"כניסת מפלגה ערבית לממשלת בנט היא טעות היסטורית"

אירועי החודשים האחרונים במדינה השפיעו על עמדותיהם של רבים, במיוחד בחברה הפלסטינית, ובמיוחד בקרב הצעירים הפלסטינים – שהיו פעילים מאוד בכל מה שקרה, ויעילים מאוד.

הצעירים הפלסטינים הם אלה שנעצרו והותקפו במסגד אל אקצא, ואלה שיצאו להפגין בכניסות הכפרים והערים. שניים מהם נהרגו במהלך המאורעות – מוסא חסונה בלוד ומוחמד קיואן באום אל פחם – ועשרות נפצעו. במהלך מבצע "חוק וסדר" של המשטרה נעצרו כמעט 2,000 פלסטינים בישראל, חלקם הגדול צעירים.

מאז תחילת האירועים, לצעירים האלה יש דעה על כל מה שמתרחש, כולל על ההתפתחויות הפוליטיות. על פי התגובות שלהם ברשתות החברתיות, נראה שלמרות ההתרגשות הרווחת בחלקים מהתקשורת על הצטרפותו "חסרת התקדים" של יו"ר רע"ם, מנסור עבאס, לקואליציה של יאיר לפיד ונפתלי בנט – רבים מהצעירים מתנגדים לרעיון של מפלגות ערביות בקואליציה הזאת.

האירועים האחרונים השפיעו מאוד על עמדות הצעירים. מאות צעירים פלסטינים צועדים על כביש מספר 1 בדרכם לירושלים, ב-8 במאי 2021 (צילום: נעם רבקין פנטון / פלאש90)

קרלו רושרוש, עו"ד ופעיל פוליטי מנצרת בשנות ה-20 לחייו, שנעצר בהפגנה ב-12 במאי ושוחרר חמש שעות לאחר מכן, לדבריו מכיוון ש"המשטרה ידעה שאני עו"ד ושאין לה מה לטעון נגדי", אומר: "אני אמנם חבר בחד"ש, אבל אני מתנגד לחלק מהעמדות של המפלגה שלי, כולל ההמלצה על בני גנץ לראשות הממשלה לפני שנתיים וההמלצה האחרונה על לפיד, אף שהתברר אחר כך שהיה בה משהו נכון, לפחות מבחינת החלפת ראשות הוועדה המסדרת והוצאתה מידי הליכוד.

"בעיקרון אני מתנגד להמלצות האלה, כי אני לא מאמין שיש לתמוך בהקמה של כל ממשלה בישראל. כל ממשלה שתוקם תהיה ממשלת התיישבות. גם אלה שקוראים לעצמם שמאל ציוני, הם לא שמאל. הציונות היא אידיאולוגיה אימפריאליסטית קולוניאליסטית, שסותרת את כל עקרונות השמאל. אין דבר כזה שמאל ציוני. בזירה הפוליטית רק הרשימה המשותפת היא השמאל".

לדברי רושרוש, "ההתנגדות שלי לכניסה לממשלה כלשהי התחזקה אחרי האירועים האחרונים, שהוכיחו את כל מה שתמיד אמרנו על פניהם האמיתיות של רבים בזירה הפוליטית – פני הגזענות, ההתנחלות והכיבוש".

עם זאת, רושרוש סבור ש"לנוכחותנו בכנסת יש מטרות חשובות, למשל התקשרות עם ארגונים בינלאומיים כמו האו"ם, בית הדין הבינלאומי והאיחוד האירופי. כחברי כנסת וכרשימה משותפת ההתקשרות שלנו עם הארגונים האלה היא רשמית וקלה יותר, והמסר שלנו מגיע אליהם ישירות.

"בנוסף, ניתן לנצל את הכנסת כדי להשמיע את קולנו ואת הנרטיב שלנו ברחוב הישראלי, שמוטעה על ידי ממשלות ישראל והתקשורת הישראלית. אך בכל הנוגע לזכויות שלנו, הכנסת לא תספק אותן עבורינו. אותן נחזיר באמצעות ההפגנות והמאבק הצודק שלנו".

לגבי כניסת רע"ם לממשלה, אומר רושרוש: "לרע"ם יש מנהיגים פוליטיים משלה, ואני מאמין שהם עשו טעות היסטורית שהם יגלו בהמשך. הם נלחמו להיכנס לכל ממשלה. הם ניסו להיכנס לממשלת נתניהו-בן גביר ונדחו על ידי הציונות הדתית, ועכשיו הם נכנסים ותומכים בממשלת בנט, שהוא גזען לא פחות מנתניהו ובן גביר, שתקף את רע"ם ונציגיה לא פעם, שלא לדבר על עמדותיו וההיסטוריה שלו עם עמנו.

"ברע"ם אומרים שהם רוצים למלא את הדרישות של החברה הערבית, ובתמורה הם יקבלו הבטחות מהממשלה הזאת. ההבטחות האלה לא ייושמו. בנט לא יקדם שום זכויות לעמנו. הדבר החיובי היחיד לגבי הקמת הממשלה הזאת הוא שהם יגלו את טעותם במהירות ויבינו שאין פרטנר".

רושרוש סבור ש"מנסור עבאס מטעה את הקהל שלו, כשם שממשלות ישראל מטעות את עמן. הוא מצהיר משהו בעברית ואז מתקן את הצהרתו בערבית ואומר משהו אחר לקהל הערבי שלו. עמדתו לא ברורה, ובסופו של דבר הוא תומך כעת בממשלת התיישבות שלא שונה מקודמותיה".

מועאד אבו ארשיד, פעיל חברתי מכפר דבוריה, גם הוא בשנות ה-20 לחייו, מתנגד גם הוא לכניסה של מפלגות ערביות לממשלת בנט ולפיד. לדבריו, "לשיטתנו אין הבדל מהותי בין בנט אבי המתנחלים לבין נתניהו, ואין הבדל מהותי בין לפיד שכינה בעבר את החברה הערבית 'הזועביז' (לפיד אמנם הביע חרטה לכאורה על הביטוי בהמשך, אך תמך בכוחות הביטחון במבצע האחרון בעזה; ב"ז) לנתניהו".

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

לדברי אבו ארשיד, "הטענה המרכזית של מתנגדי נתניהו היא שמירה על הדמוקרטיה ועל ערכיה של מדינת ישראל. אנחנו כציבור ערבי צריכים לעצור שנייה ולחשוב אם אנחנו, כציבור, מרגישים את הדמוקרטיה הזאת שהם מדברים עליה. התשובה היא לא. מאז קום המדינה על הקרקעות שלנו אנחנו סובלים מאפליה – בין אם זה בהריסת בתים והפקעת קרקעות, ובין אם זה דרך התנהגות גזענית כלפי כל ערבי בשל היותו ערבי.

"בנוסף, לאחרונה התחילו רשויות אכיפת החוק במסע מעצרים שעוצר אזרחים בדרכים שלא ראינו עד כה אלא במשטרים דיקטטוריים. אני למשל נעצרתי והוחזקתי במעצר שלושה ימים על זה שקראתי להפגין נגד אלימות המשטרה ונגד אכיפה בררנית".

בגלל הדברים האלה, אומר אבו ארשיד, "אנחנו מתנגדים בכל תוקף לכניסה לממשלה שהרוב המכריע בה הם אנשי ימין, בין אם הם מתנהגים כך או אחרת. כל כניסה לממשלה, כל תמיכה בממשלה כזו או אחרת צריכה להביא בחשבון את כל מה שנאמר לעיל, ולהבין שאנחנו לא רק נגד נתניהו. אנחנו נגד המדיניות המכוונת ונגד המציאות החוקית הגזענית, שלא רק נתניהו יצר, אלא גם רוב ממשלות השמאל".

מאריהאן ח'ורי, פעילה חברתית ועו"ד מחיפה בשנות ה-30 לחייה, שהשתתפה בפעילות ובהפגנות בעירה, אומרת: "אני בעצם נגד הכניסה שלנו לכנסת, אף שאני מכבדת חבר כנסת כמו סמי אבו שחאדה (מבל"ד; ב"ז) על עמדותיו וקרבתו לצעירים ולאנשים ברחוב. לגבי הכניסה לממשלה זה דבר דחוי מצדי, ללא שום מחלוקת. מה מבדיל בין בנט לנתניהו? הוא הצד השני של אותו מטבע, אפילו קיצוני יותר".

לדברי ח'ורי, "האירועים האחרונים השפיעו מאוד על החברה הערבית. גם מי ששתק וחשבנו שהוא תומך בגישת ההתקרבות לממשל הביע עמדה אחרת לאחרונה".

לגבי רע"ם ומנסור עבאס, אומרת חו'רי: "הוא מוביל גישה מסוכנת שלא תשיג תוצאות טובות. איפה הוא בעצרות ובהפגנות? ברוב המקומות הוא לא רצוי, כמו שראינו בשייח' ג'ראח שסירבו לקבל אותו וגם במקומות אחרים. הוא עצמו גרם לכך. חלק גדול ממי שהצביעו לו מביעים את כעסם ומורת רוחם כלפיו. תמיכה בממשלה בראשות ימני קיצוני כמו בנט אינה מקובלת ולא יכולה להתקבל על ידי אף אחד עם מוח.

"יש יהודים דמוקרטים שהשתתפו אתנו בפעילות בחיפה, שיש להם עמדות מכובדות והם מתנגדים לכיבוש, וכאן אנו רואים ערבים שבינינו תומכים בממשלה בראשות מנהיג התיישבות וכיבוש".

שריף זועבי, מהנדס ופעיל חברתי בשנות ה-40 לחייו, שנעצר באחד האירועים בנצרת, אומר: "בדרך כלל כל חבר כנסת שמשתתף בקואליציה שאחראית על הכיבוש והאפליה נגד החברה הערבית הוא חלק מהמדיניות הזאת, אחראי על המצב הזה וגם נותן לו לגיטימציה.

"התפקיד של חבר כנסת הוא להשפיע על המדיניות, ולא רק להסתפק בפירורים שיקבל מממשלה גזענית. הפירורים האלה הם תמיד תמורה לשתיקתו או הימנעות מפעולה נגד מדיניות הדיכוי כלפי עמו. לכן השתלבות בקואליציה של בנט ולפיד היא מתן לגיטימציה לדיכוי האוכלוסייה הערבית ולכיבוש הישראלי בגבולות 1967, בהנהגת ראש מועצת יש"ע לשעבר".

זועבי אומר: "לצערי, הקו ה'פרגמטי' הזה והדיכוי של ההפגנות האחרונות גורמים לעליית מדד הייאוש בקרב החברה הערבית, ובמיוחד אצל הצעירים הערבים. זה משפיע על שיעור ההצבעה של האוכלוסייה הערבית בבחירות לכנסת, כי זה גורם לתחושה של אי השפעה בגלל גזענות הממסד. ראינו כבר דבר דומה אחרי ההפגנות של אוקטובר 2000".