ישראל פירקה את הסדר העולמי בעזה. עכשיו גם טראמפ הצטרף

הכל התחיל מההרס של עזה. אזור "הקו הצהוב" מזרחית למחנה הפליטים ג'באליה, 2 בנובמבר 2025 (צילום: פתחי איברהים / פלאש90)

תחילת הסיפור ידועה: ב-7 באוקטובר 2023 פתח חמאס במתקפה רצחנית נגד ישראל, שבמהלכה נטבחו כ-1,200 ישראלים וו-251 נחטפו. מה דמיינו לעצמם מנהיגי חמאס כשפתחו במבצע "שיטפון אל-אקצא"? לפי עדויות, הם סברו שיוכלו לכבוש שטחים גדולים בישראל, אך ייתכן שהיו להם שאיפות "צנועות" יותר (מומלץ לקרוא את הניתוח של יניב רונן באתר הפורום לחשיבה אזורית). סביר להניח כי הם ידעו שהמבצע יוביל לתגובה ישראלית חזקה, אך קשה לי להאמין ששיוו בנפשם שהמהלך יוביל להתפרקות טוטלית של הסדר העולמי.

>> ב-1956 המלחמה הקולוניאלית של ישראל נגמרה רע. מה יהיה הפעם?

בתקשורת נוטים להתייחס להתקפה הישראלית־אמריקאית השנייה על איראן כאירוע עצמאי הקשור בהיסטוריה של היחסים בין ישראל לאיראן ובין ארה"ב לאיראן, אף שהיתה מעורבות של מעצמות קולוניאליות קודם לכן. נקודת ציון התחלתית היא מבצע איאקס, שהביא להפלת ממשלתו הנבחרת של מוחמד מוצדק באיראן ב-1953, ולהחזרת המשטר המלוכני של שושלת פהלווי לשלטון. ישראל וארה״ב קיימו יחסים קרובים עם משטר השאה, שהיה דכאני ואכזר לא פחות מהמשטר הנוכחי, ולפיכך נתפסו כאויבות המהפכה באיראן ב-1979.

האמריקאים מציינים את משבר בני הערובה כנקודת שבר, כאשר סטודנטים פרצו לשגרירות ארה"ב בטהראן ודרשו שארה״ב תחזיר את פהלווי לאיראן, לאחר שנתנה לו מקלט, בתמורה לשחרור בני הערובה. במהלך מלחמת איראן-עיראק סייעה ארה״ב לעיראק, בין היתר באספקת חומרי גלם ששימשו לייצור נשק כימי שבו נעשה שימוש נרחב. ואכן, מאז המהפכה האסלאמית מצהירה איראן בגלוי כי היא רואה בישראל אויב שיש למגר; היא היתה אחראית להוצאה לפועל של פיגועים נגד יעדים ישראליים בעולם וסייעה לארגונים כמו חזבאללה וחמאס שפעלו ישירות נגד ישראל.

אך לדעתי ההיסטוריה הזו היא רק תפאורה לעלילה האמיתית.

המלחמה בעזה היא שמוטטה סופית את התשתית הרעועה של נורמות וערכים ליברליים שנבנו מאז מלחמת העולם השנייה, ויצרה את התשתית לפתיחה במלחמה ללא צידוק חוקי. מדינות הדרום הגלובלי יעידו כי יישומן של הנורמות הללו היה רצוף צביעות: מה שהותר למדינות מסוימות נאסר על אחרות. עם זאת, עצם קיומה של צביעות מעיד על מחויבות מוצהרת לעקרונות, גם אם הם מיושמים באופן סלקטיבי. ולראיה, לקראת היציאה למלחמה בעיראק ב-2003, ארה״ב ובריטניה (וישראל, על אף שהייתה קול משני), עשו מאמצים רבים להצדיק את המלחמה. ואכן, גם שהתשתית הראייתית היתה שקרית באופן גלוי לעין, המלחמה קיבלה את אישור מועצת הביטחון של האו״ם ושל הקונגרס האמריקאי.

אבל במהלך המלחמה בעזה כללי המשחק השתנו, הנורמות התאדו, ואיתן גם העמדת הפנים של חוקי לחימה ואמנות בינלאומיות. אומנם הפוגרום ב-7/10 שימש צידוק חוקי ליציאה למלחמה בעזה, אך תוך זמן קצר התבהר כי ישראל מפירה את כל חוקי הלחימה, וכי מטרות המלחמה אינן החזרת השבויים או הכנעת חמאס אלא השמדת עזה.

שני מנהיגים עם כתב אישום בהאג. ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין בירושלים, יוני 2020 (אבי אוחיון, לע"מ)

חשוב לציין כי ישראל איננה המדינה הראשונה שהפרה חוקי לחימה. ההיסטוריה האנושית רצופה במעשי זוועה שביצעו בני קבוצה אחת באחרת. אלא שבעקבות מלחמת העולם השנייה פיתחו מדינות העולם מנגנונים שנועדו למנוע, עד כמה שאפשר, מעשים כאלה, לעצור אותם כאשר הם מתרחשים (לא תמיד ביעילות, ע״ע אוקראינה), לצמצם את הפגיעה באוכלוסייה אזרחית ולהעמיד סיוע לרשות הנפגעים. גם כאשר נעשה מאמץ מינימלי בלבד למנוע הפרות, למשל בסודן ובמיאנמר, הוטלו סנקציות, נשמעו ביטויי גינוי וסיוע ניתן לקורבנות.

עד מלחמת 7/10: במלחמה הזו מדינות הצפון הגלובלי לא רק שכלל לא התאמצו לעצור את ישראל או לסייע לעזתים, אלא אף אפשרו, תמכו והצדיקו הפרות בוטות של החוקים והערכים הליברליים של האומות המאוחדות. מנהיגים בעולם עמדו מנגד אל מול הפגזות של בתי חולים, בתי ספר ואזורי מגורים באמתלה שמתחבאים בהם חיילי נוח'בה או פירי מנהרות, וש״לישראל יש זכות להגן על עצמה״. הם עצמו עין או אפילו תמכו במדיניות מצור שהובילה לרעב ולחולי בקרב אוכלוסייה המונה מיליונים, ושתקו למראה אזרחים שנורו בזמן שביקשו לקבל סיוע הומניטרי.

ארה״ב ובעלות בריתה המשיכו לחמש את ישראל, שהנחיתה על הרצועה עשרות אלפי טונות של חומר נפץ, הרסה כ-90% ממבני המגורים והתשתיות האזרחיות בעזה, גרמה לעקירה חוזרת ונשנית של תושבים מבתיהם ולמותם המתועד של יותר מ-70 אלף בני אדם, בהם כ-21 אלף ילדים. החימוש והתמיכה נמשכו גם כאשר ישראל העדיפה, שוב ושוב, לדבוק בלחימה על פני הפסקת אש (שהיתה מאפשרת גם שחרור של יותר חטופים חיים), וגם כאשר הצטברו עדויות אמינות לרצח עם, שלפי האמנות הבינלאומיות מדינות העולם מחויבות למנוע.

ואז, לקלחת הזו, נכנס דונלד טראמפ. הוא חזר לכס הנשיאות גם בזכות מצביעים דמוקרטים, שהיו מאוכזבים ממדיניות ביידן-האריס ביחס למלחמה בעזה ולא הצביעו עבור המועמדת הדמוקרטית. טראמפ, בריון ובור, ומי שחוקים ואמנות ונורמות מעניינים אותו כקליפת השום, הפציץ בשבע מדינות מאז נכנס לתפקידו, פוצץ סירות בים הקריבי, חטף את נשיא ונצואלה ואת אשתו ואיים לכבוש את גרינלנד. הוא מטיל מכסים באופן גחמתי, ובחסות צווים נשיאותיים משטרת ההגירה חוטפת אנשים ברחוב ומבתיהם, מחזיקה במאסר בתנאים מחפירים כ-70 אלף מהגרים, כולל ילדים, ויורה במפגינים. הוא הקים ״מועצת שלום״ שעוקפת מנגנונים של האו״ם ושחברים בה ולדימיר פוטין ובנימין נתניהו, שניים שנגדם עומדים כתבי אישום בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.

הצטרף לקלחת. שלט בתל אביב שתומך בנשיא ארה"ב דונלד טראמפ אחרי השבעתו לנשיאות, ב-5 בפברואר 2025 (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

ארה״ב וישראל יצאו כעת למלחמה כי בא להן. הזלזול של שתי המדינות בסדר העולמי הישן מתבטא במגוון הסיבות למלחמה: היתה הזדמנות כי איראן חלשה; איראן מהווה איום קיומי מיידי; המלחמה היא חלק מתכנית-על אלוקית. התזמון לפריצת המלחמה היה קשור לחלון הזדמנויות לחיסול ח'מינהאי, אבל המלחמה הזו מגרדת לנתניהו באצבעות כבר ארבעים שנה, וטראמפ זרם איתו. ישראל פועלת למיטוט המדינה, לא למיטוט המשטר, ובהתאם מטרות התקיפה הישראלית-אמריקאית הן יעדים של החברה האזרחית, כמו תחנות משטרה, בתי ספר ובתי חולים, בדיוק כמו עזה. שר המלחמה האמריקאי, פיט הגסת׳, מצהיר ללא כחל ושרק כי חוקי הלחימה הם woke, וכי כעת הם החזקים ויעשו מה שבא להם.

הקשר החם בין נתניהו לטראמפ אינו מפתיע. השניים קורצו מאותו החומר, כמו שני בריונים בחצר בית הספר שעשו יד אחת להשליט טרור על שאר התלמידים. עם שני הצבאות החזקים בעולם ועם הכלכלה החזקה והגדולה בעולם – מי באמת יכול להם? אך ההתפרקות באה לידי ביטוי גם בכך שלמעט ספרד, מדינות אירופה וקנדה לא באמת גינו את ההתקפה על איראן, גם אם לא מיהרו להביע תמיכה. להפך, בעקבות סגירת מיצרי הורמוז והמחסור בנפט, ארה"ב שוקלת כעת להסיר את הסנקציות מעל רוסיה – אלו שהוטלו עליה משום שיצאה למלחמת כיבוש באוקראינה, מעשה שעד לפני שנתיים וחצי נחשב הפרה של הדין הבינלאומי.

את שארית הפליטה של הסדר העולמי ניתן לראות דווקא בגינויים כלפי איראן, על כך שהיא תוקפת, כמו חיה פצועה, את כל מי שסביבה. איראן טוענת שהיא תוקפת תשתיות אמריקאיות במדינות המפרץ ורק מגנה על עצמה מפני התוקפנות האמריקאית. זה כמובן טיעון של נבלים, לא שונה מזה של ישראל התוקפת את מדינות האזור "כדי למגר טרור״, או של ארה״ב המטביעה סירות דייגים ״כדי למגר סוחרי סמים״. אולם קשה לטעון שרק איראן היא המפרה את ״חוקי הלחימה״.

לפני כחודש דיבר ראש ממשלת קנדה מארק קרני, בנאום בפורום הכלכלי בדאבוס, על התפרקות הסדר הכלכלי העולמי, אך נראה כי לא רק הנורמות הכלכליות נתונות בטלטלה. כלל מערכות היחסים בין מדינות – ברית נאט״ו, האיחוד האירופי, מדינות המזרח התיכון – עוברות שינוי מואץ. ישראלים רבים מרגישים היום שישראל צוברת עוצמה ומעמד הגמוני באזור (ובו בזמן חשים גם קורבנות, אבל זה לדיון אחר). עצוב שהישראלים מרגישים כך, אבל אפשר להבין מדוע: חזבאללה וחמאס הוכו קשות, עזה החרבה והמורעבת ירדה כרגע מסדר היום, הסיפוח האלים של הגדה המערבית מתקדם באין מפריע, ולישראל יחסים דיפלומטיים או כמעט-דיפלומטיים עם מרבית ממדינות האזור, על אף היעדר פתרון לסכסוך הישראלי-הפלסטיני.

אנחנו עומדים לפתחה של מה שנראה כמו מלחמת עולם שלישית. קשה לנבא איך ייראה הסדר העולמי בעוד חמש שנים מהיום, ואפילו בעוד שנה. אך ללא ספק 7/10 שינה את העולם.

ד"ר אילנה הירסטון-לוטן היא חוקרת מוח