טרנסית פלסטינית התאבדה בישראל. "סולקה ממסגרת כי 'היא לא מספיק נשית'"

בבוקר שישי האחרון נודע כי זהבה, טרנסית פלסטינית בת 22 שנמלטה לישראל בגלל רדיפה אלימה של משפחתה, התאבדה ביום שני שעבר. לפי כמה נשים המעורבות בסיפור, ניתן לסמן את ההידרדרות במצבה של זהבה בהחלטה של גורם בכיר ממשרד הרווחה להוציא אותה מהמסגרת לנערות ולצעירות שבה שהתה, בטענה כי הנראות החריגה שלה מאיימת על שאר הנשים במסגרת.

"הצוות בעלמה בפתח תקווה, של על"ם מאוד מאוד שמחו לקבל אותה", אומרת נינה הלוי, פעילה בארגון פרויקט גילה שליוותה את זהבה באופן צמוד בשנה האחרונה. "הצוות שם מאוד מחויב מבחינתו לטפל בקהילה. היה לנו שיתוף פעולה ממש טוב ברמה הבינאישית והם שמחו".

לפי הלוי, תוך יומיים קיבל הצוות הודעה מהרווחה שאין אישור לשהותה של זהבה במסגרת, "כי היא לא מספיק נשית".

זהבה הועברה באמצע יוני מעלמה למסגרת אחרת של על"ם, הפעם כללית ומעורבת מגדרית, בחיפה. שם סבלה מקשיים על אף מאמצים רבים של הצוות לקלוט אותה. לפי הלוי, המשבר האחרון של זהבה נבע מהעקירה שלה מעלמה ומארגוני הסיוע האחרים שעליהם נסמכה באזור המרכז – כמו המכללה (בית ספר חברתי לשילוב מחדש של נשים במעגל העבודה) ופרויקט גילה להעצמה טרנסית.

לאחר שזכתה לרגע שבו התאפשר לה לנשום לרווחה, אומרת הלוי, "להעיף אותה החוצה בגלל שהיא לא מספיק 'אשה', זו היתה סטירת לחי מאוד בוטה, מעשה מאוד אלים".

"לא מסוכן לי בישראל, אבל כבד לי"

אקורד הסיום הנורא שבו הסתיים הסיפור של זהבה אינו משקף כלל את הנחישות והאופטימיות שלה בעבר הלא רחוק. ביולי האחרון זהבה התראיינה לכתבה של לילך בן דוד ושלי על מצבם של פליטים להט"ב פלסטינים בישראל, שם סיפרה על הניסיון לבנות לעצמה חיים חדשים במדינה שמונעת ממנה לעבוד ולקבל שירותי בריאות ורווחה בסיסיים. כל זה, כשברקע אלימות משפחתית ממושכת שחוותה כבר מילדות עקב חריגותה.

בחלקים שלא נכנסו לכתבה הקודמת, זהבה סיפרה על חלומות גדולים לעתיד מקצועי ומשפחתי, והעידה כי היא אוהבת "קודם כל לעזור לעצמי ולאנשים אחרים, ולהתקדם". במקביל, היא סיפרה על חוסר המעמד שלה בישראל: "לא מסוכן לי בישראל, אבל כבד לי. אני לא יכולה להוציא את זה. כבד על הנפש שלי".

לדבריה אז, "הייתי רוצה שתהיה לי אזרחות, שיהיו לי חיים יותר פשוטים, יותר קלים". בתשובה לשאלה איפה היתה רוצה לראות את עצמה בעוד חמש או עשר שנים, ענתה: "חוץ לארץ. רוצה לראות את עצמי כשיש לי הכל, שאני יכולה לעשות הכל. (במצב שבו; תב"ד) בשבילי מבחינתי הכל אפשרי ואני יכולה לעשות מה שאני רוצה. אני עובדת על עצמי (כדי; תב"ד) לקבל את זה".

ואכן, זהבה עבדה קשה כדי להתקדם ולהשיג את החלום הזה. הלוי מספרת: "היא בן אדם שכל מי שפגשה נמס ממנה. היא היתה נורא מיוחדת, בן אדם עם טוב לב ורגישות בלתי רגילים למרות כל מה שהיא היתה בחיים. ופתיחות וסקרנות ותהייה באמת על סודות הקיום והעולם ואבסורדיות הקיום שלה. יהלום נדיר".

נעמה סבתו, מנהלת מחלקת חסרי מעמד באגודה למען הלהט"ב, מספרת כי זהבה יצרה באופן עצמאי קשרים רבים עם גורמים שונים במטרה שיסייעו לה, ובהם האגודה.

לאחר תחושת חוסר אונים, היא מספרת, הארגונים השונים פתחו בשלב מסוים קבוצת ווטסאפ משותפת שכל ייעודה לסייע לזהבה. "אמרנו, במקום שכל אחד יעבוד לבד ,שנעבוד בשיתוף פעולה. אין לי שום אחרת קבוצה כזו. זו קבוצה לבד, עליה".

"הסיפור הזה הוא כל המחדלים שיש על השולחן"

סבתו טוענת כי אף שזהבה היתה מלאת רצון, מוטיבציה וכוחות שנלחמה במצבה הקשה, חוסר המענים עדיין דוחק נשים כמוה לקצה, וזה מחדל. "הסיפור שלה הוא כל המחדלים שיש על השולחן. היא גם מקרה של המון ניסיונות והמון שיתוף פעולה בין ארגונים והמון התגייסות". עם זאת, בגלל המדיניות הישראלית בנושא פליטים להט"ב פלסטינים, אומרת סבתו, "במקרה הזה אני לא יכולה בכלל לומר שהיא קיבלה את המינימום ההכרחי בכלל בשביל שתהיה לה את הבחירה לחיות."

כפי שפירסמנו בעבר, מדינת ישראל מסרבת להכיר בלהט"ב פלסטינים הנמלטים אליה כפליטים, אף שהיא מכירה בסכנה הנשקפת לחייהם ומגדירה אותם בלשונה כ"מאוימים". בתוך כך, המדינה אוסרת עליהם לעבוד ומונעת מהם ביטוח בריאות או שירותי רווחה בסיסיים – אף שמי ששופט את מצבם הוא עובד סוציאלי של המינהל האזרחי.

המדינה נדרשת לתת תשובה לעניין עד 1 בנובמבר הקרוב, כחלק מעתירה של כמה ארגונים לבג"ץ. השופטת דפנה ברק ארז כבר תהתה בדיון בעתירה "כיצד הם אמורים לאכול" ללא עבודה.

במקביל, במקרה של זהבה, כמו של טרנסיות רבות, גם מדיניות הרווחה שאינה מותאמת לקהילה הטרנסית עשתה היא את שלה. הלוי מדגישה כי מסגרת החירום היחידה שיש כיום לצעירות להט"ב היא הגג הורוד, של עמותת אותות, שם השהייה מוגבלת לארבעה חודשים. לדבריה, תקופה כזו אינה מספיקה לאף אדם בשביל להשתקם, ובוודאי לא "כשמדובר באנשים שבאמת אין להם שום זכויות בארץ, שום דבר".

הלוי מותחת ביקורת חריפה על ההחלטה ברווחה להעביר את זהבה למסגרת רב מגדרית, ואומרת: "זהות היא לא עניין של נראות. מי שמזדהה כטרנס, קוויר, על הקשת הטרנסית… מי שקושרת את גורלה עם גורלה הקשה של הנשיות בעולמנו, מחויבים לספק לה מענה. אני חושבת שפונה או מטופלת מהקהילה זכאית בלי קשר לנראות שלה לאותם שירותים ולאותה הגנה".

לדברי הלוי, "אני חושבת שמה שהרג את זהבה זה באמת היעדר אופק. היא הבינה שנדרש ממנה בעצם לשרוד בתנאים מאוד קשים, שאף שהיא דוברת את השפה ומכירה את האנשים, לא ייתנו לה להישאר כאן, ועד שאולי ייתנו לה להגיע לארץ אחרת יהיה לה קשה להתקיים פה, כי אסור לה לעבוד, לפתוח חשבון בנק ולקבל שירותי בריאות. היה צריך לעשות סלטות כדי להשיג לה הורמונים".

"כל פעם עד שהיא היתה משיגה את אישור השהייה היא היתה נכנסת לדיכאון ולאובדנות. כל סייקל כזה (מחזור של בקשת שהייה; תב"ד), היא היתה לגמרי מאבדת את זה. זה היה מין סחרחרת בלהות כזו של 'מה יהיה אם לא יאשרו לי'. מה בן אדם יכול בכלל לבנות בחיים אם כל הזמן מחזיקים אותו בחרדה, אי ודאות, עוני והיעדר מענים, בלי אופק, בלי הצלה, בלי סוף?", אומרת הלוי.

ממשרד הרווחה והביטחון החברתי נמסר בתגובה: "אנו מביעים צער עמוק על מותה של זהבה ושולחים את תנחומינו הכנים ליקיריה. משרד הרווחה והביטחון החברתי עושה כל שביכולתו על מנת לתת מענה הומניטרי ומותאם לכל הפונים אשר מבקשים סיוע מהמדינה, גם כאשר מדובר בפונים שמעמדם טרם הוסדר וכך גם היה במקרה זה. המנוחה קיבלה השמה למסגרות שמפעיל המשרד לקהילה הלהט"בית ושהתה בשלוש מהן.

"הקושי החברתי שמולו מתמודדת הקהילה הטרנסג'נדרית הוא מורכב ומאתגר, ושירותי הרווחה של מדינת ישראל עושים כל אשר ביכולתם על מנת להושיט יד ולסייע לאוכלוסייה זאת. רק באחרונה פתח המשרד מספר רב של מסגרות שנועדו לתת מענה סוציאלי הולם לחברי הקהילה אשר נמצאים בקשיים. דלתות המסגרות פתוחות גם בפני פונים שמעמדם בישראל טרם הוסדר, אך למרבה הצער, גם השירותים האלו לא הצליחו למנוע את מותה הטראגי של זהבה.

"יודגש כי הטענות על נסיבות העברתה בין המסגרות ייבדקו על ידי המשרד. עוד יצוין כי בנוסף למסגרות הרבות שפתחנו לאחרונה אנחנו עומדים לפתוח הלנת חירום ו-8 דירות מעבר ייעודיים לקהילה הטרנסית".

כמו בכתבות הקודמות בנושא, פנינו גם לשר הבריאות, ניצן הורוביץ, בבקשה לתגובה – כקובע המדיניות הראשי בתחום שירותי הרפואה והבריאות בישראל וכפעיל הומו ואיש זכויות אדם, שארגוני הקהילה הגאה כבר פנו אליו בבקשה לקבוע הסדר מיוחד לביטוח בריאות עבור פליטים כמו זהבה, כפי שעשה למען מבקשי המקלט האחרים בישראל. ראוי לציין כי בעקבות כתבתנו הורוביץ הבטיח "לבדוק את העניין", אך נכון לשעה זו הוא עדיין נמנע מלהגיב לשאלותינו. נפרסם את תגובתו אם וכאשר תתקבל.