newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מרי אזרחי בשקל תשעים

הקריאה של אהוד ברק ויאיר גולן למרי אזרחי מעוררת גיחוך. ספק אם הם מבינים מה זו אזרחות, וברור שהם אינם מבינים את מהותו של מושג המרי. בלי האזרחים הערבים, למחנה המדולדל שלהם אין סיכוי לחולל שום שינוי

מאת:
יאיר גולן בהפגנה נגד הממשלה בתל אביב, בדצמבר 2022 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

הציג כבר תוכנית פעולה. יאיר גולן בהפגנה נגד הממשלה בתל אביב, בדצמבר 2022 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

האמוק המטורלל שבו פצחה הממשלה החדשה החזיר ללקסיקון הציבורי שלנו מושג נשכח, שזכה לפתע לעדנה מחודשת ונדמה כי נישא כעת בפי כל: מרי אזרחי. ברוח אופנת הרטרו הלוהטת, מציעים לנו כעת מרי אזרחי במגוון צורות וגוונים, מעץ כריסמס בחלון ועד לסטייק חזיר בפיתה. בקצב הזה, לא ירחק היום שבו בית הקפה הסמוך לביתכם יציע, לצד הקפה, גם מרי אזרחי בשקל תשעים.

שניים שהצטרפותם לטרנד החדש מעלה כבר גיחוך של ממש הם הגנרלים בדימוס, אהוד ברק ויאיר גולן (לצד גנרל נוסף, משה יעלון, שאמנם לא קרא מפורשות למרי אזרחי אך קרא למפכ"ל לסרב לתכתיביו החדשים של השר הממונה עליו, איתמר בן גביר). שני אנשים שבילו את מרבית חייהם הבוגרים במדי צבא וספק אם מבינים בכלל את משמעות מושג האזרחות, מעודדים אותנו כעת לצאת למרי אזרחי. בעוד שאצל ברק, האיום במרי אזרחי נשאר עמום ונעדר תוכנית פעולה, לגולן יש כבר תוכנית פעולה של ממש: השבתת עסקים ושירותים, חסימת כבישים ועוד כהנה.

אפשר כמובן לתהות היכן הם הגדודים שמבקש לגייס למרי האזרחי שלו האיש שמפלגתו נעלמה בבחירות האחרונות מהמפה הפוליטית, ומאליה עולה גם התהייה אם לא רק את מהות האזרחות הוא מתקשה להבין, אלא גם את מהותו של מושג המרי.

הדבר הקרוב ביותר למרי אזרחי שראתה ישראל היה התקוממות האזרחים הערבים באוקטובר 2000: בהיקף שלה, בארגון שלה, בנחישות שלה. אי אפשר להגדיר את אירועי אוקטובר 2000 כמרי אזרחי משני טעמים: ראשית, בגלל האזרחות הפגומה מלכתחילה של קולקטיב לא יהודי במשטר האפרטהייד והעליונות היהודית; ושנית, בגלל שעל פי ההגדרה המקובלת, מחוללי מרי אזרחי מקבלים את הלגיטימיות של השלטון, אך לא את מעשיו, והם מנסים לשנות את פעולות השלטון. בהכללה, האזרחים הערבים לא מקבלים – ובצדק – את הלגיטימיות של שלטון שמפלה ומדכא אותם באופן אינהרנטי, מתוקף הגדרתו העצמית.

אבל עדיין, ההפגנות ההמוניות ההן היו ההתרסה המשמעותית ביותר שידענו כאן נגד השלטון. נכון שהיו הפגנות גדולות יותר מבחינה מספרית, כמו הפגנת ה-400 אלף בעקבות הטבח בסברה ושתילה, אבל זו התמקדה בדרישה ספציפית מאוד, ולא התקרבה לתיגר שקראו האזרחים הפלסטינים על השלטון באוקטובר 2000.

איפה היו שני גיבורי המרי האזרחי, גולן וברק, בימים שבהם הציבור הערבי התקומם כך נגד שלטון רקוב ולא מוסרי? האחד עמד בראש חטיבת הנח"ל ודיכא פלסטינים במחנות הפליטים ובערי הגדה, והשני עמד בראש אותו שלטון שדיכא ביד קשה את התקוממות האזרחים הערבים בתוך המדינה.

לימים ברק אמנם "הביע צער" והתנצל על אחריותו לקטל ההוא, אבל המחווה המילולית החלולה הזו לא הרשימה את המשפחות השכולות של חללי אוקטובר 2000, שסירבו לקבל את התנצלותו וקבעו: "אהוד ברק נשאר פושע". יאיר גולן לא סיפק אפילו התנצלות סמלית לפשעיו; אדרבא, במהלך הקריירה הקצרה שלו כחבר כנסת הוא תמך בחוק האזרחות ("אף איש במרצ לא רוצה לתת אזרחות למחבל") וקרא "להרגיע, להשתיק ולדכא" את הקולות במרצ שדיברו על הפיכתה למפלגה יהודית-ערבית, רחמנא ליצלן.

אבל לא רק את משמעות המושג אזרחות לא מבינים שני הגנרלים בדימוס, המחויבים עדיין עד לשד עצמותיהם לרעיון העליונות היהודית, אלא עושה רושם שגם את מושג המרי הם מתקשים להבין. כי מרי אפקטיבי דורש בראש ובראשונה מסות של אנשים, וללא ההצטרפות של האזרחים הערבים, אין למחנה המוכה והמדולדל של ברק, גולן וחבריהם שום סיכוי לחולל פה שינוי אמיתי. זה הוכח כבר בזירה הפרלמנטרית, וזה נכון גם בזירת הרחוב.

לגולן וברק, כמובן, אין כל סיכוי לגייס את הציבור הערבי למחאה שהם רוצים להוביל – לא רק בגלל כמויות הדם הפלסטיני שעל ידיהם, אלא בגלל הפערים העמוקים במהות השינוי שהם רוצים לראות.

וזאת בעצם השאלה האמיתית: האם המחנה שמזדעק כיום וקורא למרי אזרחי יסכים להיפרד מזכויות היתר שלו במשטר של עליונות לטובת דמוקרטיה מהותית, שוויונית וצודקת, או שיעדיף אותם גם במחיר ביסוסו של משטר פשיסטי מוצהר. דרך שלישית פשוט לא קיימת. אם יניחו להונאת "הדמוקרטית והיהודית", אפשר יהיה לדמיין התקוממות אזרחית אמיתית בהובלת האזרחים הערבים, שתשחרר אותנו ואותם מכבלי העליונות. אם לא, נמשיך להתבוסס בתוך הפשיזם המעמיק, המקצין והמצחין, עם קריאות פאתטיות למרי אזרחי בטעם חזיר בפיתה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf