"רוצים ללמוד יחד": יהודים וערבים יפגינו למען חינוך משותף ביפו
"כשאנו רואים את ילדינו גדלים ביחד ולומדים להיות קודם כל בני אדם, אנו מרגישים שאלו הם שמחנכים אותנו". לקראת ההפגנה ביום שישי כותבים שני אבות על השאיפה לחיים משותפים והדרישה מהעירייה לאפשר חינוך דו לשוני שוויוני
כותבים אורחים: איתי בר ונגיב חדד
מזה כמה חודשים מנהלת הקהילה שלנו, קהילת בית הספר הדו-לשוני ביפו, מאבק מול עיריית תל אביב, בדרישה שתאפשר לנו לשלוח את ילדינו לבית ספר יהודי-ערבי משותף ושוויוני באמת, ולא כמו זה שהעירייה מציעה לנו כיום. ביום שישי הקרוב נגיע לכיכר הבימה ונפגין ביחד, כל המשפחות, למען עתיד החינוך המשותף (פרטים כאן).
איתי: הילדים שנולדו במקום הזה לא בחרו להיוולד לתוך קונפליקט. הם לא הגיעו לעולם בידיעה מהי ה"זהות הלאומית" שלהם, מיהו ה"אחר" והאם מישהו צודק או טועה. האנשים שהם יגדלו להיות יהיו תוצאה של החינוך שיינתן להם.
גזענות ושנאה הם תוצאה של מחסור בידע ובכבוד לאחר. אי-שוויון מצמיח תסכול ואלימות. אבל למרות זאת מערכת החינוך ממשיכה להתעקש על חינוך ציבורי מופרד שבפועל אינו שוויוני. שנים של עבודה קשה מוכיחות כי בתי ספר דו-לשוניים הינם פרויקטים המניבים תוצאות בטווח הארוך.
> מאבק המורים הפלסטינים: אלפים הפגינו ברמאללה למען שיפור תנאי העבודה
אמהות וילדים למען בית ספר דו לשוני ביפו. (צילום: דפנה קפלן)
בתוך מעגל השנאה והאלימות הנורא שכולנו חווים בחודשים ובשנים האחרונות, לא קיים שום מקום אחר המאפשר לבני נוער ערבים ויהודים לדבר בכנות על הנושאים הכואבים ביותר ביומיום של הסכסוך, ויחד עם זאת לא לתת לסכסוך לנהל את היחסים ביניהם. לעיתים גם אנו, ההורים, מתקשים למצוא מכנה משותף ביננו, ועדיין אנו לא מוותרים על השאיפה לחיים משותפים.
כשאנו רואים את ילדינו גדלים ביחד ולומדים להיות קודם כל בני אדם, אנו מרגישים שאלו הם שמחנכים אותנו. אני לא מכיר מקום אחר שיכין טוב יותר את בנותיי לעולם אליו הבאתי אותן.
נגיב: מגיל שנה וחצי נמצאת בתי אליס בגן מעורב של יהודים וערבים. אנו חיים ביפו, שהיא עיר מעורבת, פוגשים ונפגשים בכל מקום, חיים באותו בניין ומגיעים לאותם מקומות.
תמיד חיפשתי מסגרת שתתן ביטוי לזה גם בחינוך. בקהילת בית הספר הדו לשוני מצאתי אנשים שבאים מרצונם החופשי והעז, מתוך רצון לשנות את המציאות ולנסות לחיות יחד בשקט שלווה ואחווה. כאן כל ילד מקבל את הזהות שלו מבלי לנסות לשנותו. להיפך, מדגישים לכל אחד את זהותו ומדגישים את ההבדלים, ובכל זאת מדגישים גם שצריך לקבל כל אחד עם כל השוני שלו, ושמה שמבדיל ביננו הוא מה שמייחד אותנו.
זה היפה בקהילה – אנחנו שונים אבל אנחנו שווים. ואנחנו מנסים לגדל דור פתוח לקבלת האחר, דור עם סובלנות וסבלנות.
איתי בר הוא אבא של תמרה, בכיתה א' בבית הספר עירוני ז', ונגיב חדד הוא אביה של אליס, שלומדת בגן דו לשוני טרום חובה.
> למה אנחנו מקשיבים רק לאלימות?
הורים וילדים למען בית ספר דו לשוני ביפו. (צילום: דפנה קפלן)
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
