סעיד אלח'רומי הותיר אחריו נעליים גדולות במיוחד

אלפי האנשים שהגיעו מכל הארץ ללוויה של סעיד אלח'רומי העידו במשהו על האדם שהיה: אנשים מכל הקשת הפוליטית והחברתית, מהקואליציה ומהאופוזיציה, יהודים וערבים, נשים וגברים, הגיעו כדי להיפרד מסעיד: קודם כל מהאדם.

יצא לי להכיר את סעיד מהשנה הראשונה שלי בנגב, בשנת 2000 , כשהיה חבר המועצה המקומית שגב שלום ולאחר מכן כאשר נבחר לראשות המועצה המקומית, ובהמשך בפעילות הפוליטית שלו.

סעיד היה לוחם אמיתי. אך אף פעם לא התלהם, לא צעק או דיבר בקול רם. הרוגע והנימוס והשיח בגובה העיניים היו הדרך שלו במאבק. הוא ידע מה הוא רוצה, ידע לכוון למטרה ולהשיג אותה. הוא לא תמיד הלך עם ההצבעות של הסיעה שלו, כי מה שהיה לו חשוב בראש ובראשונה הם הנגב והכפרים הלא מוכרים.

כאשר רע"מ שקלה להצטרף לקואליציה, סעיד תמך ברעיון, שכן זה נתן לו הזדמנות לדרוש שינוי כיוון כלפי סוגיית הכפרים הבלתי מוכרים. באותה התקופה הוא התחיל לעשות לעצמו שם בחברה הישראלית כ"עושה בעיות", שמתעקש על הפסקת הריסות הבתים כתנאי להצבעה להקמת הממשלה.

המאבק להפסקת מדיניות האי-הכרה, על השלכותיה הקשות, היה תמיד לנגד עיניו, וכחבר קואליציה הוא המשיך וחשב כיצד להפעיל את כוחו הפוליטי לקידום ולתיקון המצב. תמיד בחוכמה. תמיד בנועם. ותמיד בעקשנות.

בימים האחרונים לפני מותו הוא שקד על יצירת תוכנית כלכלית למען תושבי הכפרים הבלתי מוכרים. התוכנית הכלכלית הקודמת השאירה את הכפרים הבלתי מוכרים מחוץ לתמונה בכוונה – במטרה להפעיל לחץ קשה על תושביהם לעזוב את ביתם.

בין המרכיבים של התוכנית שלו היו כבישים לבתי הספר, תחבורה ציבורית לכפרים, חוגים אחר הצהרים במתחם בית הספר, מגרשי כדורגל, הוספת מבנה רב שימושי בכל אזורי השירות שיכלול גם מחשבים, ומשפחתונים בכל רחבי הנגב.

כל אלה היו חלק מהתוכניות שלו. הוא התכוון להגיש את התוכנית הכלכלית הזו ולהתנות את ההצבעה לתקציב במימונה ובמימושה, ואף חיכה לוודא שתפעל, בתפקידו כיו"ר ועדת הפנים.

סעיד ידע לפנות לאנשים ולבקש את עזרתם בקידום הסוגיות שעמדו מול עיניו. הוא ידע להתייעץ. הוא ידע לפרגן לאנשים על העשייה שלהם. הוא ידע לגייס את אנשי הממשל, לשנות את עמדתם, ולפעול לתיקון העוולות ארוכות השנים כלפי תושבי הכפרים הבלתי מוכרים וכלפי אנשי הנגב כולם.

סעיד אף פעם לא עשה לטובת עצמו, אלא עבד יום ולילה למען אחרים. לא מפליא שאת מותו מצא בנסיעה הביתה מהעבודה, בשתיים אחרי חצות.

בנאום הראשון שלו כחבר כנסת הוא דיבר על המאבק שלמענו הגיע לכנסת, הכפרים הלא מוכרים שבהם נולד וגדל. רק אדם שיצא מתוך הסבל הזה יכול להוביל את המאבק. כל מאבק אצל סעיד היה פרויקט שלם, לכל אדם שפנה אליו הוא ענה לטלפון בעצמו. בימי חמישי קיבל את התושבים במשרד שלו בבאר שבע, חלק עם בעיות גדולות וחלק פחות.

עם לכתו של סעיד איבדנו אדם ערכי שעבד יום ולילה, מאז שהיה מורה, חבר מועצה, ראש מועצה, יו"ר ועדת ההיגוי לערביי הנגב, התפקידים השונים שמילא ברע"מ ועד שנהיה חבר כנסת.

סעיד פעל רבות למען נשים. הוא העסיק נשים בלשכה שלו בבאר שבע, ונעזר בנשים בתקופת הבחירות. אני זוכרת שבאחד הנאומים הראשונים שלו הוא דיבר על תעסוקת הנשים וההשכלה הגבוהה של הנשים, במיוחד מהכפרים הלא מוכרים.

הוא הקים את מפעל העוף בשגב שלום כדי לקדם תעסוקת נשים באזור כשהיה ראש מועצה. נודע לי גם שהוא חיפש משקיעה למפעל שמיועד לתעסוקת נשים בתל שבע, ושקד על תכנון אזור התעשייה ביישוב תוך מחשבה על תעסוקת נשים.

סעיד גם ניסה לקדם הקמת יותר ויותר משפחתונים בכפרים הלא מוכרים, כדי לאפשר לאימהות לצאת לעבוד וגם כדי לספק עוד מקומות עבודה לנשים.

הוא פעל גם למען הנשים חסרות המעמד, ועבד באופן אישי עם מאות נשים עניות כדי לוודא שיקבלו תרומות מהתנועה האסלאמית. רק באחרונה התגייסה הלשכה שלו כדי לסייע לאנשים, במיוחד נשים, למלא את הטפסים הדרושים לקבלת תלושי המזון. בנוסף, סעיד תמך בסטודנטיות בדואיות בלימודים באוניברסיטאות ובמכללות.

מדי כחודש סעיד פגש את הנשים הפעילות מהנגב כדי לדון אתן על הסוגיות שדורשות טיפול ועל הנושאים שחשוב להן לקדם, וגם טיפל באופן אישי בבעיות ספציפיות שהעלו. בחודשים האחרונים סעיד פנה לכמה נשים כדי להקים קבוצת נשים פעילות שייעצו לו בענייני נשים, גם מהכפרים הלא מוכרים וגם מהמוכרים.

השנה ביום האדמה פעם ראשונה השתתפו הנשים בסיור שהתקיים בחמישה יישובים, ומכל יישוב הצטרפו נשים ליישוב הבא. היה כל כך מרגש לראות את מספר הנשים הגדול שהשתתפו בסיור ואף ישבנו יחד וסעיד דאג שנשים ידברו בכל כפר.

סעיד האמין בשותפות ערבית-יהודית, באחד הנאומים שלו באירוע של נשים עושות שלום בשנת 2017 בחורה הוא אמר: "שלום עושים גיבורים".

הרבה פעמים התווכחתי אתו. אחרי ההתכתבות הוא היה מבקש שאתקשר, היינו מדברים ולרוב סעיד הצליח לשכנע אותי.

אין ספק שסעיד השאיר חלל גדול. קשה מאוד למצוא מישהו שיחליף אותו, אך אני יודעת דבר אחד – שזה דורש מאתנו, הפעילות והפעילים, מאמץ הרבה יותר גדול כדי להמשיך את דרכו.

ע'דיר האני היא פעילה חברתית, פעילה בנגב למען ההכרה בכפרים הבלתי מוכרים והעצמת נשים