מדברים בבוסטון, שותקים בסבסטיה: על ארכיאולוגיה וצביעות
בשעה שארכיאולוגים ישראלים השתתפו בכנס יוקרתי בבוסטון, ישראל משתמשת בארכיאולוגיה כדי להצדיק השתלטות על אדמות פלסטיניות בסבסטיה. הפער הזה מייצג את כל הבעייתיות של מעמד הארכיאולוגיה הישראלית בעולם
חלק ממהלך של "גירוש ארכיאולוגי". מגן דוד שצויר על עתיקות בסבסטיה, ב-30 בנובמבר 2024 (צילום: נאסר אשתייה / פלאש90)
בזמן שהמנהל האזרחי הודיע בשבוע שעבר על כוונתו להפקיע את האקרופוליס של אחד האתרים הארכיאולוגיים החשובים בישראל-פלסטין, ישבו בבוסטון מאות ארכיאולוגים בכנס השנתי של "החברה האמריקאית למחקר בחו"ל" (ASOR, לשעבר American Schools of Oriental Research) לציון 125 שנות פעילות. בין אלפי הארכיאולוגים ישבו גם ארכיאולוגים ישראלים, שבשבילם הכנס הוא הבמה המרכזית לקשר עם העולם. הדבר נכון במיוחד לחוקרי התקופות המקראיות.
>> את העיר העתיקה של לוד כבר שיטחו. כעת רוצים להעלים את מה שמתחתיה
ב-2021 החליפה ASOR את המילה Oriental (אוריינטלי), שאותה סימלה האות O, במילה Overseas (מעבר לים). שינוי זה נועד לסמן מעבר מסגנון מחקר קולוניאלי ופטרוני (וגזעני) לשותפות שווה. אך לארכיאולוגים הישראלים היה זה שינוי קוסמטי בלבד; בעוד הם השתתפו בכנס ונהנו מיוקרתו, ממשלת ישראל השתמשה בארכיאולוגיה למטרה אחרת לחלוטין: הפקעת כ-1,800 דונם של אדמה חקלאית פלסטינית (כ-550 חלקות פרטיות) באזור סבסטיה, בתירוץ של "פיתוח" האתר הארכיאולוגי.
כך שבזמן שארכיאולוגים מכל העולם הציגו מחקרים והחליפו רעיונות, בגדה המערבית הציג המנהל האזרחי רעיון אחר, קולוניאליסטי וגזעני, של השתלטות על האתר הארכיאולוגי בסבסטיה. שר המורשת עמיחי אליהו חגג את ההפקעה, ואליו הצטרף קמ"ט ארכיאולוגיה במנהל האזרחי שהאתר נמצא תחת אחריותו. כמי שחי את הנושא ומכיר את שני העולמות, הפער הזה בין הארכיאולוגים המכובדים לפשעים שנעשים בשם המקצוע שלהם מעולם לא היה בוטה יותר.
סבסטיה הוא אתר רב-שכבתי מרשים. בתקופת הברזל שכנה במקום שומרון, בירת ממלכת ישראל; ושרידי ארמונו של אחאב, מלך ישראל, נחשפו בחפירה ארכיאולוגית שנערכה לפני כמאה שנה. הורדוס שיקם את העיר והקים בה מקדש עבור ידידו, הקיסר הרומי אוגוסטוס, ושרידיו נמצאים בסמוך לשרידי הארמון. באתר גם תיאטרון רומי, כנסייה ביזנטית ומבנים נוספים שמצב השתמרותם טוב, והם מלמדים על ההיסטוריה העשירה של המקום.
האתר כולו נמצא בשטח C, ולמרות החלוקה שנעשתה בין שטחי B ו-C, הכפר והאתר הם מרחב היסטורי אחד. בכפר עצמו נמצאות עתיקות מרשימות, שיש להן זיקה לאתר הארכיאולוגי שבשטח C. המרחב כולו הוא חלק ממורשתו העשירה של הכפר סבסטיה. המתנחלים מתכננים לסלול כביש גישה משטח C שיעקוף את הכפר ושבאמצעותו יגיעו ישראלים לאתר. מרכז מבקרים שיוקם במקום, גידור האתר וגביית כסף, ישלימו את התוכנית ויובילו לניתוקו המעשי של האתר מהכפר.
אתר רב-שכבתי מימי המלך אחאב. ישראלים מבקרים באתר בסבסטיה, באוקטובר 2005 (צילום: פלאש90)
בעקבות ההכרזה התקיימה בסבסטיה פגישת חירום. התושבים דיווחו כי ההפקעה צפויה להקשות באופן משמעותי על הגישה לחלקות החקלאיות ולהוביל לפגיעה בכ-3,000 עצי זית, חלקם בני מאות שנים. מהלך זה מצטרף לשרשרת צעדים שהחלה במרץ 2023 עם ההכרזה על התוכנית הממשלתית לאתר ועם התפיסה הצבאית של ראש התל, שכנגדה התושבים וגם אנחנו ב"עמק שווה" הגשנו התנגדות.
שיטת "הגירוש הארכיאולוגי" לא התחילה בסבסטיה. ישראל יישמה אותה בהצלחה בעבר בעיר דוד, בסוסיא, בנבי סמואל, בשילה ובאתרים נוספים. היא חושפת את הפער הבלתי נסבל בין האתוס המדעי-אקדמי, המבקש לחקור את העבר כפי שהיה על בסיס הממצאים, למציאות בשטח, שבה נעשה שימוש בעבר כדי להצדיק סיפוח בהווה וסיכול פתרון מדיני בעתיד. לצערנו, פער זה מייצג את הוויתור המוחלט של חלקים נרחבים בקהילה הארכיאולוגית הישראלית על עקרונות המקצוע, ועל המחויבות לפעול לפי אתיקה מקובלת ובעיקר בהתאם לעקרונות הדין הבינלאומי בתחום המורשת.
בנוף הארכיאולוגי העשיר בגדה המערבית ישנם יותר מ-6,000 אתרים ידועים. בכל מקום אחר בעולם עושר כזה ייחשב לברכה, אולם לא זה המצב בגדה. כל אתר בגדה, משמעותי יותר או פחות, הופך לסכנה פוטנציאלית ואיום על התושבים הפלסטינים. מנגנון ההפקעה פועל ככלי בידי גורמים לאומניים ומשיחיים המבקשים להשתמש בארכיאולוגיה כנשק ליישום אחיזה טריטוריאלית. העובדה שרק מיעוט זעיר מאותם אתרים מקיימים זיקה ישירה ומובהקת למורשת היהודית הקדומה אינה משנה דבר. המטרה היא להפוך את העבר לכלי נישול ואת הארכיאולוגיה לתוכנית אב קולוניאלית.
תהליך זה הוביל לכך שהפעילות הארכיאולוגית בשטחים, לרבות מזרח ירושלים, איבדה מזמן את ערכה המדעי האובייקטיבי. את האתוס הבסיסי של חקר שרידי העבר במטרה לשחזר ולהבין את החיים כפי שהיו החליף אתוס לאומני-משיחי. ארכיאולוגים ישראלים רבים פועלים בתיאום, או בשותפות מלאה, עם גופי התנחלות ורשויות אכיפה, ומסייעים לא רק בהצדקה אידיאולוגית למפעל ההתנחלויות, אלא גם ביישומו הפיזי. עדות לכך התקבלה בהשתתפות הנרחבת של הקהילה המקומית בכנס שאירח שר המורשת הגזען בירושלים. חלקם אף נהנו מאירוח בבתי מלון על חשבון משלם המיסים הישראלי.
המתח הגובר בין הקהילה האקדמית הישראלית לזו העולמית ניכר גם בכינוס החברה האמריקאית (ASOR), שם הולכים וגוברים הקולות להגבלת השתתפות הארכיאולוגים הישראלים. במקביל, המאמץ להגביל את השתתפותם של ארכיאולוגים ישראלים גם בכנסים אירופאיים, כדוגמת הניסיון באיגוד הארכיאולוגים האירופי (EAA), מעורר זעם בקרב חוקרים ישראלים.
השתיקה של הארכיאולוגים עולה להם בחרם בינלאומי. ראש מועצת דרום הר חברון יוחאי דמרי באתר העתיקות בסוסיא, בדצמבר 2021 (צילום: גרשון אלינסון / פלאש 90)
אולם, במקום להתמודד עם הביקורת העולמית הנוקבת על שיתוף הפעולה של ארכיאולוגים ישראלים עם המתנחלים ועל הפרת כללי האתיקה הבינלאומיים, התגובה הרווחת היא להתלונן על אנטישמיות ולהתקרבן. טקטיקה זו נועדה לחסום כל דיון ענייני. במקום להתמודד עם שאלות כמו אם מותר לחפור בשטח כבוש בניגוד לרצון התושבים ובניגוד להחלטות בינלאומיות, אם שיתוף פעולה עם גופי התנחלות משרת מטרה מדעית או פוליטית, וגם באילו תנאים ניתן לקיים מחקר אתי במרחב כזה, בישראל מעדיפים לטעון לאנטישמיות ולסגור את הדיון.
הכישלון האתי של הקהילה הארכיאולוגית הישראלית מתבטא לא רק בפעולות בשטח, אלא גם בסירוב העיקש לקיים דיון פנימי על אתיקה מקצועית. במשך שנים, החוקרים הישראלים מסרבים לדון בשאלות מהותיות על המיקומים שבהם מותר לחפור ועל התנאים לביצוע חפירה. ישנה התעלמות שיטתית מאזהרות חוזרות ונשנות וממסמכי מדיניות והחלטות של מוסדות בינלאומיים מרכזיים בתחום, כמו ההחלטות של אונסק"ו, של ועדת החקירה העצמאית של האו"ם או של האגודה האמריקאית לאנתרופולוגיה (AAA) וגופים נוספים, הקוראים להימנע מחפירות בשטחים כבושים.
בבחירה להתעלם מהנורמות הבינלאומיות ולשתף פעולה עם מי שמבקשים להשתמש במקצוע ככלי נישול, הקהילה הארכיאולוגית הישראלית אינה מפרה רק את כללי האתיקה הבסיסיים, אלא גם מחבלת במעמדה המדעי העצמאי. היא הופכת להיות שלוחה דה-פקטו של המנגנון הפוליטי. ההשתתפות בכנס בבוסטון בזמן שמפקיעים אתר ארכיאולוגי בסבסטיה משקפת את מצב הארכיאולוגיה הישראלית כיום ואת התמעטות שותפיה בעולם. על ידי הסירוב לדון בשאלות האתיות הבוערות, החוקרים הישראלים מעניקים לגיטימציה לשימוש במקצוע ככלי נשק פוליטי, ובכך חורצים את דינה של הארכיאולוגיה הישראלית להיחשב, בהיבטים רבים, לבלתי רלוונטית מבחינה אתית ומקצועית.
חשוב להבהיר: מי שמפסיד בסיפור הזה הם קודם כול הפלסטינים. הארכיאולוגיה הופכת למנגנון נוסף לדיכוי שלהם, לצד טרור המתנחלים, הנישול היומיומי מהאדמות, פגיעה בחופש התנועה והביטוי וההרג של גברים, נשים וילדים. אתרים שלמים – עדות חיונית למאות שנות היסטוריה מקומית – נהרסים או באמצעות הזנחה שיטתית, או על ידי ניכוס והפיכה לכלי אידיאולוגי.
ההבדל המהותי הוא שהקהילה הפלסטינית מנושלת ומתנגדת במעט הכלים העומדים לרשותה, בעוד הארכיאולוגים הישראלים משתתפים במשחק הזה מתוך בחירה מודעת. לפיכך, זוהי הזדמנות, אולי קריאה אחרונה לארכיאולוגים הישראלים: עליכם לבלום את התהליך מיד, כי מאוחר יותר יהיה הרבה יותר קשה ומורכב לתקן. ככל שהקהילה הארכיאולוגית המקומית תעמיק את בידודה האתי והמקצועי מהעולם, כך תהיה החזרה ללגיטימיות אקדמית בלתי אפשרית.
אלון ארד הוא מנכ"ל עמותת "עמק שווה"
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
