תרבות ההוקעה מפוררת אותנו

כותב אורח: תום פסח

ממש נמאס לי. לדבר שנמאס לי ממנו אין שם בעברית, אבל אני נתקל בו פה כל הזמן. באנגלית הוא נקרא תרבות ההוקעה (call-out culture), שהיא מושג נפוץ מאוד במדיה החברתית האמריקאית. בארץ המושג כמעט ולא מוכר, אך התופעה שהוא מסמן נפוצה בהחלט.

הוקעה יכולה להיות פרקטיקה נחוצה. בזמנו יצא לי לכתוב פוסט בתגובה לכתבה בהחלט גזענית שהופיעה ב"הארץ", שעסקה בחטיפת ילדי מזרח, תימן ובלקן ממחנה עולים אבל התעלמה מעדויות של ההורים המזרחים, שנגישות בקלות ברשת. כתבתי את הפוסט הזה אחרי שהתווכחתי ישירות עם הכתב, וגם מכיוון שרציתי להגיע לקהל הרחב יותר שקרא את הכתבה המקורית. השתמשתי בהזדמנות הזאת כדי לפרסם את העבודה המעולה של פעילי עמותת עמר"ם ואחים וקיימים. אני בהחלט גאה בפוסט הזה.

בעבור חופן טפיחות על השכם

אבל תרבות הוקעה זה עניין אחר. תרבות הוקעה זה כשפועלים על אוטומט. זה קורה כאשר אותם פעילים בוחרים בתדירות גבוהה באותה פרקטיקה בדיוק, שחוזרת על עצמה בלי קשר למצב הספציפי שאותו הם מעוניינים לדבריהם לתקן. הדגש יהיה על הוקעה פומבית, לרוב בלי ניסיון לפנות לפני כן למושא ההוקעה באופן פרטי, ולנסות ולשנות את ההתנהגות שלו או שלה, או אפילו בלי להבין כראוי מה באמת התרחש. הזהות החברתית של האינדיבידואל המבוקר הופכת אותו בעיני המוקיע למייצג של מערכות דיכוי כוללות, מישהו שהוא שווה ערך לזהות אחת מסויימת, ואין נסיון להפריד בין האדם לבין ההתנהגות הפסולה שלו. בעלי ההתנהגות הפסולה הם זן שונה מאיתנו, ולכן יש לחשוף אותם, להוקיע אותם ולהרחיק אותם.

בתרבות ההוקעה לא בוחרים אמצעי בהתאם ליעד, אלא הולכים ישר על ביצוע פומבי ודרמטי של ההוקעה, למשל גינוי פומבי מאוד ברשתות החברתיות. זה מעניק המון תשומת לב למוקיע, מייצר מחנות סוערים של תומכים ומתנגדים (מוכרחים לבחור צד!), וגוזל משאבים שהיו יכולים להיות מושקעים בסוגים אחרים של פעילות, שאולי ישפיעו יותר בטווח הארוך. בלוגרית אחת השוותה את הדרמה הזאת לסבבי הדחה בתוכניות ריאליטי.

התחושה היא שקהל היעד הוא לא באמת מושא ההוקעה (מכיוון שאין ניסיון אמיתי לפנות אליו באופן שישכנע אותו, או ללמוד ברצינות את פרטי המקרה). מושא ההוקעה נותר רק בתור הדגמה של הביקורת. קהל היעד האמיתי הוא החברים של המוקיע, שיעריכו אותו על התעוזה, השנינות או הזעם שהוא מפגין. הנגישות של המדיה החברתית מאפשרת לטקסי ההוקעה הללו להתרחש בתדירות גבוהה.

האם זה אומר שצריך להשלים עם התנהגות פריבילגית, עם גזענות, סקסיזם, להט"בופוביה וכו'? ממש, ממש לא. הטענה שלי איננה כנגד עצם השימוש בפרקטיקה של הוקעה, שאין ספק שהיא יעילה ואף חיונית, אלא על הבחירה התדירה והכמעט אוטומטית בה, על ההפיכה שלה לערוץ מרכזי של פעילות. תרבות ההוקעה מפרקת באופן קבוע חברויות, ושוברת בריתות שניתן היה להפנות לתיקון כמה מהעוולות הגדולים ביותר בחברה שלנו.

> ח"כית שלישית לרשימה המשותפת? "אני מאמינה בהגינות ההנהגה הערבית"

יש אפשרות אחרת

כנגד הבחירה התכופה מדי בהוקעה (באנגלית – calling out), פעילים בארה"ב העלו את האפשרות שלcalling in (קשה להציע למושג תרגום טוב לעברית. אולי 'טיפול מבפנים'). זאת אסטרטגיה שמתאימה לאנשים שאנחנו, בעיקרון, היינו רוצים להשאיר בתוך הקהילה שלנו. אנשים שהתנהגותם היתה פוגענית, אבל יש סיכוי סביר שהם ישנו אותה. אנשים שלא מתנהגים ככה בכל התחומים כל הזמן. אנשים שדומים לנו בכך שהם עושים לפעמים טעויות, אבל רוב ההתנהלות שלהם מקובלת עלינו. ביחס לאנשים כאלה לא מוכרחים לזנק ישר לטקס ההוקעה הפומבי. אפשר לפנות אליהם באופן פרטי ולחשוב על ניסוח אפקטיבי שיבהיר מה פוגעני בדברים שלהם בלי למחוק אותם לגמרי כאנשים. ועוד יותר חשוב – אפשר לנסות ולברר מה קרה גם מהצד שלהם, לתת להם הזדמנות להסביר לפני שמגבשים דעה.

זאת לא חובה, במיוחד לא ביחס לאנשים שיש להם פריבילגיות יחסית אלינו – אין לנו חובה לחנך את מי שמדכאים אותנו. ובוודאי שאין לנו אנרגיה רגשית לרדוף אחרי כל העולם. אבל היכולת לבחור לפעמים באפשרות הזאת היא כישור שיכול להיות ממש אפקטיבי ביצירת שינוי, גם אם יש לו פחות נראות. תחושת הסיפוק משינוי אמיתי שגרמנו לו היא ממש מדהימה. לי זה נותן המון כוחות לחשוב על אנשים ספציפיים שהצלחתי להזיז אותם, או שהצליחו להזיז אותי.

זה חשוב, כי האלטרנטיבה היא יצירת מועדונים של צדיקים שנלחמים ברשעים, שבהם גם הצדיקים חשופים בכל רגע לסכנה שמישהו יחשוף אמירה בעייתית שלהם וייכנס בהם בכל הכוח. אקטיביזם שכולל כל כך הרבה אימה וכזה מחיר פוטנציאלי לכל אמירה שגויה לא יהיה אקטיביזם נועז ולכן – גם לא יהיה אפקטיבי. אקטיביזם מוצלח מוכרח להשאיר שוליים לטעויות. תרבות ההוקעה והכיסוח האוטומטי שהיא מובילה אליו שוללים מאיתנו את האפשרות הזאת.

תום פסח הוא פעיל פוליטי וסוציולוג המלמד באוניברסיטת בן-גוריון.

> תמונת העליונות היהודית שצייץ סמוטריץ' מחייבת העמדה לדין