תושבי הכפר קריות בגדה חיים בצל הטרור של המאחז החדש

חודש קשה עבר על תושבי הכפר קריות. חליל חמק בקושי מהכדורים שירו עליו מתנחלים. יוסף צולע עדיין. סמיחה לא מעיזה לצאת מהבית מאז מתנחלים פרצו לביתה והכו את בעלה עד זוב דם. ונער נכה, חולה סרטן, מספר איך אדם זר השכיב אותו על הרצפה באגרופים. הטריגר לאלימות: מאחז חדש.

קריות הוא כפר לא גדול בו גרים כ-3,000 איש בנפת שכם. מדרום לכפר משתרע מרחב הררי ובו עצי זית, מעיין, ועשרות דונמים של אדמות חקלאיות בבעלות התושבים. "אוויר לנשימה עבורנו", תיאר את המקום בשאר, פעיל מקומי, "זה המרחב היחיד לידנו שנותר בלי התנחלות".

לפני חודש, מתנחלים החלו לבצע עבודות לא חוקיות במרכז השטח, במטרה להקים מאחז חדש. ביקור במקום מעלה כי בינתיים הם השטיחו את האדמה, פרצו דרך, והציבו מוטות ברזל. המיקום אינו מקרי: המאחז, אם יקום, יצור רצף טריטוריאלי בין שתי התנחלויות גדולות באזור – שילה ועלי.

"ירו עלינו כאן, ליד הבתים"

הקמת המאחז מלווה בגירוש אלים של פלסטינים המתקרבים לאדמות שלהם במקום, לפי עדויות של תושבים. רק בשבוע האחרון, בשלושה מקרים נפרדים, מתנחלים פתחו באש חיה על תושבי הכפר, שטיילו, עיבדו את אדמתם, או התקרבו למקום. האדמה שבה מתבצעות העבודות הופקעה ב-2017 והוכרזה כ"אדמת מדינה".

ביום רביעי האחרון בצהריים, למשל, קבוצה של עשרה מתנחלים, חלקם רעולי פנים, תקפה ארבעה פלסטינים שהלכו בשטח הפתוח, לפי העדויות. "טיילנו באזור עם נרגילה, קולה וגרעינים", שיחזר חליל מוסא, בן 27, "אנחנו עושים את זה תמיד – זה אזור בו כולם מבלים בכפר".

לדבריו, קבוצת מתנחלים רצה אליהם, ואמרה שמעכשיו השטח "אסור בכניסה לפלסטינים". כשסירבו ללכת, התפתח עימות מילולי, שבסופו המתנחלים איימו על הפלסטינים בנשק. בסרטון שצילם חליל נשמעות שתי יריות. "ברחנו משם, אבל הם רדפו אחרינו עד לכפר. ירו עלינו כאן, ליד הבתים", חליל הצביע.

יומיים קודם לכן קרה אירוע דומה. "ירדתי לעבוד באדמה שלי", סיפר בשאר, חקלאי שאדמתו סמוכה למעיין. "תוך חמש דקות הגיעו מתנחלים עם נשק. מנעו ממני לזוז. כשירדו תושבים אחרים מהכפר, לעזור לי, הם ירו לכיוון שלהם. שלוש-עשרה יריות ספרתי. התקשרתי לתיאום הפלסטיני שיזעיק חיילים, אמרתי להם: 'יהיה פה טבח'".

בשישי האחרון האלימות הגיעה לשיא. עקב אירועי התקיפה, ירדו יחד תושבי הכפר, כמאתיים איש, לקיים את תפילת יום השישי סמוך לאדמה שעליה מוקם המאחז. "רצינו להתפלל ולחזור לכפר, לא לזרוק אבנים", אמר ראש המועצה, נידאל לבום, שנכח במקום. "מתנחלים נעמדו מולנו חמושים. אחד מהם ירה, ומאותו רגע – איבדנו שליטה. התקשרתי לצבא כי הייתי בטוח שמישהו ימות, שיקרה אסון".

בסרטון שמתעד את האירוע, נראה אחד מהפלסטינים אומר: "אנחנו לא רוצים בעיות", ואחד מהמתנחלים, שעומד מולו עם אקדח, משיב: "אני כן רוצה בעיות". הוא מכוון את האקדח שלו לעבר הפלסטינים. לאחר כחצי-שעה, לפי העדים, הגיעו כמה חיילים למקום. בסרטונים נוספים, החיילים נראים מרחיקים את הפלסטינים בגז מדמיע ובכדורי גומי, כאשר לידם קבוצת המתנחלים, ואחד מהם מכוון את אקדחו לעבר הפלסטינים גם בנוכחות החיילים. שנים-עשר תושבים נפגעו מכדורי גומי, לפי הסהר האדום, והעימותים הסתיימו בשעות אחר הצהריים.

באותו ערב, לפי מספר עדויות, חיילים הקימו מארב בסמוך לכפר, ככל הנראה כדי לתפוס את הפלסטינים שהשליכו אבנים בצהריים. שמס עאזם, נער בן 18, הסובל מסרטן ראש-צוואר ומוגבלות התפתחותית שמקשה עליו להזיז את ידיו, הלך בסמוך לבתי הכפר עם חבריו, בשטח החקלאי.

"רץ אלי מישהו עם לבוש אזרחי, תפס אותי, וצעק: 'למה זרקת אבנים'", שיחזר שמס. "נבהלתי. חברים שלי ברחו, אבל אני לא יכול לזוז מהר. אמרתי לו שלא זרקתי. והוא אמר לי שקרן, ונתן לי אגרופים בחזה וברכיות ברגל, והפיל אותי לקרקע".

בשלב זה האיש – ספק מתנחל, ספק חייל מסתערב – לקח את שמס אל החיילים, שעמדו בסמוך, מטרים מקו הבתים של הכפר, וכמה עשרות מטרים מהמאחז בהקמה. שמס סיפר שהחיילים אזקו את ידיו, הושיבו אותו על האדמה, והיכו אותו כמה פעמים. "כל פעם מישהו בא אלי, אמר 'למה אתה זורק אבנים', אמרתי לא זרקתי, והוא נתן לי אגרוף או סטירה. ככה שוב ושוב. אחד מהם נתן לי לדבר בטלפון עם קצין בשב"כ. שאמר לי בערבית: 'למה אתה זורק אבנים'. אמרתי לו: 'גם אם הייתי רוצה לזרוק אני לא יכול, כי אני חולה'".

אביו של שמס הגיע למקום בליווי ראש המועצה, עם התרופות של בנו ומסמכים רפואיים, המעידים על מצבו הבריאותי. בעבר קיבל טיפול כימותרפי בבית החולים הדסה בירושלים. "החיילים, כשהבינו שקורה כאן משהו לא בסדר, התנהגו באופן מכובד יותר", אמר לבום. "הם לקחו מאיתנו את התרופות כדי לתת לשמס. מספיק להסתכל עליו כדי להבין שאינו יכול לסכן איש. הגוף שלו כמו של ילד קטן, והידיים שלו מעוותות מהמחלה".

שמס נלקח בג'יפ צבאי מהמקום ושוחרר כעבור כשעה מבלי שנחקר במשטרה. החיילים העבירו אותו לרשות הפלסטינית ואביו נסע לאסוף אותו משכם.

מהצבא נמסר בתגובה:

"ביום שישי האחרון דווח על התקהלות של עשרות מתיישבים ומאות פלסטינים באזור מעיין קריות שבמרחב החטיבה המרחבית ״בנימין״. כוחות הביטחון הוקפצו למקום על מנת למנוע חיכוך. הפלסטינים שנכחו במקום הניחו חסמי אבנים, הבעירו צמיגים וביצעו זריקות אבנים לעבר כוחות הביטחון שהשתמשו באמצעים לפיזור הפגנות. במהלך ההתקהלות, התפתח חיכוך מילולי בין הפלסטינים למתיישבים.

הכוח עצר חשוד שזוהה כזורק אבנים. לאור מצבו הבריאותי, כוח רפואי צבאי ביצע בדיקה רפואית ודאג לספק לו את כלל התרופות הרלוונטיות. העצור הועבר למנגנונים הפלסטיניים תוך שעות ספורות".

ההתנחלויות שילה ועלי הוקמו ב-1978 ו-1983 בהתאמה, על אדמות פלסטיניות פרטיות שהופקעו בצו תפיסה צבאי. תושבי קריות נותקו מרוב אדמותיהם החקלאיות ובהמשך גם מגישה לכביש המחבר בין שכם לרמאללה. יחד עם שני הכפרים הסמוכים, ג'אלוד וקוסרה, הם מוקפים במספר מאחזים הנחשבים לקיצוניים ביותר בגדה, כמו אש קודש, גאולת ציון, אחיה ועדי עד.

בדצמבר, יום לאחר הרצח של יהודה דינטמן, תלמיד ישיבה במאחז חומש בצפון הגדה, פרצו עשרים רעולי פנים לבית של זוג מבוגר בקצה הכפר קריות. הם היכו את הגבר, ואאל מקבל, עד זוב דם במוט ובצינור, וריססו גז פלפל על אשתו, סמיחה מקבל. לא הוגש עדיין כתב אישום נגד איש מהתוקפים, ולהערכת עורכת הדין המייצגת את המשפחה בתיק הוא צפוי להיסגר מחוסר ראיות.

"מבחינה נפשית אני נגמרתי מאז האירוע", אמר ואאל היום, מספר חודשים לאחר מכן. "אני לא נרדם בלילה. בחודש האחרון, מאז שקם המאחז ויש שוב בעיות עם מתנחלים, אני מת מפחד שהם יחזרו". סמיחה אמרה: "לא יצאתי מהבית מאז התקרית. אני נועלת את הדלתות גם במהלך היום. כל רחש גורם לי לבכות. אני לא מפעילה שואב אבק, כי מפחדת שלא אצליח לשמוע אותם, כשהם יחזרו. זה כאילו הם עדיין כאן. בחדר השינה שלנו. לא הבנתי מי הם, למה הם עושים לנו את זה. עבר זמן, החלפנו את כל הרהיטים בבית שנהרסו. אבל החיים שלי נהרסו".

קריות נמצא בשטחי B, ואין למשטרה הפלסטינית סמכות לפעול במקום, וממילא אין לה סמכות לפעול נגד פשעים שמבצעים אזרחים ישראלים. על הנייר, מי שאמור להגן על תושבי קריות מול המתנחלים החמושים, אלו משטרת ישראל והצבא. בפועל, תושבי כפרים אלו נותרים חסרי הגנה לחלוטין, ונתונים מראים כי אחוז זעום של מקרי תקיפה של מתנחלים מסתיימים בכתב אישום. "זה עניין של זמן עד שמישהו ייהרג שם", העריכה עורכת הדין קמר אסעד-משרקי, שכבר שנים מסייעת משפטית לתושבי קריות. גם המעיין הסמוך לכפר מהווה נקודת מתיחות: מדי שישי מגיעים מתנחלים למקום, בליווי חיילים, ומגרשים משם את הפלסטינים.

"אני לא מבין למה הם מתגרים בנו ככה, זה כאילו שהם רוצים שיהיה פיצוץ בכוח", אמר עבדאללה, בחור בגילי, שהסיע אותי בחזרה לכביש הראשי. בקו אווירי, המרחק מהכפר לכביש כמה מאות מטרים, אך צריך לעשות סיבוב של 18 קילומטרים כדי להגיע, כי הדרך אליו, שעברה סמוך להתנחלות, נסגרה בפני התושבים. "עד החודש, המצב היה רגוע יחסית. כל אחד והאדמה שלו", הוסיף עבדאללה, "למה להם עכשיו להשתלט על עוד אדמה? זה לא נגמר".

תושבים רבים בכפר אמרו כי האלימות בחודש החולף נעשתה נועזת מבעבר. "אני מפחד ממה שעוד עתיד לבוא", אמר ואאל בשקט. מתחת לעינו השמאלית, צלקת מליל הפוגרום בדצמבר. "בחודשים האחרונים מסתובבות כאן כנופיות של תג מחיר", אמר בשאר, "פעם מתנחלים היו מונעים מאיתנו בכוח לחרוש אדמות או למסוק עצי זית – וזהו. היום כבר לא מהססים להיכנס לבית של אנשים בלילה כדי לפצוע אותם, לשרוף מכוניות בכפר, ולפתוח באש חיה על תושבים".