כבוגרת ברקלי אני נחרדת מהרדיפה בשם המאבק באנטישמיות

מורשת של דיון, חופש ביטוי ומחאה. הקמפוס של יו.סי ברקלי (צילום: Mizzlbrd / ויקימדיה CC BY-SA 4.0)

כבוגרת אוניברסיטת ברקלי בקליפורניה (UC Berkeley), התחלחלתי לשמוע כי הנהלת האוניברסיטה העבירה לאחרונה לממשל טראמפ את שמותיהם של 160 סטודנטים, עובדים וחברי סגל. זאת במסגרת "חקירה" שמנהלת מחלקת החינוך בממשל במוסדות להשכלה גבוהה בנוגע לפעילות אנטישמית כביכול, שהיא בפועל חלק ממסע רדיפה נגד עמדות פרו-פלסטיניות וליברליות אחרות. כל האנשים ששמם הופיע ברשימה קיבלו מפרקליט האוניברסיטה מכתב המיידע אותם על כך. בין היתר, כללה הרשימה את השם של פרופ' ג'ודית באטלר, חוקר.ת יהודי.ה הידוע.ה בעמדות ביקורתיות כלפי ישראל.

העברת המידע האישי ושיתוף הפעולה עם ממשל טראמפ מטילים חרדה ואימה על קהילת האוניברסיטה (כולל סכנת פיטורין וגירוש לחלק מהאנשים ברשימה) ונועדו, בין היתר, להשתיק ביקורת על פעולות ממשלת ישראל בעזה. לכן חתמתי, יחד עם עוד 12 מרצים ישראלים שסיימו את לימודי הדוקטורט שלהם בברקלי ומלמדים באוניברסיטאות בארץ, על מכתב לנגיד האוניברסיטה ולנשיא מערכת אוניברסיטאות קליפורניה (אוניברסיטאות ה-UC) במחאה נגד ציד מכשפות זה.

במכתב כתבנו כי "אף על פי שהמאבק באנטישמיות הוא עניין רציני, ראינו כיצד הוא מנוצל פעמים רבות מדי, במיוחד בשנתיים האחרונות, כדי להשתיק ביקורת על פעולות ממשלת ישראל בעזה. הדבר נכון במיוחד בקמפוסים בארצות הברית, שם ההגבלות על פעילות אנטי-מלחמתית החמירו בהתאמה ישירה לעלייה בעדויות על הרג, רעב מכוון והרס בעזה שמבצעת מדינת ישראל".

המניע העיקר לשליחת המכתב היה סולידריות עם קולגות (ומורים נערצים לשעבר) בברקלי ובמערכת ה-UC, אך גם הבנה גוברת שאנו זקוקים נואשות לעזרתן של מחאות מחוץ לארץ, לסטודנטים ועמיתים שירימו את קולם כדי לעצור את ההשמדה שממשלת ישראל מבצעת בעזה.

נכון לרגע זה, כל הידיעות בדבר "הרשימה" מעורפלות ומעוררת חרדה. כתב לי מרצה מברקלי: "זה גרם לכולנו להרגיש מבולבלים ומוטרדים מאוד". לפי הפרקליט הראשי של האוניברסיטה, שיידע את אלו המופיעים ברשימה, "המשרד לזכויות האזרח" במשרד החינוך האמריקאי בודק "האשמות בדבר הטרדה ואפליה אנטישמית". ההאשמות – כנראה קשורות לתלונות שהתקבלו מסטודנטים ומאחרים – לא עברו בדיקה מסודרת בהליך משמעת של האוניברסיטה. נוסף על כך, בסוף שנת הלימודים הקודמת סנאט האוניברסיטה אישר החלטה שלא להעביר מידע אישי לממשל טראמפ; החלטה שהופרה על ידי רשויות האוניברסיטה. נראה שמידע דומה הועבר גם מטעם יתר האוניברסיטאות ברשת UC, אך שם אלה ששמותיהם הועברו לממשל לא קיבלו מכתב מפרקליט האוניברסיטה שהבטיח לכאורה את שקיפות התהליך.

על רקע הרושם כאילו העברת שמות מקארתיסטית כזו "טובה ליהודים" ותסייע למיגור האנטישמיות הגוברת בארה"ב, יותר ממאה מרצים יהודים שמלמדים באוניברסיטאות קליפורניה שיגרו מכתב חריף לוועד נגידי אוניברסיטאות קליפורניה (הגוף הבכיר שמנהל את האוניברסיטאות), שבו טענו: "אנו כותבים היום כדי לדחות בצורה ברורה את הטענה כי אנו חווים כאן אנטישמיות נרחבת ומערכתית. אוניברסיטאות כמוסדותינו מותקפות בארצות הברית לא משום שהן אנטישמיות, אלא משום שהן עמודי תווך של חברה חופשית". בין החותמים מרצים רבים שהיו לי בברקלי, בעלי עמדות פוליטיות מגוונות.

שיתוף הפעולה של אוניברסיטת ברקלי עם הממשל הפדרלי כואב במיוחד, לאור המסורת המפוארת של חופש ביטוי שבה מתפאר המוסד. כשהייתי תלמידת דוקטורט, מילותיו של מריו סביו מ-1964 עיטרו את קירות הקפיטריה: "יש רגע שבו הפעלת המכונה נעשית כה מתועבת, גורמת לכם להיות כה חולים בליבכם, שאינכם יכולים כבר להשתתף; אינכם יכולים אפילו להשתתף באופן פסיבי, ועליכם לשים את גופכם על השיניים ועל הגלגלים, על המנופים, על כל המכשור, ועליכם לגרום לה להפסיק. ועליכם להראות לאנשים שמפעילים אותה, לבעלי המכונה, שללא חירותכם – המכונה לא תוכל לפעול!".

במכתב שלנו, האקדמאים הישראלים, כתבנו: "בתור בעלי תוארי דוקטור מאוניברסיטת ברקלי, אנו גאים במסורת האוניברסיטה של מחאה וחופש הביטוי; למעשה, עבור רבים מאיתנו מסורת זו היא אחת הסיבות לכך שבחרנו ללמוד במוסד זה, והיא חלק ממוניטין האוניברסיטה ומצוינותה. חלק מאיתנו השתתפו במחאות היסטוריות במהלך שנות לימודינו, שהיו משמעותיות בעיצוב הזהות האזרחית והאקדמית שלנו. המורשת של יו.סי ברקלי היא ללא ספק מורשת של דיון, חופש ביטוי ומחאה, ולא של השתקה וציד מכשפות".

בנימה אישית אוסיף שמסורת הדיון הפתוח וחופש הביטוי היתה משמעותית במיוחד עבורי בתחום מדעי היהדות. התחלתי את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת ברקלי לפני כ-20 שנה. גרתי בבית ויקטוריאני מתפורר עם בריכת דגים ולוטוסים, ובדרכי לאוניברסיטה הייתי עוברת בין גינות יפות ופראיות, עד שטיפסתי לקמפוס, שם אפשר היה לראות את הים. בתוך הספרייה היה מתחם מיוחד ושקט יותר רק לתלמידי מחקר, ובתוך המתחם לתלמידי מחקר היתה ספרייה עוד יותר שקטה ומיוחדת לכותבי דוקטורט. למדתי מקרא, שירה עברית מודרנית, תיאוריה של פטישיזם, מסכת כתובות, קאנט – צירופים מוזרים ומעוררי מחשבה.

כל חודש היו מתכנסים המרצים והתלמידים בתוכנית "לימודי יהדות" בבית מפואר בהרים לסלון ספרותי שכלל גבינות ויין ונגינה בפסנתר, ומקריאים מיצירותיהם שטרם יצאו לאור; אני זוכרת תרגומים חדשים של תהלים וסיפורי זימה על אקס-חרדים. בתיאור התוכנית נכתב שלימוד מדעי היהדות בברקלי יהיה "לא פרובינציאלי", והתיאור נשאר איתי כהיפוך הגמור של לימודי המקרא והיהדות בתיכון, שתמיד היו מקושרים בכוח לסיפור הלאומי, למלחמה, לטקס הנופלים. הפיכת ההאשמות באנטישמיות לנשק שאיתו ניתן לפגוע במתנגדי הממשל האמריקאי (או הישראלי) צורמת גם מזווית לימודי היהדות ה"לא פרובינציאליים" והמעולים שלמדתי בברקלי.

ועדיין, חשוב לזכור ולהזכיר מי הם הקורבנות האמיתיים ומה המשימה שמוטלת על כולנו. "המצב הנורא בעזה יסתיים", כתבנו במכתב, "רק כאשר מספיק קולות ברחבי העולם ידרשו את סיומו. אנא אל תסייעו בהשתקת קולות אלה".

ד"ר יוספה רז היא מרצה בכירה בחוג לשפה וספרות אנגלית באוניברסיטת חיפה