newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

עזרא נאווי, המזרחי שסירב לחיות לפי כללי "הווילה הלבנה בג'ונגל"

עזרא חי את חייו באופן עמוק כיליד המרחב והעמיד את גופו, נפשו ורכושו המועט לצד המוחלשים, המדוכאים והשקופים ביותר. בשל כך היה גם האיום הגדול ביותר על המשטר וגם הטרף הקל ביותר שלו. העולם הפך למקום רע יותר בהיעדרו

מאת:

בשיר "הירח במלואו" של להקת ווטרבויס יש משפט שאומר: "אני דיברתי על כנפיים, אתה פשוט עפת". המשפט הזה מתאר להפליא את עזרא נאווי, פעיל זכויות האדם שנפטר הבוקר (שבת) בביתו בירושלים, בגיל 69.

עזרא נאווי נכנס לתקופת מאסר, 2010 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

עזרא נאווי נכנס לתקופת מאסר, ב-2010 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

כשאנחנו כילינו שעות אינספור בדיונים על "איך לעשות אקטיביזם נכון", עזרא פשוט חי אותו בשטח. כשאנחנו דיברנו על סולידריות, עזרא העמיד את גופו, את נפשו ואת רכושו המועט במאבק לצד המוחלשים, המדוכאים והשקופים ביותר במרחב השליטה הישראלית, דרי המערות בדרום הר חברון, עד שכמעט היה לאחד מהם. הוא עשה זאת בחן ובחספוס, בהומור וגם בזעם, בטוטאליות, ובעיקר באומץ לב שאין שני לו.

עבורי, דמותו של עזרא היתה יותר מכל מימוש האופציה המזרחית כאלטרנטיבה פוליטית למרחב. כשאנחנו הסתבכנו בניסיון לתאר את החזון הזה, עזרא פשוט גילם אותו בהווייתו. הוא לא היה "פעיל מזרחי", המזרחיות שלו לא נזקקה לכל כותרת או ממד הצהרתי.

>>הדברים שבתחקיר עובדה על עזרא נאווי לא טרחו לשאול

הוא היה יליד ירושלים, בן ליוצאי עיראק, שדבר ערבית רהוטה ושוטפת והתנהל עם כל הסובבים אותו כבן טבעי של המרחב, בז מעומק לבו לרעיון העליונות היהודית ונאבק בה בכל מאודו. הערביות שלו לא התעצבה בתוך שיח אקדמי, אלא זרמה בדמו, בטבעיות.

זה כמעט מדהים אותי לחשוב על זה עכשיו, אבל מעולם לא קיימתי עם עזרא שיחה על "מזרחיות"; ומצד שני, יש בזה היגיון. עזרא לא דיבר על מזרחיות. הוא חי אותה. לא את הריטואלים שלה, אלא את מהותה שהפכה אותו לבן המקום, עם כל האחריות שהזהות הזו נשאה. עזרא היה אחד המזרחים היחידים שהכרתי שחי את חייו באופן עמוק כיליד המרחב, לא כנתין מזרחי בתוך "הווילה הלבנה בג'ונגל" שהקימה כאן הציונות.

בעתירה המזרחית שהגשנו נגד חוק הלאום, התמקדנו במיוחד בשני סעיפי החוק שנוגעים האחד לפגיעה במעמדה של השפה הערבית, והשני ב"עידוד התיישבות יהודית" כערך שעל המדינה לקדם. עזרא גילם בפעילות שלו את המאבק המזרחי נגד שני הרעיונות האלה באומץ לב שאין שני לו: הוא היה מזרחי שדבר ערבית כשפת אם, שורשית, טבעית, ונלחם עד חורמה בהריסת בתיהם של הנתינים הפלסטינים לטובת ביסוס הנוכחות היהודית באזור. למעשה, הוא ניסח באופן העמוק ביותר את הרציונל של העתירה הזו עוד לפני שנהגתה.

והממסד הציוני הגיב בהתאם. הטינה והאלימות היוקדות השמורות לכל פוטנציאל של חיבור מזרחי-פלסטיני הופנו בכל כוחן לכיוונו של עזרא, במסע רדיפה מסויט שהפך את חייו בבת אחת לגיהנום. מי שהכיר את עזרא לפני הפרשה ופגש בו לאחריה, לא ראה את אותו האיש.

הפעיל הכריזמטי ומלא ההומור, שהקדיש שנים מחייו להגנה על המדוכאים וחסרי האונים ביותר מקרב הפלסטינים בשטחים הכבושים, עבר עם פרוץ מסע הרדיפה נגדו שבץ. משאביו הכלכליים, שהיו דלים גם כך, הידלדלו עוד יותר, ובריאותו המשיכה להידרדר עד יומו האחרון.

כתבתי על עזרא פעם שהוא, אינסטלטור הומו מזרחי חסר אמצעים, הוא בו בזמן האיום הגדול ביותר על המשטר וגם הטרף הקל ביותר שלו. הממסד הציוני מעולם לא גילה סובלנות לאפשרות של חיבור מזרחי-פלסטיני. עזרא שילם על הרדיפה הזו את המחיר הקשה ביותר.

אבל לא רק במובן הפוליטי – עזרא היה בן המרחב גם במובן התרבותי. 90% מההתכתבויות שלנו בווטסאפ היו שירים בפרסית שהוא אהב מאוד והחלפנו בינינו תדיר, ושיחות על התרבות האיראנית, העיראקית והכורדית.

לפני כשנתיים, כאשר הרדיפה הנבזית והאלימה נגדו היתה בשיאה וכבר גבתה ממנו מחיר בריאותי כבד, חברים ערכו לכבודו ערב הוקרה כדי לחזק מעט את לבו ולשמח אותו. הוא ביקש ממני אז שיר בפרסית, והקראתי לו את השיר הזה, בפרסית ובעברית, שכאילו נכתב עליו, מילה במילה:

"בקרב חסרי אונים היֵה האון
לצד הנאלמים דום היֵה לשון
לרגלי התשושים הפוך לאדמה
לעיני הנוודים כוכב צפון
כשהעוול רומס לעיניך את החלש
היה אגרוף שלוח אל פיו של הזדון
השקה במעט מים את הפרח הנובל
בטוב לב שמח את לבבו של האביון
כל ימיך ראית רק את עצמך
הבט אל האחר לפני יומך האחרון".

ואיזה אגרוף מרהיב הוא היה בפיו של הזדון.

תנוח על משכבך בשלום, עזרא אהוב, העולם הפך למקום רע יותר בהיעדרך. והלוואי שנהיה ראויים לשיעור שלימדת אותנו באומץ לב, בסולידריות ובחברות.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf