אהוד ברק, מה עשית בקיץ האחרון?
רבים בשמאל הציוני מתייחסים אל ראש הממשלה לשעבר כאל המשיח החדש. אך מעטים מדי, אם בכלל, שואלים את ברק במה הוא היה מעורב בשנים האחרונות
כותב אורח: איתי מק
אהוד ברק, הוא המשיח-סלב התורן של השמאל. כל ציוץ מתחכם וחצוף בחשבון הטוויטר שלו, דברים שאמר בכנס ואפילו הבגדים שלבש, מעוררים הדים בתקשורת ומפיחים רוח חיים בחלקים מהשמאל הציוני במדינת ישראל. במציאות שבה לא נראה סוף לשלטון הימין, ברק בונה לעצמו מעמד כמי שרק הוא יוכל להזיז את נתניהו מכיסאו.
במקביל לחזרה של ברק לחיים הפוליטיים, מתעורר דיון בתוך השמאל, בו גם משתתפים שותפיו לשעבר (מן הסתם, בעלי אינטרסים כיום), אם אכן רק הוא יכול להפיל או להחליש את נתניהו, ואם הציבור יכול וצריך לסתום את האף לטובת מטרה זו.
בכל הדיון הציבורי על מה שברק אמר, כתב או לבש, ישנו פיל ענק שלא מדברים עליו – מה ברק עשה בשנים בהם לכאורה היה בהפסקה מהזירה הפוליטית. כזכור, אולמרט האשים את ברק בקבלת שוחד על תיווך בעסקאות נשק. הדברים הוכחשו בתוקף על ידי ברק והיועץ המשפטי לממשלה החליט לא לפתוח בחקירה פלילית בהעדר בסיס לטענות השוחד. אבל הדיווחים והטענות כי ברק עסק ועוסק בתחום התיווך והייעוץ הביטחוני לא הוכחשו.
מזה מספר שנים שמתנהל דיון בישראל, אם חברי הכנסת צריכים לחשוף לציבור את הצהרות ההון שלהם, ואף חברת הכנסת שלי יחימוביץ' ניסתה לקדם הצעת חוק בעניין. הכרת העסקים הביטחוניים של ברק עם ממשלות זרות, לא פחות חשובה לציבור מהכרת האינטרסים הכלכליים שלו, אם אכן קיים אינטרס ציבורי להכיר את ברק מודל 2017, תפיסות עולמו והשקפותיו המוסריות. לא ניתן לצפות מאיש ציבור לסבול מפיצול אישיות – להיות אביר השמאל, הדמוקרטיה והשלום במדינת ישראל, ולהיות קשור לדיקטטורים ולמשטרים רודניים ברחבי העולם, שרודפים ומחסלים את פעילי השמאל בשטחם.
כשלכולם נוח לשכוח
לאישי הציבור הישראלים ולתקשורת נוח לשתוק בסוגיה, ולציבור הישראלי נוח לא להתמודד איתה: כך התאפשר לשמעון פרס, אשר בנה את היחסים של מדינת ישראל עם משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, ואת המעורבות הישראלית בפשעים נגד האנושות ברחבי העולם, להיהפך לגיבור השמאל. כך התאפשר לשמאל לשכוח ליצחק רבין, כי בשנות ה-70 היה כראש ממשלה אחראי לקשרים הביטחוניים של ישראל עם החונטות בארגנטינה ובצ'ילה, ובהמשך לשתוק שתיקה צורמת על כך שבמקביל לניהול המשא ומתן להסכמי אוסלו, ממשלת רבין השנייה אישרה או העלימה עין ממכירות נשק לרצח העם ברואנדה, ולרצח העם והפשעים שביצעו הסרבים במלחמה בבוסניה. האם העמדה המפורסמת של רבין כשר ביטחון "לשבור את העצמות" של הפלסטינים שהשתתפו בהפגנות בזמן האינתיפאדה הראשונה, הייתה קשורה גם לניסיונו מהעזרה שמדינת ישראל נתנה למשטר האפרטהייד, בנשק ובאימונים, כדי לשבור את העצמות למפגינים האפריקאים בעיירות ובבנטוסטנים?
הגיע הזמן לדבר על הפיל הלבן בחדר. אהוד ברק (פלאש 90)
הדבר נכון גם לגבי שופטי בית המשפט העליון. לאחרונה פרש מכס השיפוט השופט אליקים רובינשטיין. רבות נכתב בתקשורת על כך שהוא היה שופט אנושי, שגילם את השילוב בין היהודי לדמוקרטי. הציבור הישראלי אינו מתעניין מה היה תפקידו במשרד החוץ בשנות ה-70 וה-80, ביחסים של מדינת ישראל עם החונטות הרצחניות באמריקה הלטינית, ואינו שואל כיצד המוסר היהודי שלו הסתדר עם תפקידיו בממשלת רבין השנייה וכיועץ משפטי למערכת הביטחון באמצע שנות ה-90, בזמן שמשרד הביטחון אישר או העלים עין ממכירות נשק ששימש לפשעים ולרצח העם בבוסניה וברואנדה.
אף אם התקשורת שותקת, לציבור הישראלי אסור לשתוק יותר. אם ברק רוצה לחזור באופן רשמי לזירה הפוליטית, ואולי גם להחליף את נתניהו, עליו קודם כל לתת דין וחשבון פומבי על עסקיו הביטחוניים. חשיפת קשריו של ברק עם משטרים אפלים, ככל שישנם או היו כאלה, אינה פחות חשובה מחשיפת קשריו של נתניהו עם בעלי ההון.
איתי מק הוא פעיל ועורך-דין לזכויות אדם, הפועל להגברת השקיפות והפיקוח הציבורי על הייצוא הביטחוני הישראלי.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
