בשלוש שנות כהונתה הראשונות של הממשלה התווספו 727 בני אדם לקורבנות האלימות והפשיעה. ממשלת ישראל ה-37 ביום השבעתה, ב-29 בדצמבר 2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

"איפה יישנו הילדים?" שאל האימאם מוחמד אבו ואדי ב-12 באוקטובר, מול הריסות בתי קהילתו ליד רהט. באותו בוקר הרסה המדינה כ-50 מבנים ששימשו כ-250 בני אדם, לפני שמוצו המגעים למציאת חלופת מגורים לתושבים. שעות אחר כך התגאה השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, בהיקף ההריסות בנגב, וטען: "וזה חשוב, זה מרתיע, וזה עובד".

יומיים לפני הבחירות, ראוי לשאול מה עובד – ולמען מי. הממשלה שהושבעה ב-29 בדצמבר 2022 הרחיבה את יכולתה להגביל, לפנות ולהעניש את אזרחיה הערבים. בהגנה על חייהם היא נכשלה. את הקדנציה מסיים ראש הממשלה בנימין נתניהו בהפחדה מפני האפשרות שקולם ישפיע על הרכב הממשלה הבאה.

לפי נתוני יוזמות אברהם, העוקבת אחר קורבנות האלימות והפשיעה בחברה הערבית בישראל, בשלוש שנות כהונתה הראשונות של הממשלה נהרגו 727 בני אדם: 245 ב-2023, 230 ב-2024 ו-252 ב-2025, לעומת 116 ב-2022. במעקב שמי נפרד, שעליו נשענת כתבה זו, נמנו עד 20 באוקטובר השנה 182 קורבנות נוספים, ובהם 13 נשים וילדה בת תשע. נוסף עליהם נהרגו 13 אזרחים מירי שוטרים.

רצח מנכ"ל עיריית טירה, עבד אלרחמן קשוע, והירי בנבחרי ציבור בעראבה, בג'דידה-מכר וביישובים נוספים המחישו כיצד הפשיעה מאיימת גם על ניהול הרשויות המקומיות. בעלי עסקים משלמים דמי חסות, משפחות חוששות לצאת מהבית, וילדים גדלים בצל הירי. לפי נתוני יוזמות אברהם שפורסמו ביולי, רק 12% ממקרי הרצח במחצית הראשונה של השנה פוענחו.

ביולי 2023 קיבל נתניהו את ראשות ועדת המשנה למאבק בפשיעה בחברה הערבית. אלא שבתקופת הממשלה

מי שמתגאה בכך שהוא מאיים עליך – חוסך לך את ההתלבטות אם צריך לקחת את האיום ברצינות. שלט בחירות של הציונות הדתית בירושלים, ב-14 באוקטובר 2026 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

"יש לאחמד ממה לפחד", כתב שר האוצר בצלאל סמוטריץ' באחד מסרטוני הבחירות שלו. אך בהצגת הפחד של האזרח הערבי כהישג שבזכותו מגיעים לו עוד קולות, סמוטריץ' נתן לאותו אזרח סיבה טובה להגיע לקלפי. מי שמתגאה בכך שהוא מאיים עליך – חוסך לך את ההתלבטות אם צריך לקחת את האיום ברצינות.

כלי תקשורת, מומחי סקרים וגורמים במפלגות דיברו השבוע על עלייה צפויה בשיעור ההצבעה בחברה הערבית. יש לכך סיבות רבות, אבל להערכתי הגורמים המשפיעים ביותר הם סמוטריץ' והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. האכזבה מהמפלגות הערביות עדיין נוכחת, כמו גם החשד כלפי מי שמבקשים להחליף את נתניהו. אבל אפשר לא להאמין להבטחות של אלה וכן להאמין לאיומים של אלה.

>> כשלא נשאר ממי להפחיד, שוב מגיע תורנו

הסרטון שסמוטריץ' פרסם ב-27 באוגוסט נוצר בבינה מלאכותית. רואים בו פלסטיני מהגדה מתקשר לערבי בגליל, ולצד האחרון מופיע שלט המכוון לסכנין. הפלסטיני מהגדה מזהיר את חברו שסמוטריץ' עומד לקדם גם בגליל תפיסת שטחים והקמת יישובים וחוות, כפי שעשה בגדה המערבית. השניים נבהלים, ואחד מהם בוכה. האזרח הערבי אמור לראות את עצמו בדמות הזאת. הבוחר היהודי שסמוטריץ' פונה אליו אמור ליהנות מהמראה.

פחות מחודש אחר כך, ב-24 בספטמבר, בישיבת סיעת הציונות הדתית שהתקיימה ליד מג'ד אל-כרום, אמר סמוטריץ': "אני נחוש להעתיק את מה שהצלחתי לעשות ביהודה ושומרון אל הנגב והגליל". הוא השווה את החשש מהפגנות נגד נקודת מרעה בגליל לחשש מתקיפת אוהל חזבאללה בהר דב

מחקרים מראה ששעה של תור בקלפי מוריד את שיעור ההצבעה באחוז. תור לקלפי בסכנין ב-2019 (צילום: אורן זיו)

מספר הקלפיות שיוצבו ביישובים הערביים בבחירות 2026 ירד לעומת הבחירות הקודמות, אף שמספר בעלי זכות הבחירה בהם עלה. במקביל, ביישובים יהודיים נרשמה עלייה במספר הקלפיות. בעקבות השינויים האלה, מספר הבוחרים הממוצע לכל קלפי ביישובים הערביים יעמוד על 672, לעומת 578 ביישובים יהודיים – פער של 94 בוחרים לקלפי, כ-16%.

פחד קיומי ורצון עז בשינוי: עלייה בנכונות להצביע בחברה הערבית

הנתונים האלה עולים מניתוח שערך מכון המחקר סטאט-נט. לפי נייר העמדה של המכון והנספח הסטטיסטי שלו, מספר הקלפיות ביישובים הערביים שנכללו בניתוח ירד מ-1,628 בבחירות 2022 ל-1,539 ברשימות ועדת הבחירות המעודכנות ל-31 במאי 2026. כלומר, ביישובים האלה נגרעו 89 קלפיות, בעוד מספר בעלי זכות הבחירה בהם גדל בכ-96 אלף – עלייה של 10.2%. ביישובים היהודיים נרשמה מגמה הפוכה: נוספו 596 קלפיות, ומספרן עלה מ-7,886 ל-8,482, לצד גידול של 8.1% במספר בעלי זכות הבחירה.

השיחה מגיעה אליך רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ההתעניינות בבחירות נובעת מתחושת סכנה הולכת וגוברת. יוסף ג'בארין, יו"ר הרשימה המשותפת, בהשקת קמפיין הבחירות בתל אביב, ב-5 באוקטובר 2026 (צילום: אבשלום ששוני / פלאש90)

כשבועיים לפני הבחירות, סקר פנימי שערכה הרשימה המשותפת צופה שיעור הצבעה של 61% בחברה הערבית. מקור במשותפת אמר ל"שיחה מקומית" כי ברשימה מזהים מגמת עלייה בנכונות להשתתף בבחירות, וכי היעד הוא להתקרב ל-70% ביום ההצבעה. הדברים משקפים במידה מסוימת גם את האווירה בשטח: התעניינות גוברת בבחירות ורצון בשינוי, לצד חשש מהמשך כהונתה של הממשלה הנוכחית ותהיות לגבי היכולת להשפיע על החלופה.

שיעור ההצבעה ביישובים הערביים והדרוזיים בבחירות שהתקיימו ב-2022 היה 53.2%. סקר של מרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב, שנערך במחצית השנייה של אוקטובר באותה שנה, צפה שיעור הצבעה של 49% – נמוך מהשיעור בפועל.

הפעם, ההתעניינות בבחירות נובעת מתחושת סכנה הולכת וגוברת, אך מלווה באכזבות מהמערכת הפוליטית ובספקות לגבי האפשרות לשנות את המציאות באמצעותן.

עבד רדא, פעיל שטח מכפר יאסיף שהיה מעורב במערכות הבחירות הקודמות, מזהה שינוי באווירה. "אני רואה סיבות אמיתיות לאופטימיות. לאנשים יש יותר רצון להשתתף בבחירות מבעבר", הוא אומר ל"שיחה מקומית". "יש תחושה גוברת של פחד קיומי וחשש לעתיד, והבנה של הסכנה שבהמשך כהונתה של הממשלה הנוכחית".

לדברי רדא, הסוגיות המרכזיות הן הפשיעה והאלימות, המלחמה, הגזענות כלפי רופאים ונהגי אוטובוס ערבים, הכיבוש ותקיפות המתנחלים בגדה המערבית ובגליל. סוגיות אלה, הוא אומר, נוגעות ישירות לחיי האנשים, לביטחונם ולעתידם. הוא מזהה תחושת דחיפות גדולה יותר לעומת מערכות בחירות קודמות, והבנה שליכולת להשפיע פוליטית יש משמעות בחיי היומיום.

עוד לפני שהחלה מערכת הבחירות הנוכחית, עמדה הפשיעה במרכז הדרישה לשינוי בחברה הערבית בישראל. מעשיו