newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מכתב לראשי איפא"ק מפלסטיני בישראל: עיצרו את משטר האפרטהייד

בתור צד שלישי ליחסים שלכם עם מדינת ישראל, אני פונה אליכם: כשנתניהו ינאם בפניכם, שאלו אותו למה חוקק את החוק הלאום המפלה אותי, למה הוא מסית נגדי. מכתב גלוי לראשי יהדות ארה"ב  

מאת:

מנהיגי איפא"ק, שלום,

מחמוד דרוויש מבקש בשיר פשוט להדהים ואנושי להדהים מכל אדם לחשוב על זולתו בכל אשר יעשה: כשהוא בא להכין ארוחת בוקר, לשלם חשבון מים או להכריז מלחמה. ואני שואל בפתח מכתבי אליכם: האם אתם בכנס השנתי שלכם, באולם המחומם, חושבים עלינו כאן, על זולתכם, עלי ועל בתי שאדן בת ה-19, המאוהבת בימים אלה מעל ראשה?

ליהודי העולם יש השפעה על מה שקורה בישראל ועל ההוויה הישראלית, הקובעת את גורלי במידה גדולה. לכן, מהמקום שלי כצד שלישי ביחסים שלכם עם מדינתו של העם היהודי שאני חי בה, הרשו לי להפנות אליכם שאלות פשוטות ובנאליות, לא פילוסופיות ולא מתחכמות. שאלות רגילות, כמו בשירו של דרוויש:

לפני שאתם מזמינים את ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, לנאום, שאלו אותו על פשר ההסתה הפרועה, היומיומית, נגד הפלסטינים אזרחי המדינה, החפצים חיים טובים ככל האנשים בעולם, כמוכם היהודים בארה"ב. שאלו אותו ואת חבריו מי נתן להם את הזכות, הכוח והצידוק לחוקק חוק יסוד הלאום, הקובע מדרג היררכי בין קהילות ולאומים, שהוא מבוא בטוח למדינה גזענית? כשיבואו לנאום על זכות העם היהודי בארצו, שאלו אותם מה עם זכויות אדם כמוני, לא-יהודי, בארצו-מולדתו? האם אתם מכירים ערכים יהודיים, המנוגדים לערכים האוניברסאליים, למגילות זכויות האדם, לחוקות דמוקרטיות? האם אתם מוכנים, שיהודים בארה"ב לא יהיו שווי זכויות כשאר האזרחים במדינה?

שאלותיי נוגעות לאזרחי מדינת ישראל בתוך ה"קו הירוק", שהצהיב עד שדהה. נוגעות לתושבי מדינת ישראל, שאדמותיהם הופקעו ולא הוחזרו להם מעולם גם אם לא נעשה בהם שימוש, ששליש מהם הם פליטי פנים, שלא מורשים לחזור לישובים מהם גורשו, גם אם הם גרים במרחק מצחיק משם. נוגעות ל-100 אלף אנשים בישובים לא מוכרים בנגב, החיים על זמן שאול, ל-20% מהאוכלוסייה בישראל החיה רק על 3.2% משטח המדינה, מיעוט יליד מלפני מלחמת 1948/הנכבה. מיעוט לאומי שקט מאוד ביחס למיעוטים דומים בסיטואציה דומה. אוכלוסייה שביטאה באופן מובהק את תמיכתה בתהליך השלום ובהסכמי אוסלו, ולקחה את אזרחותה הישראלית ברצינות. אני מדבר גם על הדרוזים, שכרתו ברית חיים ומוות עם המדינה והוצאו מה"אנחנו" בחוק הלאום כחפצים מיושנים ולא רצויים.

היהודים באמריקה משפיעים על ההוויה הישראלית המכתיבה את חיי. נתניהו בנאום בפני ועידת אייפ"ק (צילום: חיים זך / לע"מ)

היהודים באמריקה משפיעים על ההוויה הישראלית המכתיבה את חיי. נתניהו בנאום בפני ועידת אייפ"ק (צילום: חיים זך / לע"מ)

ועוד לא אמרנו מלה אחת על שטחים כבושים, על גטו עזה, על עוולות יום יומיות של מציאות שהפכה מזמן לאפרטהייד. סליחה, אין לנעשה בגדה המערבית שום שם תואר אחר שיכול לתאר את מה שמתרחש בה יום יום ושעה שעה: כבישים רק ליהודים, גדרות וחומות וריתוק מרחבי באמצעות מחסומים, מכשולים, עוצר וענישה קולקטיבית ופעילות צבאית נגד אוכלוסיות אזרחיות. ועוד לא דיברנו על מעשיהם של מתנחלים לאומניים ואלימים, הממררים את חייהם של תושבי הכפרים והערים בגדה המערבית, המחוררת כמו גבינה שוויצרית.

בדרכי להשתתף בישיבות הפורום הבינלאומי של הספרייה הלאומית בישראל, עברתי דרך העיר מודיעין, שבחלקה לפחות הוקמה על אדמות שנכבשו ביוני 1967, ומה ראיתי? ראיתי כפרים פלסטינים מגודרים, שיש בהם פתח אחד או שניים, הנשלטים על ידי שער וחיילים ישראליים. ראיתי חומה מבהילה, המבתרת לא רק את המרחב אלא גם את הנשמה ואת החיים של אלה המנועים מתנועה חופשית – זכות אלמנטרית של כל הבריות. כשניתנה לי זכות הדיבור באחד מקבוצות הדיון, סיפרתי את מה שראיתי בדרך.

התחושה היא של שיכרון כוח טוטאלי, פי אלף ממה שחש הקולקטיב היהודי אחרי מלחמת יוני 1967. התחושה זו העבירה את היהודים על דעתם והם הכשירו את הכהניזם

אם אצליח לצאת מהאטמוספירה ואסתכל לכדור הארץ, אגלה שישראל היום נמצאת בנקודת השיא שלה מאז הקמתה: עליונות אסטרטגית מוחלטת על הפלסטינים ועליי ועל העמים הערבים הסמוכים לגבולותיה. עליונות צבאית, כלכלית, מדינית ומה לא. התחושה היא של שיכרון כוח טוטאלי, פי אלף ממה שחש הקולקטיב היהודי אחרי מלחמת יוני 1967. תחושה זו העבירה את היהודים על דעתם והם הכשירו את הכהניזם והעלו על נס לאומנות חשוכה, גזענות מאוסה וכוחנות המכלה כל חלקה טובה. חוק הלאום נולד מתחושות אלה ולא מרוב מזדמן בכנסת.

אנחנו ערב הפיכתה של ישראל מדמוקרטיה אתנית למדינת אפרטהייד מוצהרת. היא יצאה מהארון ואין מי שיחזיר לבקבוק את שד הלאומנות הפשיסטית. מנהיגי הימין מנצלים את המצב שהם יצרו כדי להפחיד את היהודים בישראל ובעולם מכל שינוי במציאות, ולו הקל ביותר. בדרך הם הצליחו לעשות דה-הומניזציה לא רק לפלסטינים משני הקו הירוק, אלא לכל יהודי החושב הומניזם וזכויות אדם. הם הצליחו להקים כאן לא אומת סטרט-אפ, כטענתם, אלא אומה מבוהלת הנתונה להפחדה בלתי פוסקת. הממשלה מנצלת את הפחד להכשיר כל שרץ ולהצדיק את פשעי הכיבוש והדיכוי.

ישראל הופכת מאתנוקרטיה יהודית למדינת אפרטהייד. הפגנה נגד חוק הלאום (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

ישראל הופכת מאתנוקרטיה יהודית למדינת אפרטהייד. הפגנה נגד חוק הלאום (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

תחושת הניצחון הטוטאלי מדרבנת ישראלים לחשוב שהגיעה שעת כושר להכניע את הפלסטינים פעם אחת ולתמיד. אולם לחיים יש חוקים משלהם. ביטול הקו הירוק יוצר מציאות של שוויון דמוגרפי בין שני העמים בין הים לנהר. כדי להתמודד עם עובדה זו, הממשלה תנסה להעמיק את שליטתה באוכלוסייה של ששה מיליון פלסטינים. הדיכוי יביא להתנגדות ושוב לדיכוי ושוב התקוממות עממית. ינסו עוד כוח, שיתורגם לגירוש, טיהור אתני ופשעים נגד האנושות. גם אתם, יהודי ארה"ב, תישאו במחיר המעשים מול העולם. וייתכן שלא תוכלו בגללם לישר מבט אל העולם, אל אזרחי ארה"ב שאתם שותפים איתם באזרחות וחוסים, כמוהם, תחת החוקה האמריקאית. זה יהיה התרחיש, גם אם יהיה זוועתי פחות או יותר.

רק אם תחושת העליונות היהודית תתחלף בנדיבות, אפשר יהיה להניע תהליך של פיוס היסטורי, מתוך התובנה הפשוטה – כבקשתו של דרוויש וכשאלותיי – שהשאלה היהודית והפלסטינית שזורות בלי יכולת להפריד, ושתיהן ייפתרו על אדמת פלסטין ההיסטורית שבין הים לנהר. תהליך פיוס הוא מטבעו ארוך ומורכב, אולם הוא עדיף על כל תרחיש הפוך. אני מעלה את אופציית הפיוס מול מה שהחל לקרום עור וגידים כאן ועכשיו – אפרטהייד ישראלי. כמשפטן, כאיש מדעי המדינה, כמשורר, סופר, איש רוח, אני קובע שאין שם תואר אחר למה שנוצר כאן בשנים האחרונות. זה מה שלמדתי באקדמיה הישראלית מפי טובי המלומדים היהודים.

אתם, שם במרחק אלפי מיילים מכאן, כדאי שתשמעו את קולו של מי שלא מוזמן לשאת נאום בכנס, את מי שקולם הושתק או עוות בזדון. אנא, אל תאמינו לאלה שמביאים לכם בשורה המספרת כמה טוב בציון. לא טוב בציון. לכל פחות, הטילו ספק בדברים שלהם. העבירו בבקשה את המכתב לשאר החברים.

לבסוף, אתם, שהיה לכם תפקיד מרכזי בהוויה שכאן, יכולים למנוע את רוע הגזירה. הגידו להם לא עוד, ואולי מכונת העוולות תפסיק לעבוד.

ירושלים 19/3/2019

מרזוק אלחלבי הוא משפטן, עיתונאי וסופר, בעל טור קבוע בעיתון "אל-חיאת" הלונדוני ועמית בפורום לחשיבה אזורית.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf