"ישראלים מעטים ירוויחו כלכלית מהסיפוח, רובם הגדול יפסידו"
כדי להוציא את ישראל מהמשבר הכלכלי של האינתיפאדה השנייה, הממשלה קיצצה בקצבאות ובהוצאה הציבורית. מנכ"לית מרכז אדוה, נגה דגן בוזגלו, אומרת שיש סיכוי טוב שזה מה שיקרה כתוצאה מסיפוח
עם התקרבות תאריך היעד עליו הכריז בנימין נתניהו לתחילת הסיפוח, סימני השאלה סביב המהלך, עושה רושם, רק הולכים ומתרבים: האם אכן ייצא בכלל לפועל? אם כן, מה יהיו גבולותיו? מה יהיה מעמד התושבים הפלסטינים בשטחים שיסופחו? כיצד תגיב הזירה פלסטינית בשטחים ובתוך ישראל? ומה תהיה תגובת הקהילה הבינלאומית?
הדיון על הסיפוח עוסק בעיקר בהיבטים המדיניים והביטחוניים, פחות בכלכלה. עו"ד נגה דגן בוזגלו, מנכ"לית מרכז אדוה
בעוד שרוב הדיונים הללו ככולם מתרכזים בהשלכות הפוליטיות והביטחוניות של הסיפוח, ובמידה מועטה יותר בהפרות זכויות האדם שיהיו כרוכות בו, דומה שהשיח הציבורי כמעט שלא מתייחס להשלכות הכלכליות של המהלך. הקישור בין הסכסוך לבין השלכותיו הכלכליות נותר פחות ישיר עבור רוב הציבור הישראלי. דו"ח חדש שמפרסם מרכז אדוה עוסק בדיוק בנקודה הזו: אגב ניתוח האופן שבו השפיעה האינתיפאדה השנייה על הכלכלה הישראלית, הוא בוחן את ההשלכות הכלכליות הצפויות של הסיפוח.
עו"ד נגה דגן בוזגלו, מנכ"לית מרכז אדוה ומחברת הדו"ח ביחד עם המנהל האקדמי של המרכז, ד"ר שלמה סבירסקי, לא מאוד מופתעת מהאדישות שמגלה הציבור ביחס להיבטים הכלכליים של הסיפוח.
"אני חושבת שהציבור אדיש כי הוא שקוע במשבר הקורונה. אנשים מתמודדים עם דברים קשים מאוד, וגם מבינים שלא הולך להיות פה מהלך גדול, אלא משהו קטן יחסית שלא נוגע לרוב הציבור הישראלי מלבד קבוצה קטנה שגרה בבקעת הירדן או בעומק השטחים. וזה גם מאוד הגיוני: אנחנו במשבר כלכלי עמוק, המון מובטלים, עסקים שקורסים, אנשים עסוקים בהישרדות. הם רואים בזה משהו כמו העברת השגרירות האמריקאית לירושלים: הרבה רעש, אבל בסופו של דבר כמעט ללא השפעה על החיים שלהם".
וזה, לפי הדו"ח שלכם, רחוק מלהיות המצב.
"נכון. מכון אדוה עוסק בכלכלה וחברה בישראל, הכיבוש הוא לא בלב העיסוק שלנו. זה קשר שהתחלנו לעשות לפני כמה שנים בפרויקט 'מחיר הכיבוש', בין הכיבוש והסכסוך לבין מה שקורה לכלכלה הישראלית. בדיון הישראלי כביכול מדובר בשני דיונים שונים, אבל זה לא נכון, הם קשורים.
"אנחנו תמיד מדגישים שאין ספק שאת המחיר הכבד של הכיבוש משלמים הפלסטינים, אבל אנחנו כותבים אל ועל החברה הישראלית, שגם היא משלמת מחיר. יש קשר ברור בין הניאו-ליברליזם המקצין לבין התנהלות הסכסוך. את רואה את זה למשל בכך שכל המוסדות הכלכליים הבינלאומיים, כולל בנק ישראל, תמיד מציינים שגורם הסיכון המרכזי בישראל הוא הסכסוך. כדי להתמודד עם גורם הסיכון הזה ובכל זאת להיות מדינה אטרקטיבית בזירה הכלכלית הבינלאומית ולמשוך השקעות, נוצרה מדיניות של צנע תקציבי שמתבטאת בעיקר ביחס חוב-תוצר.
"ישראל היא אחת המדינות האדוקות ביותר בשמירה על יחס חוב-תוצר, יותר מרוב מדינות אירופה למשל. הדבר גורם לפגיעה קשה בהוצאות החברתיות, שבישראל גם כך נמוכות יחסית ומפגרות אחרי מדינות OECD. זאת מדיניות ארוכת טווח שקשורה ישירות לסכסוך ואנחנו אוכלים את פירות הביאושים שלה.
