newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

השינויים בלימודי האזרחות אינם הבעיה - הם משקפים את המציאות

בנט אכן מעוות את לימודי האזרחות ימינה, אולם עוול חברתי וכיבוש היו כאן לפניו. זה לא תפקידם של מורי האזרחות לתקן את המציאות או ליפות את הצגתה

מאת:

שר החינוך נפתלי בנט הצליח להכניס שינויים בלימודי האזרחות: יותר דתי, יותר לאומי, פחות אנושי (הומניסטי) ופחות חברתי. אלא שמדינת ישראל היא אכן דתית ולאומית, קבוצות מיעוט אכן מקופחות בה, ומיליוני אנשים משוללי זכויות חיים תחת שלטון צבאי, כתף אל כתף עם מתנחלים שלהם פריבילגיות אזרחיות. הבעיה היא לא בלימודי האזרחות, אלא במדינה. לימודי האזרחות משקפים את המציאות ולא יוצרים אותה, והאחריות על המציאות לא נופלת על המורות והמורים, אלא על ההנהגה הנבחרת.

אכן בנט מסיט את האזרחות ימינה

נכון שנפתלי בנט פיטר את יושב ראש המזכירות הפדגוגית, ומינה תחתיו את הגברת דליה פניג. מי זאת? זאת המחנכת הלאומית שמנעה מבני נוער בישראל לקרוא את הספר "גדר חיה", כי חס וחלילה המטומטמים עוד עלולים להתבולל לה.

נכון שנפתלי בנט מינה את אסף מלאך לתפקיד יושב ראש ועדת המקצוע אזרחות. מלאך הוא מתנחל מעופרה, דוקטור שחקר את הלגיטימיות של מדינת הלאום היהודית. הוא יודע להסביר ולנמק מדוע הפלסטינים, גם אם יוגדרו כעם, ממש לא זכאים למדינה משלהם. היהודים כמובן שכן. את מי שלא משתכנעים מההסבר (אני למשל) הוא מכנה שם: "פליטי המסורת היהודית המגששים את דרכם אל עבר תרבות גלובלית". הוא גם טען שהנכבה היא "עמדה של האויב" ולא אירוע היסטורי. אחלה אח.

נכון שנפתלי בנט עצמו, גם בלי שני העוזרים הנפלאים האלה, מחזיק בעמדות אזרחיות של יוון העתיקה: שוויון זכויות רק למי שאני, ולכל האחרים ממש לא.

> 2015: השנה שבה החינוך הדתי-לאומי הרים ראשו

המציאות לא מתחילה בספרי הלימוד. נפתלי בנט באוניברסיטה העברית (ויקיפדיהThe Israel Project CC BY-SA 2.0)

המציאות לא מתחילה בספרי הלימוד. נפתלי בנט באוניברסיטה העברית (ויקיפדיהThe Israel Project CC BY-SA 2.0)

נכון גם שהאחים היהודים שיכתבו את ספר הלימוד באזרחות. ואף שהספר טרם פורסם, הוא הובא לדיון בוועדת החינוך של הכנסת. למרבה האירוניה, אסף מלאך אמר שם ששרים, חברי כנסת ומנכ"לים "אינם יכולים להתערב בתוכנית הלימודים". כאילו לא זה בדיוק מה שבנט עושה. הוא גם הבטיח שלא נעשו שינויים בתוכנית הלימודים (אז בשביל מה ספר חדש?). הטיעון הזה לא בילבל את היו"ר יעקב מרגי, שסיכם יפה: "הוועדה שמעה בדאגה, ולא יכולה להתעלם מביקורת על הדרך שבה נעשו השינויים בלימודי האזרחות". אל תדאגו – במשרד החינוך מצפצפים על ועדת החינוך. הדיון הסתיים ב 22 בדצמבר בשעה 12, ובאותו היום אחר הצהריים פרסם דובר המשרד שהספר החדש אושר לשימוש.

נכון שהאחים הכניסו שינויים גם בבחינת הבגרות באזרחות. לאחרונה פורסם תקציר התוכן שייכלל בבחינה, אשר מחזק את תפיסת המדינה היהודית על פני הדמוקרטית. על כך כתבה עירית קינן בשיחה מקומית, וגם מאמר המערכת בהארץ הטיב לטעון בנושא. האגודה לזכויות האזרח שלחה מכתב מחאה למנכ"לית משרד החינוך, ומועצת המורים לאזרחות, גוף התנדבותי, פנה במכתב מחאה למפקחת על לימודי האזרחות.

ואחרי כל אלה, לא כאן הבעיה. הבעיה החינוכית היא בצמצום לימודי האזרחות לרצף משפטים פשטניים שהתלמידים צריכים לזכור ולהקיא בשעת בחינה; והבעיה הממלכתית היא שמדינת ישראל (לא מהיום) מתהדרת בנוצות "אזרחות" ודמוקרטיה המכסות על עוול חברתי וכיבוש.

המחוון – דקלמו כמה משפטים ותקבלו תעודת בגרות

"מחוון", בעברית שלי, זה תמצית בת מספר עמודים של ספר הלימוד עב הכרס. התמצית הזאת נועדה לשחרר את המורים מהמורכבות של המציאות, ולהאכיל את התלמידים בססמאות קצרות של מידע לעוס היטב. "המחוון", כמו אחיו הבכור "המיקודית" נועדו למטרה אחת – שהתלמידים ידעו פחות, ובעיקר יחשבו פחות, אבל יקבלו ציונים יותר טובים. במסגרת המחוון מפרסם משרד החינוך מה הם המשפטים הקצרים והפשוטים ביותר שתלמידים צריכים לכתוב כתשובה במבחן הבגרות, כדי לעבור אותו בשלום.

את המחוון לקראת המבחן הקרוב באזרחות אתם יכולים למצוא כאן (בתחתית העמוד). זה נכון שהיהודית מתעלה על הדמוקרטית, וזה נכון שהדמוקרטיה מוצגת כעריצות הרוב יותר מאשר כשמירה על זכויות המיעוטים. עם זאת מוזכרים שם מושגי יסוד רבים, כגון אחריות מיניסטריאלית, אי תלות הרשות השופטת, חוק יסוד כבוד האדם ועוד. במושגים רבים כתוב במפורש שהם מצויים במחלוקת בציבוריות הישראלית, כמו "אקטיביזם שיפוטי" או "זהותה הרצויה של המדינה", וגם זה ראוי וטוב.

אבל הטעות החינוכית היא בעצם קיומו של המחוון. הוא חוסך מהמורים ומהתלמידים להתמודד עם המציאות, ולהביע עמדתם כלפיה. למשל, יש שם שאלה לגבי הנושאים שבהם דנים בוועדות הכנסת, והתלמידים נדרשים לזכור שתיים מתוך הארבע: הצעות חוק, אישור חקיקת משנה, דיון עם אנשי מקצוע וכל נושא שנמסר לוועדה על ידי מליאת הכנסת. זה נחמד. אבל אין במחוון דיון כיצד מתמודדים עם פער בין עמדת ועדת החינוך בכנסת (המייצגת את כלל הציבור) לבין עמדת שר החינוך (המייצג רק את הרוב). אי אפשר לכתוב על זה תשובה קצרה ופשטנית, ולכן לא לומדים את זה.

וכך דורות של תלמידי ישראל לומדים בבית הספר איך לא להתמודד עם המציאות המורכבת – פשוט להתעלם.

> שינויים בלימודי האזרחות: מחזקים את היהודית, זורקים את הדמוקרטית

פינת הלאום בכיתה (צילום: אילן שריף, פליקר, CC BY-NC 2.0)

יותר יהודית, פחות דמוקרטית. פינת הלאום בכיתה (צילום: אילן שריף, פליקר, CC BY-NC 2.0)

הבעיה היא במדינה ולא בלימודי האזרחות

לימודי ההתעלמות מגיעים לשיא בכל הקשור לכיבוש. אין במחוון אזכור לכך שמדינת ישראל שולטת בכוח צבאי כבר ארבעים ושמונה שנים על כשלושה מיליון בני אדם. הסוגיה האזרחית הזאת אינה קיימת. והיא לא הייתה קיימת עוד לפני שנפתלי בנט נולד (1972). עוד אמת אחת שלא לומדים אודותיה היא שבמדינת ישראל (ולא מאתמול) קבוצות מיעוט מופלות לרעה. במצב הזה, מה בדיוק אנחנו רוצים מהמורות והמורים לאזרחות?

אדרבה – בואו נשים את השיגעון על השולחן. נלמד את ילדינו שזאת מדינה יהודית, שמי שלא יהודי בה נחשב פחות. נפחיד את ילדינו "שהעם היהודי מאוים על ידי אנטישמיות" ונשקר להם ש"ישראל דואגת יותר מכל מדינה אחרת למימוש זכותם של יהודים לחיים ובטחון" (הציטוטים מהמחוון). נגיד ללא בושה שהעמדה "על מדינת ישראל להיות מדינת הלכה" היא לגיטימית לדיון כמו עמדות אחרות "ברצף". ולא נתבייש בכך שכל אזרחי ישראל היהודים, חייבים להתחתן ולהתגרש "על פי דין תורה".

התקווה שמערכת החינוך תתקן את העולם היא מופרכת. כתיבת ספרי לימוד הומניסטיים וחברתיים תהייה שקר גדול יותר מכתיבת ספרי לימוד דתיים לאומיים. תכלס – לימודי האזרחות משקפים את המציאות ולא יוצרים אותה, והאחריות על המציאות לא נופלת על המורות והמורים, אלא של ההנהגה הנבחרת.

> ספר הילדים החשוב ביותר שאתם לא מכירים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf