יוזמה חדשה נאבקת בפיצול העם הפלסטיני לחמישה עמים שונים
ודיע עוואוודה, ממקדמי היוזמה, מדבר על הביקורת נגד אש"ף, הרשות וועדת המעקב, הקריאה להפסקת התיאום הביטחוני וההתנגדות למאבק מזויין. "כאשר מדברים על שחרור, לא מביאים שופל ומורידים את תל אביב לים"
ב-22 בספטמבר האחרון התכנסה באיסטנבול קבוצה של פלסטינים מישראל, הגדה המערבית, עזה, ירושלים המזרחית והפזורה בעולם למפגש יוצא דופן, בחסות יוזמה חדשה בשם "מולתקא פלסטין" ('מפגש פלסטין'). על רקע הקיפאון המדיני המתמשך והחרפת המציאות הפלסטינית כמעט בכל פרמטר אפשרי, היוזמה החדשה מבקשת לנהל דיון כלל-פלסטיני על האתגרים העכשוויים, הסכנות החיצוניות והפנימיות, ולנסח חזון חדש ועדכני. אם תרצו – לנסח מחדש את האתוס הפלסטיני עצמו. בסיום המפגש פרסמה הקבוצה, שמונה כבר מאה חברים, גילוי דעת מפורט שהופץ ברשתות החברתיות וכבר הספיק לגייס אלפיים חותמים.
"היוזמה התחילה עם קבוצה של סופרים, עיתונאים, אנשי אקדמיה ורוח ומעט דיפלומטים לשעבר, פלסטינים מהארץ ומהפזורה, במפגשים בבתי קפה בחיפה ורמאללה", אומר הסופר והעיתונאי ודיע עוואוודה, אחד העומדים מאחורי היוזמה, ביחד עם אישים כמו פרופ' סעיד זידאני, פרופ' סרי נוסייבה, פרופ' אסעד ע'אנם, והסופר והעיתונאי מאג'ד כיאלי.
"התחלנו לפני כשנה לחשוב על איך מוצאים פתרונות לאתגרים שעלו בעקבות כמה גורמים, ביניהם הסכסוך הלא פתיר בין חמאס לפת"ח, המבוי הסתום של המו"מ, וקריסת אוסלו. אנחנו מתמודדים כיום מול מציאות פלסטינית, שבחלקה קשורה גם לישראל ולכיבוש, שמעלה חשש אמיתי לפילוג העם הפלסטיני לחמישה עמים שונים: בעזה, בגדה, בירושלים, בישראל ובפזורה. לכן היו כאלה שאמרו כי במקום לחפש איך להתקדם, בואו נהיה מציאותיים ונחפש איך קודם כל שומרים על מה שיש, איך שומרים על האתוס הפלסטיני שמאחד את כולנו, על הנרטיב והזהות הפלסטינית. אנחנו מדברים כאן על אתגרים אמיתיים מאוד. במציאות שבה לילדה בחאן יונס ולילדה שלי בגליל אין סיכוי להיפגש, איך אנחנו מוודאים שהן יכולות לשמור על עצם התודעה שהן שייכות לאותו העם".
למה דווקא עכשיו?
"כי אופציית המדינה הפלסטינית קרסה, אבו מאזן מאבד את הרלוונטיות שלו, והפלסטינים הפנימו שאחרי שכמעט ויתרו על המולדת ועל השיבה הם מוותרים אפילו על מדינה. החלום הפלסטיני התנגש חזיתית עם המציאות, ויש חשש שההידרדרות הזו תביא להשלכות הרסניות גם ברמת הזהות. כרגע לא נראה באופק שמישהו יכול להסיר את המצור מעל עזה, אין סיכוי שהפלסטינים בשטחי 67' יוכלו להתמודד לבד ולשחרר את עצמם מהכיבוש, יש מציאות שהולכת ומתגבשת שבה הפלסטינים מתפצלים גיאוגרפית, תרבותית וכו', התפלגות שמאיימת על אחדות העם הפלסטיני. במובן מסוים, זה איום שמרחף עלינו מאז 48'. עם האיום הזה אנחנו מבקשים כעת להתמודד".
"החלום הפלסטיני התנגש חזיתית עם המציאות, ויש חשש שההידרדרות הזו תביא להשלכות הרסניות גם ברמת הזהות". ודיע עוואוודה, ממקדמי היוזמה.
אתה מדבר על איחוד, אבל בקבוצה הזו אין נציגים אסלאמיים למשל.
"ישנם שניים-שלושה אנשים עם אוריינטציה אסלאמית שמוכנים להצטרף. בלי זה נמצא את עצמנו במצב הזוי, אחדות מדומה. אנחנו עדיין קבוצה בהתהוות, ובהחלט צריך להתייחס לנקודה הזו. יש כמה חוגים אסלאמיים שמוכנים לשמוע את הרעיונות האלה, אנחנו צריכים לנסות להתחבר אליהם. כמו שיש צורך להתחבר לצעירים ולנשים".
המסמך מרבה להתייחס לנקודה הזו, של סכנת הפילוג והפיצול בקרב העם הפלסטיני. אתה יכול להרחיב איך זה בא לידי ביטוי?
"קודם כל ישנם חסמים פיזיים שמונעים מאיתנו להיפגש, למשל מול עזה, או מול הפלסטינים במחנות הפליטים בסוריה ובלבנון. גם בעבר היו קשיים, אבל עכשיו הם רלוונטיים לחלקים ניכרים בעם הפלסטיני. אין כבר מעבר בין הגדה לעזה, קורים דברים איומים ונוראים בפזורה הפלסטינית בסוריה ולבנון ועיראק, משמידים מחנות פליטים שלמים ומפזרים אותם לכל עבר. מירמוכ לא נשאר זכר, הם הפכו לפליטים בכל העולם. מאז 48' הפלסטינים התפצלו לקבוצות במקומות שונים שעם הזמן פיתחו מסורות ומנהגים מקומיים. לכל קבוצה יש את הקשיים שלה, הבעיות שלה, חיי היומיום שלה. אי אפשר להפקיר את הצרכים המקומיים של כל קבוצה כי יש מציאות גיאופוליטית שכפתה את עצמה עלינו".
הצרכים המקומיים האלה מתנגשים לא פעם עם האינטרס הלאומי הפלסטיני. כשהפלסטינים בישראל נאבקים נגד חוק הלאום, הם נאבקים לחזק את המרכיב האזרחי-ישראלי בזהותם. יש פה קונפליקט.
"מה שאת מתארת זה בדיוק מה שהביא אותנו למפגש באיסטנבול. אנחנו מאוד מודעים למציאות הקשה, אנחנו עם הרגליים על הקרקע ואין לנו ציפיות או חלומות לא ריאליים. למשל במשך דורות העולם הערבי ואפילו פלסטינים מהגדה התייחסו בחשדנות כלפי הפלסטינים בישראל. כיום זה קצת משתנה, לפעמים אפילו באופן מוגזם – כאשר אנחנו נפגשים עם אינטלקטואלים פלסטינים בעולם, יש להם מין גישה רומנטית כזו שחושבים שמרכז הכובד של הסוגיה הפלסטינית עבר לחיפה, כאילו הפלסטינים בישראל יכולים לשחק את תפקיד המושיע; מפני שהם הקבוצה היחידה שמסוגלת לבחור את מנהיגיה, שמתפתחת, מגיעה להישגים אקדמיים. אבל זה מרחיק לכת, אנחנו לא יכולים לשאת יותר ממה שאנחנו יכולים לשאת. יש לנו את הבעיות המקומיות שלנו, ים בעיות".
מהדברים שלך משתמעת ביקורת חריפה על אש"ף, שאמור היה למלא את התפקיד הזה בדיוק – להיות המאחד הגדול של העם הפלסטיני. גילוי הדעת שלכם גם מתייחס לביקורת הזו מפורשות.
"יש ביקורת חוצת גבולות נגד אש"ף, שהתאבן והפך להיות ארגון מושחת עם טרמינולוגיה מגושמת ושיח לא רלוונטי, גרורה של הרשות הפלסטינית. הקבוצה מדגישה את הצורך להבדיל בין הרשות לבין אש"ף, הבחנה טוטאלית, כי אש"ף הפך להיות גוף מלאכותי ללא שום משמעות אמיתית. כיוון שהוא נהנה ממעמד כמעט של קדושה בקרב העם, אולי בצדק, אנחנו לא מעיזים לומר שצריך להחליף אותו, אבל כן קוראים לחדש אותו, לעדכן תכנים וגישות, להתמודד עם שאלות שפלסטינים עד כה לא התמודדו איתם, במיוחד אש"ף – שאלות בסיסיות כמו על איזה שחרור אנחנו מדברים בכלל? מה זה המאבק הפלסטיני כיום? האם הוא כולל גם מאבק מזוין? מה עושים עם היהודים הישראלים שנולדו כאן והפכו לקולקטיב? אנחנו חושבים שיש מקום להתמודד עם המציאות הזו. המטרה שלנו איננה לריב על איך צריך להיראות פתרון הסכסוך, אם כי יש קונצנזוס בקבוצה שגם אם פתרון שתי המדינות רלוונטי, בסופו של דבר הוא יהיה חלק מפתרון המדינה האחת".
הקבוצה מותחת ביקורת חריפה מאוד על המנהיגות הפלסטינית. מחמוד עבאס (פלאש90)
מה ההמלצות העיקריות שפרסמתם בגילוי הדעת?
"בשורה התחתונה אנחנו חושבים שמול המציאות העגומה הזו – הפילוג העמוק בין חמאס לפת"ח, ששניהם הפכו לנטל עם העם הפלסטיני והסכסוך ביניהם משרת את הכיבוש, במציאות של התאבנות המוסדות, שחיתות הרשות הפלסטינית, אדישות העולם הערבי, שלא לומר שיתוף הפעולה שלו עם ישראל נגד הפלסטינים – מול כל אלה צריך קודם כל לנסות ולשמר את מה שיש לעם הפלסטיני ולחזק את המשותף.
"אנחנו בשלבי חשיבה איך גוזרים מהחשיבה הזו פרויקטים קונקרטים. עלו כל מני רעיונות, למשל להנפיק מטבע פלסטיני שיהיה משותף לכל העם, לקיים תחרויות תרבות באמצעות האינטרנט שמקשרות בין הקבוצות הפלסטיניות השונות בעולם, לחשוב על הנפקת דרכון פלסטיני, או לקיים בחירות כלליות שישתתפו בהן כל הפלסטינים בעולם דרך האינטרנט. רעיון נוסף שעלה היה להוציא לאור כל מני חומרים שמחזירים לתודעה אנשים שהיה להם תפקיד חשוב בהיסטוריה הפלסטינית בתחומים שונים, יש הצעה להוציא לאור ספר היסטוריה רחב היקף על העם הפלסטיני. אנחנו עוד בשלבי חשיבה".
גילוי הדעת שלכם מדבר על התנגדות עממית – זה אומר שהיתה הסכמה כללית נגד התנגדות מזויינת?
"כן. יש קונצנזוס על כך מכמה טעמים: ראשית, היבט פרגמטי שקשור לפלסטינים בתוך ישראל, שאין להם את האופציה הזו ומבינים שעצם קיומם פה הוא הישג בפני עצמו. שנית, אנחנו מבינים שיכולת הסיבולת של העם הפלסטיני מוגבלת, ומאבק מזוין יכביד עליו מאוד. במציאות שתיארתי, אין לו את היכולת לפתוח במאבק מזוין נגד הכיבוש. אנחנו מדברים על התנגדות לכיבוש על פי פרמטרים של החוק הבינלאומי. פגיעה באזרחים היא לא רק בלתי מוסרית אלא גם לא אפקטיבית, אפילו חמאס מבין את זה היום. לכן אנחנו מדברים על התנגדות לא אלימה שיש ביכולת העם הפלסטיני להתמיד בה. ההנחה שלנו היא שאנחנו כנראה נלך עם הסכסוך הזה הרבה שנים קדימה, לא נצליח לשחרר את פלסטין בשנתיים".
בין היתר, אתם גם קוראים לרשות הפלסטינית להפסיק את התיאום הביטחוני עם ישראל.
"הקבוצה הזו רואה ברשות הפלסטינית ישות מושחתת שהפכה להיות מעין קבוצת אינטרסנטים המצטלבים עם האינטרסים של הכיבוש, שאפשרה את שילוש מספר המתנחלים בשטח, שהמשיכה לרדוף אחרי המו"מ גם כאשר היה ברור שהוא לא מוביל לשום מקום, שהפכה לקבלנית של הכיבוש.
"התיאום הביטחוני הוא רעיון הזוי, שלעם תחת כיבוש יהיה מנגנון שמשתף פעולה ביטחונית עם הכובש. יש הבנה שהרשות עושה את זה כדי לשמור על עצמה, יש להם אויב שנקרא ישראל אבל יש להם אויב לא פחות ארסי שנקרא חמאס. המדינה שטרם קמה הפכה להיות ישות דיקטטורית. אבו מאזן הפך לדיקטטור של חצי מדינה. החלום הפלסטיני היה שהמדינה הזו תהיה סמל של דמוקרטיה, במקום זאת מצאנו את עצמנו גם עם כיבוש וגם עם שלטון מושחת שמרביץ ברחובות למי שלא צם ברמדאן, שמשתמש באש"ף כעלה תאנה כדי לכסות על הלכלוך שלו. הרשות הפכה לנטל על הפלסטינים בגדה במקום לשרת אותם, ואין לה דאגה אמיתית לגבי שאר הפלסטינים – כשהורסים מחנות פליטים בעולם ומגרשים המוני פליטים, הרשות לא עושה כלום. לכן אנחנו אומרים שעם כל ההתחשבות בצרכים המיוחדים של כל קבוצה, לא ייתכן שטובת קבוצה אחת תבוא על חשבון קבוצה אחרת".
יו"ר ועדת מחמד ברכה בהפגנה נגד חוק הלאום (אורן זיו/אקטיבסטילס)
המסמך מתייחס גם למקום הקולקטיב היהודי-ישראלי בישראל כישות לאומית.
"יש היום יותר ויותר הבנה בקרב החוגים הפלסטינים שיש צורך להתמודד עם השאלה הזו: במידה וישראלים יהודים יהיו מוכנים יום אחד בעתיד לפשרה היסטורית באמת, הפלסטינים יהיו מוכנים להכיר בקולקטיב היהודי בארץ. למען האמת הפלסטינים התייחסו לזה כבר במסמכי החזון. באמנת חיפה כבר התייחסנו לכך, שאנחנו רואים בישראלים היהודים שנולדו כאן קולקטיב לאומי קיים. אנחנו רוצים לקדם ראיה מפוכחת יותר, לפיה כאשר מדברים על שחרור, לא מביאים שופל ומורידים את תל אביב לים. צריך להתמודד עם המציאות כפי שהיא".
בהתייחס לציבור היהודי בישראל, אתם מציינים כי "במסגרת ההתנגדות שלנו למדיניות הקולוניאליסטית והגזענית, עלינו להפריד בין ישראל כמדינה לבין היהודים והישראלים שאמורים לעבוד איתם ולהרחיב את ההתנגדות בשותפות איתם". האם תזמינו גם יהודים להצטרף לאמנה הזו?
"האמת שלא דנו בשאלה הזו, אבל דובר על כך שבמסגרת מאבקה של כל קבוצה פלסטינית, היא תנסה למצוא את המשוואות המתאימות. לגבי הפלסטינים בישראל היתה הסכמה שיש צורך בפוליטיקה שתמצא בני ברית יהודים ישראלים על סמך ערכים משותפים של צדק, שוויון, מאבק נגד גזענות וכו'. יש היום יותר בשלות לכך. בעבר ישראל היתה עבורם מקשה אחת, היום זה לא המצב. יש בהחלט מקום לדון בשאלה הזו. בסך הכל זה היה מפגש מורחב ראשון".
מה הצעדים הבאים שמארגני היוזמה מתכננים?
"עד עכשיו הפצנו את גילוי הדעת כל אחד באמצעים שלו ויש לנו כבר אלפי חותמים, הקמנו ועדה תקשורתית שמנסה לחשוב איך מקדמים את הפרוייקט, איך מפיצים אותו עוד יותר ובעיקר איך מתקדמים מכאן. המטרה שלנו היא בעיקר לעבוד על התודעה.
"עלה רעיון להיפגש עם המנהיגים של כל הארגונים הפלסטיניים והתנהל על זה ויכוח. אני בין אלה שחושבים שהשפעת הפרויקט הזה תהיה גדולה יותר אם נלך לכיוון הבסיס ולא הקודקוד, כי אלה ינסו לחבק ולנטרל אותנו. אנחנו צריכים לעבוד על תודעת האנשים וללחוץ במישור הזה על ההנהגה. בסופו של דבר הוחלט שלא יזיק להיפגש איתם ולומר להם שאנחנו לא מאמינים בהם, במנהיגי חמאס ופת"ח.
"לצד הביקורת על ההנהגה הזו, יש אחדות דעים בקרב האינטלקטואלים הפלסטינים בישראל שמה שעבר על מפלגת העבודה ואש"ף עובר גם על ועדת המעקב. זה גוף שהתאבן, שנאבק בעיקר דרך הכנסת והתקשורת, התיישן לגמרי. לכן אני מבין אלה שחושבים שאין כל צורך לדבר עם מוחמד ברכה (יו"ר ועדת המעקב, א"נ) כי הוא ינסה לחבק ולנטרל אותנו ובסופו של דבר לא יעשה שום צעד אמיתי לארגון מחדש של ועדת המעקב. בעיני עדיף לנסות להביע ביקורת מלמטה. לצערי הפוליטיקה הפלסטינית הפכה כולה למיושנת ולא רלוונטית, היא במקום אחד והעם במקום אחר לגמרי".
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