"את הנקודה הזו ראינו בבירור אחרי האינתיפאדה השנייה. בזמן האינתיפאדה השנייה התרחש גם משבר הדוט קום, משבר ההייטק, שהשפיע על ישראל פחות, אבל השפיע. אחרי האינתיפאדה, ממשלת ישראל העבירה ממש במחטף תוכנית קיצוצים שנקראת 'חומת מגן כלכלית'. איך נתגבר על המיתון הכלכלי שיצרה האינתיפאדה? נעשה קיצוצים. קיצוץ רוחבי בכל ההוצאה החברתית, קיצוץ משמעותי במערך הקצבאות שאנחנו אוכלים אותו עד היום. הם למעשה חסכו 70 מיליארד שקל בקצבאות ובקיצוץ הרוחבי, הצמידו את כל הקצבאות במקום לשכר הממוצע, כפי שהיה קודם לכן, למדד המחירים שעולה הרבה פחות מהשכר. הם צמצמו והקשיחו את הקריטריונים לקצבאות. מיד אחרי זה התחילו עם תוכנית ויסקונסין וכל מני וריאציות על תוכניות 'מרווחה לעבודה' וצמצמו מאוד את הזכאות לאבטחת הכנסה, לדמי אבטלה ועוד. הקיצוץ הזה הגדיל מאוד את תשלומי ההורים בחינוך, את התשלומים שלנו על ביטוחים משלימים בבריאות, ושחק את המערך הסוציאלי.
"נקודה נוספת היא שמאז 'חומת המגן הכלכלית', הגזירות שהושתו בין 2003 ל-2004, ההוצאה החברתית של ישראל מדשדשת במקום בזמן שהממוצע של ה-OECD גדל. היום אנחנו מדברים על פער של ארבעה אחוזים, שזה סדר גודל של 40 מיליארד שקל לשנה. תחשבי על 40 מיליארד שקל בשנה שהולכים לביטחון סוציאלי, לרווחה, לחינוך ובריאות".
את יכולה להרחיב על המכניזם המקשר בין מצב עימות כמו האינתיפאדה לבין ההשפעות האלה על המשק שאת מתארת?
"בתקופה של האינתיפאדה השנייה, הצמיחה לנפש היתה שלילית. היו פה שלוש שנים של מלחמה. עסקים נפגעו, השקעה כספית הלכה לביטחון, פגיעה בתיירות. היה פה מיתון כלכלי שיצרה האינתיפאדה, למדינה היו חסרים מקורות הכנסה. וההתמודדות עם המיתון הזה לא היתה על ידי הגדלת הגירעון, אלא על ידי מדיניות צנע חברתית. לא נשים כסף כדי לפצות את האזרחים, אלא נקצץ".
עכשיו זה יושב גם על משבר הקורונה.
"נכון. אנחנו צריכים להוציא מהממשלה הזו כל אגורה שאפשר להשקיע בהתאוששות של הכלכלה ובהתאוששות של האנשים. דמייני עכשיו התלקחות של הסכסוך, גם אם לא בסדר גודל של האינתיפאדה. גם אם הפלסטינים מוחלשים היום יותר משהיו אז, הרי הם לא יכולים שלא להגיב בכלל על צעד כזה. ואז אנחנו נשמע שאי אפשר לשים כל כך הרבה כסף על הבראת הכלכלה ועל דמי אבטלה ופיצויים לעסקים, כי חייבים להתמודד עם האינתיפאדה. ענף התיירות שרק התחיל להתאושש מהקורונה יקרוס לגמרי. הסכנה היום ברורה הרבה יותר.
המרוויחים העיקרים יהיו תושבי ההתנחלויות הקרובות לקו הירוק. פועל פלסטיני בהתנחלות תל ציון בגדה המערבית (צילום: פלאש 90)
"עוד נקודה שאנחנו מתייחסים אליה בדו"ח זה הסיפור של האיחוד האירופי ומדינות אירופה. הנרטיב של ממשלת נתניהו בשנים האחרונות הוא 'אנחנו לא באמת צריכים את אירופה והנה אנחנו מפתחים סחר עם אסיה ואפריקה', אבל בסוף, כשאת מסתכלת על הנתונים, שותפת הסחר הגדולה ביותר של ישראל היתה ועודנה אירופה. 36 אחוז מהייצוא הישראלי ב-2019 היה לאירופה. לארה"ב, לשם השוואה, זה 27 אחוז. לכל מזרח אסיה ביחד זה משהו כמו 18 אחוז. אירופה היא גם שותפה מרכזית של ישראל למחקר ופיתוח, ופה מתכחשים לזה שסיפוח עכשיו בהחלט עלול לפגוע בשותפות הזו".
אבל הניסיון מלמד שהקהילה הבינלאומית לא באמת מענישה את ישראל, בטח לא כלכלית, בעקבות העמקת הכיבוש או הפרת זכויות אדם. אלה לא קצת איומים בעלמא?
"אני מסכימה שגם באיחוד האירופי הפגיעה בפועל קטנה יותר, אבל אני חושבת שלאיחוד יש תפקיד חשוב, וסיפוח חד צדדי זה כן שובר שוויון. בתוכנית horizon 2020 למשל יש החרגה של ההתנחלויות, ישראל עשתה הרבה רעש אבל בסוף חתמה על התוכנית עם החרגת ההתנחלויות. אני לא חושבת שסיפוח יגמור לגמרי את שיתופי הפעולה והסחר, אבל יש מדינות באירופה שהקשרים איתן בהחלט ייפגעו. אי אפשר לבנות על האדישות שלהן".
אתם מתמקדים בדו"ח במחיר הכלכלי של העמקת הסכסוך, אבל מצד שני הכיבוש כרוך גם ברווחים לא מבוטלים: אדמה גזולה שמאפשרת דיור המוני וזול, ניצול כוח עבודה זול ומשאבי טבע. ישראל מרוויחה מהכיבוש גם כלכלית.
"ודאי, אין ספק. אבל אני טוענת שיש שכבה מסוימת מאוד בישראל שמרוויחה ממנו. זאת 'מדינת הרווחה של ההתנחלויות': תקצוב עודף והעברת משאבי הפיתוח שהיו יכולים להיות מושקעים במה שמכונה הפריפריה הישראלית, לפיתוח שאין לו שום היגיון כלכלי בשטחים בשיטת השעל אחר שעל. יש חלק מההתיישבות בשטחים, שמרוויחה ממנו שכבה רחבה יותר. אלה בעיקר היישובים הגדולים שליד הגבול, בעיקר משפרי רמת חיים, רובם מזרחים מהשכונות ויוצאי ברה"מ וחרדים. אבל כל המפעל של ההתנחלויות הקטנות שהעלות שלהם מטורפת, שאין להן שום קיום עצמאי כלכלי, אזורי התעשיה שפיתחו שם ולא מצליחים להתמלא, ההשקעה המטורפת בכבישים – אלה אינם דברים שכלל הציבור נהנה מהם".
במובן הזה, הסיפוח יהיה המשך של אותה מדיניות: הכפפת המשק הישראלי לאינטרסים של קבוצה צרה.
"נכון. זה צעד שישרת קבוצה קטנה מאוד, רוב אזרחי המדינה לא ירוויחו ממנו, חוץ מאשר ברמה הסימבולית – להרגיש שישראל חזקה ויכולה לעשות כל דבר.
"לגבי הנקודה של כוח עבודה זול, חשוב לזכור שבישראל יש כוח עבודה זול מכמה סוגים. מי שנפגע הכי הרבה מכוח העבודה הזול של פלסטינים שמגיעים מהשטחים הם העובדים הפלסטינים בתוך הקו הירוק שענף הבניין הוא הענף המרכזי שלהם. כך נוצר בעצם מירוץ לתחתית בין הפלסטינים משני עברי הקו הירוק. אז כשאת שואלת מי מרוויח – אולי הקבלנים מרוויחים, אבל האם אזרחי ישראל מרוויחים מזה? לא, הם מפסידים מזה. יש אולי יזמים שמרוויחים מההתנחלויות בשטחים, אבל מדובר במשהו שהוא בטל בשישים.
"אם את מסתכלת על הרשתות הגדולות, הסניפים שלהם בהתנחלויות מועטים מאוד. יש להם סניפים בהתנחלויות שעל התפר, התנחלויות רמת חיים, אבל לא כדאי להם לפתוח סניפים בהתנחלויות הקטנות והמבודדות, כמו שלבנקים לא כדאי לפתוח בהן סניפים. ואפילו נניח שמדינת ישראל מרוויחה מהנדל"ן של ההתנחלויות ומרוויחה כלכלית גם משאריות אוסלו שיצרו מבנה מעוות עם הכלכלה הפלסטינית. זה בטל בשישים מול הרווחים הכלכליים שהיו יכולים להיות פה במצב של שלום או של אי-מלחמה".
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
