פרופ' ראסם ח'מאיסי, מתכנן ערים ומרצה מכפר כנא, כתוכנית להשתלטות ערבית על הגליל "מבפנים". במאמר המשך לתחקיר נשאלו אנשי ימין כיצד "להחזיר את הגליל לידיים יהודיות".

התחקיר נגד ח'מאיסי שימש כנקודת מוצא לקמפיין רחב יותר, שמבקש להציג צורך אזרחי בדיור ובתשתיות כאיום, ולהכשיר צעדים שכבר נכללים בדרישות פומביות: הקפאת תכנון ערבי, הרחבת התיישבות יהודית והגברת האכיפה וההריסות. ב"קול היהודי" כרכו יחד מאמרים, הרצאות ותוכניות שח'מאיסי היה מעורב בהם במשך עשרות שנים, והעניקו להם שם כולל – "תוכנית ח'מאיסי".

התחקיר לא הציג מסמך סודי כלשהו, אלא רק את עבודתו הגלויה של ח'מאיסי לקידום תוכניות מתאר, הרחבת תחומי שיפוט, הסדרת בנייה ושיתוף האזרחים הערבים במוסדות התכנון – כל אלה הוצגו כביטוי לחתירה לאומנית. למשל, מפה של קבוצות יישובים ערביים בגליל ששטחי הפיתוח שלהם עשויים להתקרב זה לזה, הוצגה כיצירת "רצפים