newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

חטא ההיבריס של המנהיגים הדרוזים

כניעתם של הדרוזים למדיניות של הפרד ומשול מביאה אותם פעם אחר פעם להפסיד כל מאבק ציבורי - החל מדיון על תקציבים וכלה במאבק מהותי על תוכנו של חוק הלאום. המשך ההיבדלות מהחברה הערבית בישראל מצמצם את ממדיה של כל מחאה ואת הלגיטימיות שלה

מאת:

פורום ראשי הרשויות הדרוזיות מנהל מאבק בימים אלה על חייו – וגם על הלגיטימיות שלו. בתחילת מאי הודיע הפורום על השבתת מערכת החינוך תחילה והכרזה על חודש הזעם, לאור ההתעלמות הממושכת מצד הממשלה ואי מתן מענה תקציבי למשבר הקורונה, תכנון ובנייה, חוק הלאום, חוק קמיניץ, היעדר תוכנית חומש, אי מימוש החלטות ממשלה שאושרו ועוד (כך לפי הודעת הפורום).

פורום ראשי הרשויות ממשיך את אותו קו שלמעשה התפתח עד לכדי חטא היבריס בהיבדלות מהערבים, ובכך למעשה הוא מנהל מאבק זהה למאבקם של היישובים הערביים אך באופן מבוזר – הן בדיונים שונים בכנסת, הן בחלוקה מיניסטריאלית שונה – וכל זה במסגרת מימוש מדיניות הפרד ומשול של מדינת ישראל כלפי המיעוטים.

העוול ההיסטורי שנגרם לדרוזים בשל חטאי המנהיגים נבע משיקולים שהולמים תוכנית ריאליטי שנאבקת על צבירת אהדה, ולא על עקרונות ומהות. כך פעם חשבו שהמונח ערבי מגלם בתוכו קונוטציה שלילית במרחב הישראלי, ומכאן ראוי לקרוא לנו "דרוזים" ללא צירוף המילה ערבי. לפתע התחלנו להיתקל במערכת חינוך דרוזית, אף שהיא זהה בתוכנה לזו הערבית, ופתאום זו הפכה להיות "פיתה דרוזית" וזה ל"מרק דרוזי" מבלי לשים לב.

לא אכחד, ייתכן שניצחנו בתוכנית הריאליטי. הוכתרנו לקבוצה האהודה בישראל וקיבלנו מעמד של "אחים" ואינספור ליטופים מדי חג. שיא האהדה היה כשנפל לו חלל, בין אם טוראי או סא"ל. וכך הדרוזיות זינקה בדומה למניות של זום בימי הקורונה. אך לדאבוני, את הפרס איננו יכולים להמיר לא בזכויות ולא בשוויון, והוא נותר חסר כל משמעות.

חברי הקהילה הדרוזית מוחים בדרישה לסיוע כלכלי בצומת עזריאלי בתל אביב, ב-10 במאי 2020 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

חברי הקהילה הדרוזית מוחים בדרישה לסיוע כלכלי בצומת עזריאלי בתל אביב, ב-10 במאי 2020 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

למען ההמחשה, מתוך תקציבי המאבק בקורונה שהוענקו לרשויות המקומיות – כ-2.8 מיליארד שקל – הוקצו רק 47 מיליון לרשויות הלא-יהודיות, שהן כמובן יישובים דרוזיים וערביים. היישובים הערביים יצאו למחאה משלהם, וגם הדרוזים מוחים לבד. אם זה נשמע לכם מוכר זה בגלל שמדובר בשחזור של המאבק הכושל נגד חוק הלאום, שכאמור נוהל בהפרדה טוטלית ובשתי מחאות נפרדות.

פורום ראשי הרשויות יושב על המדוכה כבר תקופה ארוכה, ותוהה מהו מנוף הלחץ שיזכה אותו בתשומת לב מצד הממשלה ומצד התקשורת. לתפיסתם, הם אינם יכולים לשאת עוד סטירות מהממשלה ומהמדינה. התשובה לדעתי נמצאת בצעד שיהווה תפנית היסטורית – להחזיר בסנוקרת ולא בסטירה על ידי איחוד השורות עם המאבק הערבי-ישראלי על זכויותיו. עלינו להתגבר על המחלוקת הפוליטית-מדינית עם ערביי ישראל שעה שהממשלה הודפת אותנו כשם שהיא הודפת אותם.

הרחוב הדרוזי ער לצורך הזה, ועל פורום ראשי הרשויות להכיר באחריותו וברצון בוחריו אם הוא מתיימר לייצג את הדרוזים. את "ראיית הזהב" שמצביעה על רצונו של הרחוב הדרוזי לאיחוד שורות עם החברה הערבית בישראל במאבק על הזכויות האזרחיות ניתן לראות במספר המצביעים הדרוזים לרשימה המשותפת בבחירות האחרונות, שרשם עלייה של עשרות עד מאות אחוזים.

מכאן, כדי לקדם מאבק לגיטימי על שוויון זכויות ועל הזכות לשוויון במדינת ישראל יש לכלול את כלל האזרחים, וכדי להעצים את כוחו של מאבק זה יש לשלב ידיים עם אלה שנפגעים. אל לנו להמשיך ליפול להפרדה הממסדית שחיסלה כל מאבק על זכויות שיצאנו אליו עוד מקום המדינה, ולזכור שאין להתנות את השוויון בשירות הצבאי או בשירות הלאומי. הדרוזים משרתים לא כדי לקבל זכויות, אלא מתוך אמונה בהכרח שקיים בהגנה על מדינת ישראל על ידי גיוס לצה"ל.

הרבה כבר נאמר על המיאוס מהמונח "ברית-דמים". אני מקווה שזו הפעם האחרונה בחיי שאכתוב את המונח הזה, כי מלבד חיבוק ביום הזיכרון הוא לא הניב מאומה.

פאדי מקלדה הוא סטודנט למשפטים ואקטיביסט

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

המהפכה החינוכית שהקדימה את זמנה

כבר ב-1774 הבינו בחבר העמים של פולין וליטא ש"אין לכפות משמעת באמצעות פחד, אלא באמצעות מנהיגות והבנה", שהכיתות צריכות להיות מעוצבות "כך שהילד לא יראה את בית הספר כבית סוהר", ושרק הממסד האזרחי יכול להניב חינוך אוניברסלי שוויוני וחופשי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf