המיומנויות החשובות ביותר הן בדיוק אלה שלא לומדים בבית ספר

מחקר חדש של המכון הישראלי לדמוקרטיה מראה כי המיומנות הנחוצות ביותר לשוק העבודה העכשווי הן תקשורת בין-אישית (כגון הבנת הנשמע, דיבור, שיחה וגישה שירותית לזולת) וחשיבה אנליטית וביקורתית.

מיומנויות אלה ואחרות מטופלות אך מעט במערכת החינוך. הסיבה היא שהורגלנו ללמד וללמוד במונחים של "מקצועות לימוד" ושל "חומר" נתון, שחייבים לדעת בכל מקצוע. נדרש מהפך מחשבתי כדי לעבור מתכנון לימודים מבוסס "ידע" לתכנון מבוסס מיומנויות. זה חשוב, ואף הכרחי, אם אנו רוצים בוגרות ובוגרים המוכשרים לחיים חברתיים משמעותיים ולא רק מי שהואבסו בפרטי מידע אקראיים ובדחף תחרותי.

חשוב להזכיר שבמטה המשרד נעשתה עבודת מטה לקראת הוראה מבוססת מיומנויות, ואציגה בהמשך. אולם החסמים ליישום רבים, ובהם: מיעוט הזדמנויות לתרגול המיומנויות עקב מחסור בשעות; מבחנים שהם אישיים ותחרותיים ומבטלים את הצורך בעבודת צוות ובשיתוף פעולה; או מבחנים הממוקדים בהבנת הנקרא וכתיבה, ומייתרים את מיומנויות ההקשבה והדיבור. על חשיבה ביקורתית ודאי שאין מה לדבר, לנוכח העמדות הלאומיות של מרבית שרות ושרי החינוך בעשורים האחרונים, וההשתקה של המורות והמורים הנגזרת מהן.

מהן המיומנויות הנדרשות ביותר בשוק העבודה?

המחקר חדש, בנושא המיומנויות הנחוצות ביותר במשק כיום, פורסם השבוע במסגרת כנס אלי הורביץ לכלכלה ולחברה. את המחקר ערכו חוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה, פרופ' יותם מרגלית וזק הירש.

ברקע המחקר, בוצע מעבר מהתייחסות למשק לפי משלחי היד ("מקצועות"), לחקירה של המשימות השונות שמבצעים העובדות והעובדים בכל משלח יד, והמיומנויות הנדרשות לשם ביצוע המשימות. לשם דוגמה, לא עוד הפרדה בין רופאה, זבנית ומזכירה; אלא מיון לפי היכולות לתת שירות, לקבל החלטות או לדבר באופן מובן – יכולות המשותפות לכל שלושת המקצועות הנ"ל.

המעבר הזה קריטי, משום שהוא בדיוק מה שנחוץ (ולא מתקיים) במערכת החינוך. לעבור מהפרדה בין "היסטוריה", "ספרות" ו"ביולוגיה", אל הוראה, למידה והערכה של מיומנויות שהן חוצות מקצועות הלימוד.

במסגרת המחקר, נעזרו החוקרים בשני מקורות מידע. האחד הוא פירוט המיומנויות הנדרשות לכל משלח יד. אלה נקבעו (ומתעדכנות) על ידי סוכנות המידע של משרד העבודה בארה"ב (o*net). השני הוא סקרי כוח אדם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המציגים כמה נשים וגברים מועסקים בכל משלח יד בישראל.

הצלבת שני המקורות אפשרה לחוקרים לקבוע עבור כל מיומנות – עד כמה היא נחוצה במשק, לפי שיעור העובדות והעובדים שנדרשים להשתמש בה. דירוג זה נעשה עבור 120 מיומנויות עבודה, והוא מוצג בנספח לדו"ח המחקר.

הכי חשוב: תקשורת בין-אישיות וחשיבה אנליטית

חמש המיומנויות הנחוצות ביותר לכלל משלחי היד בישראל הן מיומנויות שפה. החשובה ביותר היא הבנת הנשמע, ולאחריה יכולת ביטוי בעל פה, שמירת קשב שיחה, יכולת דיבור בשיחה והבנת מידע כתוב. מתוך עשרים המיומנויות החשובות ביותר, מחצית הן בתחום השפה. נוסף לחמש הראשונות, נכללות ברשימה: הבנת הנקרא, בהירות דיבור, זיהוי דיבור, העברת רעיונות בכתב, וכתיבה בסוגות שונות.

במערכת החינוך, כפי שאפרט בהמשך, התחום הלשוני מוגדר כתחום מיומנויות בפני עצמו. במחקר החדש, מיינו החוקרים את מיומנויות השפה כחלק מתחום התקשורת הבין-אישית. להן מצטרפות מיומנויות חברתיות נוספות שזכו למיקום גבוה, כגון גישה שירותית ומודעות למניעי התנהגותם של אחרים.

קבוצה שנייה של מיומנויות בולטות בראש הרשימה, הוגדרה על ידי החוקרים "ניתוח אנליטי". כאן נמצאות יכולות כגון: יכולת להצביע על בעיה או כשל לפני או אחרי שהבעיה מתעוררת (מקום 7), חשיבה ביקורתית (מקום 10), יכולת הנמקה מהפרט לכלל ומהכלל לפרט, סידור מידע, וניטור והערכה של עצמי ושל אחרים.

מתמטיקה וזיכרון – נחוצים פחות

מעניין להזכיר כמה מיומנויות שנדחקו למקומות נמוכים, למרות שבמערכת החינוך יש להם בולטות רבה. נזכיר כי הדירוג מתייחס למידת הנחיצות של המיומנויות בכלל משלחי היד כיום. כך למשל יכולת הנמקה מתמטית (מקום 49), יכולת שינון וזיכרון (מקום 58), או יכולת שימוש בחוקים מדעיים לצורך פתרון בעיות (מקום 91).

יש כמה מיומנויות שדורגו נמוך, אולם ניתן להבין זאת לאור התמקדות המחקר בשוק העבודה. למשל, ידע בתחום חוק וממשל (אוריינות אזרחית) דורג במקום ה-52. סביר שאם השאלה היתה מה נחוץ לצורך חיי היומיום במדינה (ולא רק לתעסוקה), הדירוג היה גבוה יותר. כך גם מיומנויות בתחום האמנויות (נגינה, ציור, דרמה) דורגו במקום ה-110. אם היינו חוקרים מה נחוץ לצורך רווחת הפרט, סביר שהמיקום היה גבוה בהרבה.

בחלק השני של המחקר, ערכו החוקרים סקר בקרב מדגם מייצג של אוכלוסיית המועסקים בישראל. העובדות והעובדים התבקשו לדרג את החשיבות של המיומנויות השונות בשגרת עבודתם, הלכה למעשה. מעניין שדירוג העובדים נמצא דומה מאוד לדירוג שהוצג. 76 אחוזים דיווחו שתקשורת בין-אישית היא המיומנות החשובה ביותר לעבודתם. אחריה הוזכרו המיומנויות: יכולת ביטוי בעל פה, גמישות מחשבתית, עבודת צוות, הבנת הנקרא וחשיבה ביקורתית.

כלומר, יש דמיון רב בין הניתוח האובייקטיבי של המיומנויות הנדרשות במשלחי היד השונים (חלק ראשון של המחקר), לבין הדיווח הסובייקטיבי של העובדות והעובדים לגבי המיומנויות שהם נדרשים להם בשגרת עבודתם.

החוקרים מסכמים וקובעים כי "שמירה על רמה הולמת של מיומנויות לעובדים בשוק עבודה המשתנה תדיר, הינו אתגר גדול עבור מעצבי המדיניות". כדי להתמודד עם אתגר זה, נדרשות רפורמות במערכות החינוך וההכשרות המקצועיות, אשר "חייבות להיות ממוקדות באותם אזורים של מיומנויות הבסיס הנחוצות".

עבודת המטה לקראת הוראת מיומנויות

עד כאן תמצית המחקר, ומכאן אתייחס לשאלת היישום של מסקנותיו. על סמך התנסויות קודמות, ניתן להציע שני תנאים בסיסים להוראה ולמידה מבוססות מיומנויות. התנאי הראשון הוא זיהוי שלבי התרגול וההתקדמות של כל מיומנות מדרגת טירון לדרגת מומחה, והשני הוא הזדמנויות לתרגול כל מיומנות על ידי כל תלמידה ותלמיד בלוח הלימודים.

תרגול לקראת שליטה בכל מיומנות נעשה בשני מישורי התקדמות: מביצוע פשוט למורכב, ומביצוע מפורק לשלם. למשל, ברכישת היכולת לרכוב על אופניים אנחנו מתרגלים תחילה רכיבה על אופניים עם שני גלגלי עזר, אחר כך גלגל עזר אחד, ולבסוף ללא גלגלי עזר. ברכישת יכולת שחייה, אנחנו מתרגלים בנפרד את תנועות הרגליים, בנפרד את תנועות הידיים, בנפרד את תנועות הראש והנשימה, ורק אחר כך משלבים את התנועות השונות לשחייה מתואמת.

כדי לעמוד בתנאי ההתקדמות, נדרש, אם כך, לנתח ולהגדיר מראש, מה הם שלבי האימון המתאימים לכל מיומנות אשר יביאו את התלמידות והתלמידים לשליטה מלאה בה. בתחום זה נעשתה בעשור האחרון עבודה רבה במטה משרד החינוך.

בשנת 2021 פורסם מסמך מיפוי של מיומנויות דמות הבוגרת והבוגר של מערכת החינוך, המגדיר 13 תחומי מיומנויות נדרשים. לדוגמה, הבנה והבעה בעל פה, שנמצאו במחקר החדש כנחוצות ביותר, נמצאות תחת התחום הלשוני.

יכולת זאת כוללת השתתפות בשיחה או בדיון, תיאור בדיבור של מחשבות רעיונות ורגשות, וכן הצגת מידע או עמדות מול קהל. המסמך אף מפרט עבור כל מיומנות, כיצד היא נרכשת בשלבים, החל מגיל הגן ועד בית הספר התיכון. למשל, בגיל הגן התלמיד או התלמידה צריכים לשוחח עם מבוגר ולהגיב לבני שיחם. בגיל תיכון הם נדרשים (למשל) להתאים את המשלב הלשוני בהתאם לסיטואציה התקשורתית.

גם במדורי המידע של תוכנית הלימודים בחינוך הלשוני, יש מדור נפרד לתחום ההבעה בעל פה. בין היתר מוצג שם מחוון המסייע למורה להעריך את יכולת ההבעה בדיבור של התלמידות והתלמידים, ואת השיפור הצפוי מתרגול לתרגול. למשל, יכולת הדיבור מוערכת על פי תוכן המידע הנמסר, ארגון המידע, סגנון ותקינות השפה הדבורה, ודרך ההצגה (היבטי עמידה מול קהל).

פירוט רב בהיקף דומה ניתן למצוא עבור כל אחת מעשרות המיומנויות, גם באתר דמות הבוגרת והבוגר, וגם במדורי המידע של תוכניות הלימודים.

החסם: אין הזדמנויות לתרגול המיומנויות

התנאי השני שהוזכר הוא ההזדמנויות לתרגול כל מיומנות, וכאן נמצא הכשל הגדול. למשל, עבור מיומנות הבעה בדיבור, נקבע בתוכנית הלימודים כי "כל תלמיד יתנסה מדי פעם בפעם בהצגת דברים בעל פה במשך דקות מספר".

חישוב פשוט יראה שאם כל אחת ואחד מתלמידות ותלמידי הכיתה יקבל כמה דקות לדיבור מול הכיתה, למשל שלוש פעמים בשנה, לא יוותר בידי המורה זמן להוראת התוכנית העמוסה בחינוך לשוני.

מלבד התרגול, צריך להוסיף שעות (שאין למורה) לצורך הכנת כל תלמידה ותלמיד לקראת עמידתם מול הכיתה, שהרי לא נרצה להכשיל תלמיד כך שיגיע לא מוכן למעמד המאתגר. צריך גם להוסיף שעות (שאין) למשוב לאחר הביצוע, על מנת שהתלמיד יפיק למידה מתוך הניסיון.

חסם נוסף הוא שיכולות דיבור והבנת הנשמע, כמו גם שאר היכולות הבין-אישיות, כלל לא נבדקות במבחנים החיצוניים, הארציים (מיצ"ב, ומבחני בגרות) והבינלאומיים (פיזה). במצב זה, ברור שהמורות והמורים יקדישו את כל הזמן העומד לרשותם להוראת הפרקים הנבדקים בבחינות.

ולבסוף, נראה שיש במערכת החינוך גם חסם ארגוני למעבר להוראה מבוססת מיומנויות. אחרי שנים רבות שבהן תוכניות הלימודים, ההכשרה להוראה, ספרי הלימוד, מערכת השעות והמבחנים מאורגנים לפי "מקצועות לימוד", קשה ביותר לפרק את המבנה הארגוני "לפי מקצועות".

כללו של דבר, אנחנו יודעים מה חשוב, ואנחנו יודעים כיצד לעשות זאת. אולם מערכת החינוך השמרנית אינה מצליחה להוציא את הידע הזה מהכוח אל הפועל. המערכת עדיין שבויה בהנחה שיש דברים "שצריך לדעת", אפילו אם אין להם כל יישום או מימוש בעולם האמיתי.

התוצאה היא שהבוגרות והבוגרים (בהכללה) של מערכת החינוך מורגלים לכך שהישגיות המבוססת על שינון מידע היא חשובה ביותר, והם חסרים יכולות הכרחיות להתנהלות חברתית תקינה, ויכולות "חשיבה" במובנה הבסיסי ביותר. על כן, המעבר לתכנון לימודים המבוסס מיומנויות הוא הכרחי.