"זכויות להט"ב הפכו לנייר לקמוס בחברה הפלסטינית"

קהילת הלהט"ב הפלסטינית אינה מורגלת להיות במרכזו של עימות פוליטי סוער. ואולם בחודשים שלפני סיבוב הבחירות הרביעי בישראל בשנתיים האחרונות, פלסטינים קווירים נדחקו למרכז הבמה.

בראיון שהתקיים בתחילת החודש ושהפך לוויראלי ברשתות החברתיות בערבית ובעברית, ח"כ אחמד טיבי הצהיר שהוא מתנגד למה שהוא כינה "תופעת הלהט"ב". המפלגה שלו, תע"ל, הוא הוסיף, דוחה כל חקיקה המקדמת את זכויות הלהט"ב, מתנגדת למצעדי הגאווה ומאמינה שאין לאפשר ללהט"בים להיכנס לכיתות ולפגוש תלמידים בבתי ספר כחלק מתוכנית הלימודים.

הראיון היה המקרה האחרון שבו הופגנה הנראות ההולכת וגוברת של קווירים פלסטינים בשנים האחרונות – וגם של המכשולים הכבירים שעדיין ניצבים בפניהם במאמץ לתבוע את זכויותיהם ולהפגין את קיומם, כולל כלפי המנהיגים הפוליטיים שלהם.

ואולם האופן שבו חלחלו זכויות הלהט"ב לוויכוח הפוליטי הפלסטיני בישראל הוא מורכב יותר מסוג ההומופוביה שהפגין טיבי, אומר פאדי חורי, עו"ד פלסטיני קווירי בתחום זכויות האדם וסטודנט לדוקטורט בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד.

כשהרשימה המשותפת נוסדה ב-2015, ארבע המפלגות החברות בברית, המייצגות את האידיאולוגיות הקומוניסטית, האסלאמיסטית, הלאומית והליברלית, נקטו גישה של לסה פר – בכך שהן נמנעו מביקורת פומבית הדדית בעניינים חברתיים שעלולים לפרק את הרשימה, מסביר חורי.

כל זה השתנה בשנה שעברה. בחודש יולי 2020 חברת הטחינה אל ארז, שנמצאת בבעלות פלסטינית, עוררה עימות ציבורי שכלל גם חברי כנסת של הרשימה המשותפת, אחרי שהיא תרמה מרווחיה לארגון להט"בי ישראלי. באותו חודש, הכנסת העבירה חוק האוסר על טיפולי המרה, בעזרת שלושה חברי כנסת מהרשימה המשותפת (איימן עודה, עאידה תומא-סלימאן ועופר כסיף). שאר חברי הרשימה נמנעו או שהצביעו נגד החוק, שעבר רק בקריאה ראשונה.

אף שזה לא היה החוק הראשון שמקדם זכויות להט"ב, היתה זו הפעם הראשונה שחברי רע"ם הביעו ביקורת פומבית על חברי הכנסת שתמכו בחוק. רע"ם בסופו של דבר התפצלה מהרשימה המשותפת, במידה רבה בגלל חילוקי הדעות שלהם בנושאים להט"ביים בכנסת, וכן בעקבות החיזור שלהם אחרי ראש הממשלה נתניהו.

הצעת החוק ששנתה הכל

"זכויות להט"ב הפכו למעין נייר לקמוס בחברה הפלסטינית", אומר חורי, תוך מתן הכרה בחשיבות המאמצים הכבירים של פעילים ושל קבוצות פלסטיניות קוויריות להציב את עצמן על המפה. "כעת, לאחר שמפלגות פלסטיניות החלו להתחרות זו בזו, הרטוריקה התחילה להתמקד במסורת, במערכת האמונות הפלסטינית ובשאלה מי באמת מגלם את הערכים האלה, כדרך לזכות בתמיכה מצד החוגים הפלסטינים השמרניים".

קיימתי עם חורי שיחת זום בשבוע שעבר על "הומופוביה אסטרטגית" בקרב האליטה הפוליטית הפלסטינית, על כך שפלסטינים קווירים מנהלים מאבק גם נגד הומופוביה וגם נגד קולוניאליזם, ועל השאלה מדוע קהילת הלהט"ב הישראלית תצטרך לוותר על העליונות היהודית אם היא רוצה שברית ממשית כלשהי עם קווירים פלסטינים תוכל להחזיק מעמד. ראיון זה נערך ותומצת לצורכי בהירות.

זכויות להט"ב הפכו לעיקר העיקרים של הוויכוח בקמפיין הבחירות ביחס לרשימה המשותפת. איך עברה הרשימה ממצב של הסכמה בשתיקה לא לגעת בנושאים רגישים למצב של התקוטטות פנימית בנושא זכויות להטב"ק?

"הכל השתנה אחרי הצגת חוק איסור טיפולי המרה בשנה שעברה. בפעם הראשונה, מפלגת רע"ם של מנצור עבאס השמיעה ביקורת פומבית כלפי דפוס ההצבעה של חברים אחרים ברשימה המשותפת שהצביעו בעד האיסור, וכן כלפי אלה שנמנעו מלהצביע.

"נראה שיש לכך פחות קשר לזכויות להט"ב, וזה יותר קשור למדיניות החדשה של עבאס, שמטרתה לפתוח ערוצי שיחה עם בנימין נתניהו כדי לקדם מדיניות מסוימת. הביקורת כלפי רע"ם סביב האסטרטגיה הזו גרמה למפלגה האסלאמית להתמקד בזכויות קהילת הלהט"ב ובהתנהלות של הח"כים של המשותפת בהקשר הזה.

כלומר ביזוי זכויות הלהט"בים הוא עניין של נוחות פוליטית מצד האסלאמיסטים?

"כן, המריבות הפנימיות הדגישו את ההבדלים בין הסיעות הפלסטיניות השונות, במקום לצמצם את חשיבותם בשם האחדות הפלסטינית הפנימית. בה בעת, אי אפשר לנתק את השינוי הפוליטי הזה מהבולטות שזכויות קהילת הלהט"ב זוכות לה לאחרונה בחברה הפלסטינית.

"ב-2019 ראינו בפעם הראשונה הפגנה של הקהילה הלהט"בית הפלסטינית בחיפה, אירוע שחזר על עצמו בשנת 2020 בשהתתפות ח"כ עאידה תומא-סלימאן ודמויות בולטות אחרות בחברה הפלסטינית. אחרי ההפגנות האלה, כבר אי אפשר היה לטעון שאנחנו לא קיימים.

"עכשיו, בשעה שאנחנו מתקרבים לבחירות, זכויות הלהט"ב הפכו למעין נייר לקמוס של החברה הפלסטינית. בעת שהמפלגות הפלסטיניות מתחרות זו בזו, השיח מתרכז במסורת ובערכי החברה הפלסטינית, במערכת האמונות ובשאלה מי באמת מגלם את הערכים האלה כדרך לזכות לתמיכה בחוגים השמרניים יותר בקרב הפלסטינים".

זה מה שלמעשה אחמד טיבי עושה עכשיו?

"טיבי הוא רק הדוגמה הבולטת ביותר. בדצמבר, מזכ"ל חד"ש מנצור דהאמשה העניק ראיון שבו הצהיר שעמדת מפלגתו בנוגע לחוק ההמרה אין פירושה אימוץ של זכויות להט"ב ושחד"ש אינה תומכת בזכויות להט"ב, כך שגם אם יש גורמים כמו ח"כ עאידה תומא-סלימאן שתומכים בזכויות אלה בעקביות ובאופן ברור, יש גם בקרב החוגים היותר פרוגרסיביים וליברליים ברשימה המשותפת גורמים אחרים שמגמגמים ביחס לזכויות להטב"ק.

"בסיכומו של עניין, מלבד תומא-סלימאן, אין באמת אף אחד מקרב הרשימה המשותפת שתומך בגלוי בזכויות של קווירים.

"ישנם סוגים שונים של הומופוביה במפלגות הפלסטיניות בישראל. האחת היא ההומופוביה האידיאולוגית, שכרוכה באמונה העמוקה שהומוסקסואליות היא חטא. השנייה היא ההומופוביה הליברלית, או האסטרטגית. במעגלים סגורים הומופובים אסטרטגיים מוכנים להודות בכך שזכויות להט"בים הן זכויות אדם, אבל בהצהרות הפומביות שלהם הם הרבה יותר שמרניים. סוג האסטרטגיה הזה רווח בתקופת בחירות.

"ויש אנשים כמו יו"ר בל"ד לשעבר אמטאנס שחאדה, שהותקף על ידי פלסטינים פרוגרסיבים בגלל ההיעדרות של המפלגה שלו בהצבעה על טיפולי ההמרה, משום שהמצע של המפלגה כולו היה מבוסס על זכויות אדם. זה גרם לכך ששחאדה נאלץ להציע אפשרות שלישית, שבמסגרתה הוא אמר שמפלגתו לא עושה פוליטיזציה של זכויות להטב"ק, ושהמקום שבו החברה הפלסטינית צריכה לפתוח מחלוקות חברתיות פנים פלסטיניות הוא לא בכנסת אלא בוועדת המעקב העליונה".

חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת) בסיור בחירות עם פעילי חד״ש בשוק לוינסקי בתל אביב, 25 בפברואר 2021 (צילום: אורן זיו)

אבל ישנם מנהיגים פלסטינים בתוך הכנסת ומחוץ לה שמתבטאים באופן ברור בעד זכויות להט"בים.

"נכון, למשל אחרי מקרה של פשע שנאה הומופובי ב-2019 שבמהלכו צעיר פלסטיני דקר את אחיו רק תומא-סלימאן וחנין זועבי גינו בבירור את המעשה. בשנתיים האחרונות, תומא-סלימאן היתה היחידה שנהגה בעקביות, אבל למרות המחויבות שלה לזכויות אדם, עדיין לא ראינו הצהרה שלה בתגובה לדברים שאמר טיבי. נראה שהיא מנסה להימנע מכל אמירה בגלל ההשלכות האפשריות של זה על הבחירות".

גיוון חסר תקדים

איפה עומדת החברה הפלסטינית עכשיו בנוגע לזכויות להט"בים?

"מה שגיליתי בשלוש-ארבע השנים האחרונות הוא שאין כמעט מקבילה למידת הגיוון שיש בחברה הפלסטינית בנוגע לשאלות האלה. בחברות רבות ניתן להבחין בקו הפרדה בין התומכים לבין המתנגדים לזכויות להט"בים, וזה תקף גם ביחס לקהילה היהודית בישראל.

"בחברה הפלסטינית קיימים שלושה מחנות – הראשון הוא המחנה ההומופובי, שנחלק למי שתומכים בהשתתפות במוסדות הפוליטיים של המדינה ולמי שמתנגדים לכך. המחנה השני הוא הפרוגרסיבי, הקטן יותר, שבקרבו מצויים התומכים המסורים ביותר בזכויות הלהט"ב, שהם גם אנטי ציוניים מובהקים ומתנגדים להשתתפות פלסטינית בבחירות. במחנה השלישי נמצאים אנשים כמוני, שהם אמביוולנטיים לגבי השתתפות פוליטית, אבל מוכנים לפעול מול האליטה הפוליטית.

"כאשר מנסים להקים מחנה שתומך בזכויות להט"ב בחברה הפלסטינית, בתוך המחנה הזה יהיו חילוקי דעות עמוקים לגבי האופן שבו יש לגשת לשאלת הנורמליזציה או ההשתתפות בהליכים הפוליטיים הישראליים. תומכים רבים בזכויות להט"ב לא מוכנים לתת לגיטימציה והכרה בנוכחות של מפלגות בכנסת, ולכן לא מוכנים לקיים איתן קשר.

"השסעים הפנימיים מונעים מאתנו לגבש קמפיין אחיד בתגובה לטיבי ולפוליטיקאים אחרים כאשר הם אומרים דברים מעין אלה. מה שקורה לבסוף זה שהפעולות בתחום הזה נעשות על ידי יחידים או קבוצות קטנות".

האם קיימת באמצע קבוצה גדולה של פלסטינים בעלי השקפות שנמצאות בין הומופוביות מפורשת לבין התנגדות לנורמליזציה?

"כן, וקבוצות להט"ביות פלסטיניות כמו אל-קאוס ואסוואת מנסות לקיים קשר עם קבוצות שונות בתוך החברה הפלסטינית. הדבר נעשה מסובך יותר כאשר מנהיגים כמו טיבי משמיעים הערות מעין אלה. אפשר למתוח ביקורת על ההערות, אבל בסופו של דבר אין בקרב המפלגות הערביות לובי למען להט"בים פלסטינים. מתוך כך נוצרות שתי ספירות מנותקות שבהן נדונות זכויות להט"בים. מה שקורה במישור החברתי לא מתורגם באופן מיידי לפעולה פוליטית המכוונת כלפי האליטה הפוליטית בכוונה להניע אותה".

כפלסטיני קווירי המתבונן בכל ההתרחשות הזו, איזו הרגשה זה מעורר אצלך?

"אנחנו נוטים לבחון את הסוגיות האלה מנקודת מבט פוליטית, אבל בסופו של דבר יש לכל זה גם ממד אישי. אתה רואה אנשים שבנסיבות אחרות היית משתף אתם פעולה כדי לקדם את זכויותיך לנוכח האפרטהייד, הקולוניאליזם והכיבוש הישראלי. אבל ברגע שאתה מזוהה כאדם קווירי, אתה הופך לאויב. אויב מבפנים בתוך קבוצה שיש לה כמעט צ'ק פתוח לתקוף, לחפצן, לעשות לך דה הומניזציה ולדבר עליך במונחים של חטא ושל מחלה – וזה פוגע מאוד. זה מכאיב מאוד לספוג התעללות לא רק מצד הקבוצה הקולוניאליסטית, אלא שיתנהגו אליך באופן דומה גם מצד הקהילה שלך.

"זה משאיר את הלהט"ב עם בסיס תמיכה צר מאוד. אני אמנם למדתי להתמודד עם זה, אבל מה שטרגי הוא שישנם צעירים פלסטינים – קווירים, טרנסים, הומואים ולסביות – ששומעים את המסרים האלה מאנשים כמו טיבי ועבאס, קולות שמבחינת רבים מהם הם מקורות המידע היחידים ביחס לזכויות להט"ב.

"בסופו של דבר אין מסר בעל עוצמה זהה שמגיע ממוקדי כוח אחרים. זה מייצר מצב בלתי אפשרי שמשדר לצעירים מסר שהם מקולקלים או חוטאים. כשמישהו שומע את טיבי אומר שאנחנו לא תומכים בקהילת הלהט"ב, אין לו דרך לחיות עם עצמו בשלום, ואנחנו יודעים איזה סוג של סבל זה גורם".

להשתמש בגישה לכוח

דיברת קודם על החשיפה ההולכת וגוברת של הקהילה הקווירית הפלסטינית במהלך השנה שחלפה. באיזו מידה מה שקורה כעת הוא תגובת נגד לגידול הזה בחשיפה?

"כל זה לא היה משמעותי אם אנשים היו יכולים להמשיך לומר דברים בנוסח 'אין הומוסקסואליות בחברה הפלסטינית'. ברגע שלא ניתן היה יותר להכחיש את הקיום של להט"בים פלסטינים, ובפרט של גברים הומוסקסואלים, השלב הבא היה השאלה איך להתמודד עם הקיום הזה. הפוליטיקאים האלה אומרים: 'אנחנו לא נכיר באנושיות שלכם או בכך שמגיע לכם שוויון', אבל בעצם זה שהם אומרים את זה הם מודים בפעם הראשונה שאנחנו אכן קיימים, שאנחנו מהווים אתגר. הם מתקוממים נגד האתגר הזה".

כמה פלגים שמאליים פרוגרסיביים ורדיקליים רוצים להילחם בהומופוביה בחברה הפלסטינית תוך כדי מלחמה בקולוניאליזם הישראלי, בלי לקחת חלק במוסדות הפוליטיים הישראליים. האם אפשר לצבור כוח במצב כזה?

"יש לי בעיה עם האסטרטגיה של החרמת מפלגות ממסדיות או סירוב לקיים אתן מגע. קבוצות פמיניסטיות מקיימות קשר עם מפלגות, וקבוצות שנאבקות נגד אלימות בחברה הפלסטינית מקיימות קשר עם המשטרה ועם רשויות אחרות. אבל כשזה מגיע לזכויות להט"ב – לזכויות הבסיסיות ביותר לחיים ולאוטונומיה של הקבוצה המודרת ביותר בחברה הפלסטינית להיות היא עצמה – הנטל הפוליטי המונח על כתפיה הוא הכבד ביותר.

"איש אינו אומר לפמיניסטיות לא להפעיל לובי נגד בתי הדין של השריעה (בקרב המפלגות). איש אינו מונע מקבוצות למען זכויות נשים לקיים מגעים עם הרשימה המשותפת ולבוא בתביעות. אבל ברגע שאדם קווירי אומר: 'אני רוצה לבחון את כל הנתיבים לשינוי', אז זה הופך לשאלה של נורמליזציה, של פינקוושינג, של כל מה שנוגע למחלוקות האסטרטגיות הפנימיות בתוך החברה הפלסטינית לגבי אופן הפעולה מול הקולוניאליזם הישראלי.

"לא הצבעתי לכנסת כבר שנים, בין השאר בגלל הנסיבות, ולעתים זה משום שאני לא מקבל את הנחת היסוד של ההשתתפות בכנסת. אבל בסופו של דבר אני רואה מפלגות פלסטיניות, בתוך הכנסת או מחוץ לה, כמרכזי כוח חשובים שבהם מעוצב השיח הפוליטי הפלסטיני. אם יש לי גישה לכוח הזה עלי להשתמש בה, גם אם אני לא מסכים עם חלק מהאסטרטגיות שלו. אסור להזניח אף אחד מהנתיבים, משום שאחרת אתה מותיר מרחבים שלמים ללא התמודדות".

מהן ההצלחות הגדולות ביותר של תנועת הלהט"ב הפלסטינית בשנים האחרונות?

"בדרך כלל הכישלונות ניכרים יותר לעין. מדובר בחברה שחלק גדול ממנה הוא שמרן. אבל אני חושב שאנחנו ממעיטים בפוטנציאל שלה לא רק לגלות סובלנות אלא גם קבלה.

"לקח לי זמן לצאת מהארון כי דמיינתי את הגרוע ביותר, וכשעשיתי את זה לא קרה דבר בחוגים הקרובים של חברי ומשפחתי ובמרחב המקצועי שלי. זאת היתה פשוט חוויה לימודית עבור כולם. אני מגיע מרקע שמרני מאוד, והיציאה שלי מהארון הציבה אתגר בפני רבים מהאנשים בחיי. זה לא היה ניצחון פוליטי גדול, אבל ההתנסויות הקטנות האלה עם אנשים שהביעו דעות הומופוביות ושפתאום נאלצו לשנות את תפיסת העולם שלהם – זה היה ניצחון.

"מובן שזו לא החוויה של כל מי שיוצא מהארון, וזה לא ניצחון בהקשר הרחב, אבל זו ההתפתחות המשמעותית ביותר שראיתי בחיי שלי. זה מראה שברגע שפעילים וארגונים להט"בים מתחילים לכפות אסטרטגיה של נראות ואומרים: 'מספיק, אנחנו מוכרחים למחות', זה משנה את השיח.

"כאשר אני מדבר על המאבק הלהט"בי הפלסטיני בפני קהל במערב, אני רואה איך הוא שכח את המאבקים של שנות ה-60 וה-70 בארה"ב ובמדינות מערביות אחרות (שהיה ממוקד מאוד בנראות קווירית). זה השלב שבו נמצא המאבק לזכויות להט"בים פלסטינים כיום. לא אכפת לנו בשלב זה מנישואים חד מיניים, מפונדקאות או מדברים אחרים שנמצאים בראש סדר היום הפוליטי של הקהילה הגאה במערב. מה שחשוב לנו הוא נראות ופתיחת מרחב להכרה. כל ניסיון להשיג את זה הוא הצלחה קטנה".

לוותר על הציונות

איזה סוג של יחסים מתקיימים בין קהילת הלהט"ב הפלסטינית לקהילת הלהט"ב היהודית בישראל?

"הבעיה עם קהילת הלהט"ב היהודית הישראלית היא העובדה שהיא מקבלת ללא ערעור את עליונותה כקבוצה אתנית בפוליטיקה הישראלית. בסופו של דבר, כל ברית בין להט"בים יהודים ופלסטינים צריכה להיות מבוססת על זכויות אדם אוניברסליות.

"למרבה הצער, כאשר העיסוק בזכויות להט"ב מלווה בגוונים מיליטריסטיים, זה מדיר אותי. כאשר מקדמים פינקוושינג זה מציב מכשולים בפני הפלסטינים. אני לא מתנגד לבריתות או לסולידריות פלסטינית-יהודית. ראינו כמה יהודים ישראלים הגיעו להפגנה האחרונה באום אלפחם (נגד אוזלת היד של המשטרה הישראלית כלפי הפשיעה האלימה בחברה הפלסטינית). אבל כל עוד הציונות נמצאת בבסיס שיח זכויות האדם של הקהילה היהודית, הפלסטינים תמיד יהיו מודרים, אלא אם כן הם יוותרו על הזהות שלהם".

אתה אומר שמשמעותה של סולידריות להט"בית אמיתית היא שעל יהודים קווירים לוותר על הציונות?

"באופן מעשי זו הדרך היחידה שאני יכול לראות לגיבוש ברית שחוצה גבולות אתניים. מבחינת פלסטינים רבים, ציונות במרחב הציבורי מתורגמת להיררכיה – חד וחלק. אם באמת רוצים ליצור ברית, שהיא לא רק בגדר השתתפות סמלית של מיעוט לאומי, צריך לקבל את המיעוט הזה על בסיס שוויוני. זה לא יכול לקרות בגבולות של מסגרת ציונית".