newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

האם אוניברסיטת ת"א תסגור את שעריה בפני מי שאין לו בגרות?

אוניברסיטת תל אביב החליטה כי תסגור בשנה הבאה את שערי המכינה הקדם אקדמית. היום התקיים דיון בעתירת מורי המכינה וארגון הסגל הזוטר בבקשה לצו מניעה זמני נגד סגירת הדלת היחידה להשכלה גבוהה לאוכלוסיות מודרות

מאת:

כותבת אורחת: מירית כהן

אוניברסיטת תל אביב החליטה לסגור את שערי המכינה הקדם אקדמית בשנת הלימודים הקרובה. המכינה הקדם אקדמית פועלת באוניברסיטה מזה למעלה מארבעים שנה, והיא ההזדמנות השנייה לאותם אנשים שהגיעו לגיל 18 ללא תעודת בגרות. הם באים ממגזרים שונים – עולים חדשים, ילדים ממשפחות קשות יום, בני מיעוטים ועוד, ומחפשים את הדלת שתיפתח בפניהם ותיתן להם את האפשרות להיכנס למערכת ההשכלה הגבוהה, לפרוץ את המחסומים.

לסיפור הזה יש שני צדדים. מצידו האחד של המתרס עומדת מדי שנה הנהלת האוניברסיטה, המצקצקת בלשונה ומנופפת בדו"חות כספיים שמצביעים על גירעונות, בנתוני הרשמה נמוכים, בחוסר רווחיות. מצדו השני של המתרס עומדים תלמידים בלי סיכוי ומורים שמועסקים מזה שנים במכינה. המורים מועסקים בחוזים אישיים שמתחדשים (או לא מתחדשים) מדי שנה, ללא כל סיכוי לביטחון תעסוקתי, עם היקף משרה שיכול לנוע מעלה ומטה בהתאם לכיוון הרוח, ושכר שמשולם רק עבור עשרה חודשים בשנה ולא עודכן מזה כעשור.

> צפו: כך נראים פועלים לא נראים

מורי המכינה הקדם אקדמית באוניברסיטת תל אביב

מורי המכינה הקדם אקדמית באוניברסיטת תל אביב

חוסר רווחיות היא טענה בעייתית וכמו הרבה דברים בחיים – תלוי מאיזו זווית מסתכלים עליה. אם מסתכלים על המכינה כעסק כלכלי שעומד בפני עצמו – אז כן, יש בעיה. עסק שמפסיד שני מיליון שקל בשנה הוא לא עסק כדאי. עם זאת, אם מסתכלים על התמונה הרחבה – מדובר ביחידה שהיא חלק מאוניברסיטת תל אביב. מעבר לכך נשאלת השאלה: האם ראוי שתיסגר הדלת היחידה לרכישת השכלה גבוהה עבור שלוש מאות צעירים מדי שנה בגלל שאינה רווחית לאוניברסיטה?

חשוב לציין: הירידה בהרשמה אינה נחלתה הבלעדית של המכינה, אלא מגמה כללית באוניברסיטה אשר לה אחראיות, בין היתר, המכללות והאוניברסיטה הפתוחה. בנוסף, גם יחידות נוספות באוניברסיטה הן יחידות שאינן רווחיות. מהנתונים שהצלחנו לאסוף הגרעון של המכינה עומד על כשני מיליון שקלים, בעוד תקציב האוניברסיטה השנתי עמד בשנה שעברה על כמעט שני מיליארד שקלים. המשמעות היא שהגירעון של המכינה מהווה פרומיל מתקציבה השנתי של האוניברסיטה. כמובן שהמכינה אינה היחידה הגרעונית היחידה. יש ככל הנראה באוניברסיטה יחידות גרעוניות נוספות שאיש אינו מעלה על דעתו לסגור – כך למשל נמצאת הפקולטה למדעי הרוח בקשיים ובמגמת ירידה בשנים האחרונות ואפילו הפקולטה לניהול, שנחשבה בעבר לאחת הרווחיות בקמפוס, מצויה בגרעון, אך לא יעלה על דעתו של איש לסגור אותה. אז למה דווקא המכינה היא זו שמדי שנה נמצאת על הכוונת? לא ברור.

במשך שנים שתקו מורי המכינה כאשר חרב הסגירה הונפה מעל צווארם שנה אחר שנה. לפני שלוש שנים הם החליטו שנמאס להם לשתוק. הם התאגדו תחת ארגון הסגל האקדמי הזוטר ופנו אל המנכ"ל בדרישה פשוטה: עדכון שכר. דרישה לגיטימית במקום עבודה שבו מתעדכן שכרו של כל עובד מדי שנה. כל עובד, פרט לעובדי המכינה. למרות הצטרפותם לארגון עובדים שחלים עליו הסכמים קיבוציים, סירבה האוניברסיטה בתוקף להכיר בהם כחלק מיחידת המיקוח של הסגל האקדמי הזוטר, שהרי לו עשתה כן היתה מחויבת להחיל עליהם את הסכמי השכר של הארגון, לשלם להם שכר במשך 12 חודשים ולעדכן אותו מדי שנה.

מנכ"ל האוניברסיטה השיב לפניית המורים כי זהו למעשה "כריתת הענף עליו אתם יושבים" שכן המכינה, לדבריו, מצויה במצב כה קשה כשסימן שאלה תמידי מרחף מעל ראשה, וכי עדכון שכרם של המורים משמעו גזר דין מוות להמשך דרכה של המכינה. כך למעשה גלגל המנכ"ל את האחריות לפתחם של המורים: רוצים שהמפעל החינוכי והחברתי שבו אתם עובדים ימשיך להתקיים? רוצים שתהיה לכם עבודה? אם כך – אל תבואו בדרישות.

בעוד חודש עתידה להיפתח ההרשמה לשנת הלימודים תשע"ה – ודווקא עכשיו התקבלה ההודעה, בדרך לא דרך. איש לא טרח לאסוף את מורי המכינה ולהודיע להם כי יש כוונה לסגור את המכינה, כדי שיתחילו לשקול את צעדיהם לקראת השנה הבאה. הם ניזונו משברירי מידע ומפיסות שמועות שנזרקו לעברם והבינו שהפעם זה לא רק איום: שנת הלימודים תשע"ו לא תיפתח. כשפנו לאוניברסיטה ושאלו איך יתכן שהחלטה כזו מתקבלת בלי לידע, להיוועץ או לשתף את מי שעובדים בשורותיה לעתים מזה עשרות שנים, נענו בתשובות מתחמקות כי "טרם התקבלה החלטה" וכי הנושא טרם נידון בוועד המנהל (הוועד המנהל הוא שאחראי על קבלת ההחלטה על סגירת יחידה). עם זאת, מייל שהגיע מהרקטור למנהל המכינה סיכם במשפט אחד את הכל "מבחינת תל אביב העניין סגור. לא תיפתח שנת הלימודים תשע"ו במכינה". החלטה רשמית, מסתבר, היא כסות בלבד בבחינת להכשיר את השרץ.

מורי המכינה ביחד עם ארגון הסגל האקדמי הזוטר מנהלים בימים אלו מערכה מקיפה על מנת למנוע את סגירתו של מפעל חברתי חשוב זה ובתוך כך למנוע גדיעת מטה לחמם של המורים. במסגרת מערכה זו הכריז הסגל האקדמי הזוטר סכסוך עבודה כנגד האוניברסיטה ואף נעשתה פנייה לבית הדין לעבודה בבקשה לתת צו מניעה זמני שימנע את סגירת המכינה עד שתקיים האוניברסיטה את חובתה ליידע ולהיוועץ כדין עם המורים וארגונם היציג בקשר לעתיד המכינה. דיון זה יישמע היום (חמישי). [עדכון, 19.12: בדיון בעתירה הוסכם בין הצדדים שלעת עתה המכינה לא תסגר. החלטות נוספות יתקבלו בהמשך. להרחבה].

מירית כהן היא רכזת בארגון הסגל האקדמי הזוטר באוניברסיטת תל אביב ומלווה בשלוש השנים האחרונות את התאגדות המכינה האקדמית

> פרויקט מיוחד: למה כותבות וכותבי שיחה מקומית מפחדים מהבחירות

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf