newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כל פעם שהכנסת מחליטה שאנחנו לא בני אדם, עוד להט"ב מתכווץ בארון

המאבק נגד חוק הפונדקאות הוא לא על פריבילגיות ללהט"בים, הוא מאבק לחיים ולמוות, לא פחות. כי ההומופוביה והאפליה הורגות אותנו. בעולם נתניהו מתהדר בזכויות הקהילה הגאה בישראל, בכנסת הוא מצביע נגדן

מאת:

צעירה בת 23, טרנסג'נדרית, שעובדת בזנות, נדקרה אתמול בתל אביב על ידי גבר זנאי, לקוח. מצבה קשה מאוד. בפרדס חנה תלתה אתמול משפחה (סטרייטית) דגל גאווה בכניסה לבית וגילתה בבוקר למחרת שהדגל נשרף. בשנים האחרונות התאבדו לפחות חמש טרנסג'נדריות וטרנסג'נדרים בגלל חוסר הקבלה של החברה. זו התוצאה הישירה של המדיניות הלהט"בופובית של הממשלה. לכן הכריזה אגודת הלהט"ב על שביתה כללית ביום ראשון הקרוב.

לא למען זכויות עודפות, פריבילגיות כמו שהיו מי שכינו את הרצון של גברים ונשים לא-סטרייטים להקים משפחה עם ילדים, אלא כי ההומופוביה והאפליה הורגות אותנו. הן הורגות את אחינו ואחיותינו מהקהילה הטרנסית – מאי פלג, ברק קשת, ויקטוריה כגן, דניאל "דןווג" סיגאוי, ורד פיירברג  – ששמו קץ לחייהם כי לא יכלו לסבול עוד. היא הרגה את אחינו ואחיותינו שירה בנקי, ניר כץ וליז טרובישי כי מישהו לקח את המילים השונאות והפך אותן למעשים קטלניים.

לכן ההצבעות נגד הקהילה הגאה הן עניין של חיים ומוות. לא פחות. ובכל פעם שהכנסת מחליטה בריש גלי שעשרה אחוזים מהאוכלוסייה הם לא בני אדם שצריך לתת להם זכויות שוות – עוד הומופוב אלים מקבל רוח גבית. עוד הומו או לסבית או טרנס או בי מתכווצים להם בארון, חוששים לספר לסביבה שלהם מי הם באמת.

פעילים להט"בים חוסמים את נתיבי איילון במחאה נגד חוק הפונדקאות. העולם הולך קדימה, ישראל מידרדרת אחורה (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

פעילים להט"בים חוסמים את נתיבי איילון במחאה נגד חוק הפונדקאות. העולם הולך קדימה, ישראל מידרדרת אחורה (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

כי לא מדובר בחקיקה בודדת בחלל, אלא בדחיפת אצבע נוספת ובוטה בעינה של הקהילה הגאה. בעוד פנים לאפליה כלפי משפחות הקהילה, בחוקים ונהלים, בהליכה אחורה בסוגיית צווי ההורות לזוגות נשים, בהתעללות בזוגות הורים שאחד מהם טרנסג'נדר, בנושא סעיף המין בתעודת הזהות, בחוסר ההכרה בזוגיות להט"בית ובהפקרת הלהט"בים לאלימות ושנאה. וכמובן בהתבטאויות של מנהיגים פוליטיים שמאשימים אותנו ברעידות אדמה ושלל אסונות.

דחיפת האצבע לעין של הקהילה הופכת לאגרוף בפרצוף לאור הדברים שיודע להגיד נתניהו בחו"ל. כך למשל רק בחודש שעבר אמר נתניהו באנגלית בטוחה בפתיחת כנס הוועד היהודי-אמריקני (AJC): "יש רק מדינה אחת במזרח התיכון שמקבלת את הקהילה הגאה, ואני גאה באופן אישי שיש לנו כוכב עולה משלנו במסיבה הזו – חבר הכנסת אמיר אוחנה. זה המקום היחיד במזרח התיכון שבו גייז הולכים בחופשיות במרכז תל אביב ומקבלים ייצוג כאן בכנסת". אבל בעברית הוא לא מצליח למצוא את המילים, משיקולים קואליציוניים, אז הוא מביע תמיכה ב"יחידנים" או אומר "אמיר אוחנה", כאילו שזו מילה נרדפת ל"הומו", ואז  מצביע נגדנו. כי במציאות בישראל אין שום כיסוי להצהרות הללו באנגלית שמטרתן להציג ישראל נאורה וליברלית בעולם, ואת נתניהו – אבי השנאה והפחד – כאדם רחב אופקים.

העניין הוא הפער העצום בין העולם לישראל, ובין המנהיגות בישראל לציבור. בעוד העולם כולו צועד קדימה לעבר נישואים גאים, ולשוויון זכויות מלא, כולל ראשי ממשלה הומואים ולסביות, בישראל דוהרים בהילוך אחורי לעבר חוקים מפלים והומופובים. בעוד מרבית הציבור בישראל, כולל  הדתי, תומך בנישואים גאים ובשוויון זכויות, בעוד ברחבי הארץ צצים מצעדי ואירועי גאווה – הנבחרים עצמם נותרים מנותקים מרצון העם. חלקם אולי אוהבים להצטלם איתנו במצעד ההמוני בתל אביב, אבל בסוף הם מצביעים שוב ושוב נגדנו, משאירים אותנו מאחור כקרבן לשלמות הקואליציה ולכמה קיצוניים.

לכן גם גדולה האכזבה מחלק מהאופוזיציה – חלק נכבד מחברי הרשימה המשותפת ובראשם ח"כ איימן עודה, יו"ר הרשימה, האדם שחיבור בין מאבקים אמור להיות נר לרגליו, כמו גם שוויון וצדק – שהתחמקו מההצבעה או הצביעו נגד הקהילה. היו שם למען הקהילה והשוויון חברות הכנסת עאידה תומא סלימאן, חנין זועבי, דב חנין וג'מאל זחאלקה. אבל עודה נעלם והוכיח היום (ואני כותבת את המילים האלה בכאב גדול), שגם למילים שלו אין שום כיסוי ברגע האמת, ששיקולים פוליטיים פנימיים גוברים על המצפון. ככה לא בונים אופוזיציה. ככה לא נותנים תקווה לשינוי.

הפוסט הזה נכתב בדמעות, באופן מילולי ביותר. הערב בשעה 18:00 יתקיימו אירועי מחאה בירושלים ובת"א, ביום שני יתקיים דיון מכריע בבג"ץ בנושא רישום הורות גאה במאבק שמובילות חברותי רוית ואורלי, וביום ראשון תצא הקהילה הגאה לשביתה כללית ברחבי הארץ, מהלך חסר תקדים. הצטרפו אלינו.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

המהפכה החינוכית שהקדימה את זמנה

כבר ב-1774 הבינו בחבר העמים של פולין וליטא ש"אין לכפות משמעת באמצעות פחד, אלא באמצעות מנהיגות והבנה", שהכיתות צריכות להיות מעוצבות "כך שהילד לא יראה את בית הספר כבית סוהר", ושרק הממסד האזרחי יכול להניב חינוך אוניברסלי שוויוני וחופשי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf