שוטף כלים לח"כ השכל: "12 אלף שקל בחודש? זה בלתי אפשרי"

"זה פשוט בלתי אפשרי אף אחד לא יכול להגיע לסכום הזה", אומר ד', מבקש מקלט מאריתריאה שעובד בשטיפת כלים, בתגובה ל"המלצה" של ח"כ שרון השכל למפוטרים בדרום לעבוד בתור שוטפי כלים בתל אביב ולהרוויח 12 אלף שקל בחודש. למשמע ההצעה הוא פורץ בצחוק. "מי שניסה להרוויח סכומים כאלה לא יחזיק מעמד ויתמוטט אחרי שבוע".

על פי ד' (שביקש לדבר בעילום שם בשל הסכנה הנשקפת לחייו באריתריאה), "במקום לדבר על הזכויות שלנו שנפגעות בעבודה היא מדברת על הכסף". מכיוון שרוב העובדים בתחום הם מבקשי מקלט, ד' בטוח שלהצהרה של ח"כ השכל יש מטרה אחת: "היא מבקשת להסית נגדנו, שיחשבו שאנחנו עושים בישראל מלא כסף. אבל גם אני אעבור שבעה ימים בשבוע משמרות ארוכות, בחיים לא אגיע לסכום כזה".

במאי 2017 נכנס לתוקף חוק הפיקדון, שקובע שעל מעסיקים להפקיד 20% מהשכר בקרן שהמדינה פתחה, ואת הסכום יכול לקבל מבקש המקלט רק שיעזוב את ישראל.

ד' עובד בבית קפה במרכז תל אביב ומשתכר 35 שקל לשעה. הוא עובד בין חמישה לשישה ימים בשבוע, משמרת של תשע שעות ביום, והשכר שלו, לפני ההורדה של 20% בגלל חוק הפיקדון, מגיע לכ-7,000 שקל.

על פי ד' השכר הממוצע לשוטף כלים בתל אביב הוא 28-32 שקל בשעה, כאשר כיום הוא מרוויח מעט יותר, מכיוון שהוא גם עובד כטבח בבית הקפה שבו הוא מועסק.

ח"כ השכל דיברה על מפוטר ממפעל בן 55 שאמור באופן תיאורטי לעבוד כשוטף כלים, אך ד' מדגיש כי אפילו בקרב מבקשי המקלט, המעסיקים מפטרים אנשים מעל גיל 30. "אם אדם בן 40 בא לחפש עבודה במטבח ונראה מבוגר או עייף, אין מצב שייקחו אותו".

לדבריו, "אנשים חושבים שעבודה במטבח זה קל, כמו במטבח בבית, מכיוון שעובדים בפנים ולא בשמש. אבל זה בדיוק ההיפך. יש הרבה סיכונים ומחיר שמשלמים – כאבי גב ורגליים אחרי שעות של עמידה רצופה ליד הכיור, כוויות מכימיקלים, אלרגיות בידיים מחומרי ניקוי, חתכים. לאף אחד לא אכפת מהגוף שלנו".

ד', בן 31, ברח מהדיקטטורה הצבאית באריתריאה שכופה שירות צבאי לכל החיים, והגיע לישראל דרך סיני לפני 12 שנה. הוא נכלא לשנה בחולות, ואף שהגיש בקשת מקלט לפני שנים עדיין לא קיבל תשובה.

ד' לא ממליץ לאף אחד לעבוד בשטיפת כלים. "לנו אין ברירה, זו אמורה להיות עבודה זמנית. לא נולדתי להיות עובד מטבח כל החיים שלי. אבל המצב בישראל, שלא מכירים בבקשות המקלט שלנו ולא מאפשרים לנו ללמוד, מאלץ אותי לעבוד בזה". באריתריאה הוא סיים תואר ראשון ועבד בתחום החינוך, אך מאז שהגיע לישראל עבד ד' ביותר מעשר מסעדות, בתי קפה ובתי מלון.

לדבריו, לא מדובר בעבודה יציבה. "אם אתה אומר משהו לא במקום יכולים להחליף אותך בשנייה". הוא מדגיש כי מבקשי מקלט רבים עובדים דרך חברות כוח אדם, שגובות מהמעסיקים 45 שקל לשעה אך משלמות לעובדים פחות מ-30 שקל לשעה. "ככה אין בעיה להחליף עובד אם הוא חולה, מאחר או כי סתם בא להם. הם מחפשים אנשים שקטים וכנועים, שלא ידברו".

ד' מספר שברבים מהמקומות שבהם עבד אין הפסקות מסודרות, זמן לאכול או רשות לאכול מנות מהתפריט שהוא עצמו בישל. על ההצעה של ח"כ השכל למפוטרים מהדרום לנסוע כל הדרך לתל אביב מגיב ד': "השכר דירה פה גבוה וקשה למצוא דירה ראויה. מצד שני, אם הם יבואו בתחבורה ציבורית מהדרום, מספיק שיאחרו פעם אחת והם יאבדו את מקום העבודה שלהם".

לגבי עבודה בבניין, שח"כ השכל טענה שניתן להרוויח בה 15 אלף שקל "בלי הכשרה" אומר ד': "עבדתי גם בבניין. לא מרוויחים שם סכומים כאלה. מקבלים שם פחות מעבודה במטבח".

"אנחנו לא מכונות, אבל מתייחסים אלינו ככאלה", מסכם ד'.