מחקרים מראים: קצבאות ילדים מצילות חיים

ביום רביעי השבוע נערך כנס של מרכז טאוב בנושא מצוקות ותקוות בטיפול בגיל הרך בישראל. שלושה מחקרים חדשים שהוצגו בכנס מדגישים את החשיבות של רשת הביטחון הכלכלית להורים עניים: צמצום החשיפה לעוני של ילדים בגיל לידה עד שנתיים מתבטא בשיפור בהתפתחותם.

מחקר ראשון מלמד כי לאלף הימים הראשונים לחיים חשיבות מיוחדת ובולטת בהשוואה לחשיפה לעוני בגיל מתקדם יותר. טענה זאת מתחזקת לנוכח מחקר שני, שבו נמצאו פערים בהישגים הלימודיים בין ילדים שנולדו למשפחות עניות לפני הקיצוץ בקצבאות הילדים ב-2003, לבין אלו שנולדו אחרי הקיצוץ.

לכסף הנוסף העומד לרשות ההורים, כך רומז גם המחקר השלישי, יש השפעה חיובית וישירה על התפתחות המוח של הילדות והילדים. עוד נמצא במחקר זה, שהורים עניים הקדישו את הכסף המזומן שקיבלו ללא תנאי לשיפור התזונה ותנאי המגורים של ילדיהם, ולא עשו בו שימוש שלילי.

מחקר ראשון: 1,000 הימים הראשונים הם קריטיים

המחקר הראשון שהוצג בכנס נערך על ידי דנה שי (וקנין), יוסי שביט ויצחק ששון, ופורסם כנייר מדיניות של מרכז טאוב: עוני והישגים לימודיים עתידיים.

מדובר במחקר אורך, שעקב אחר ילדות וילדים שנולדו בין 1990 ל-1995. החוקרים בחנו את הקשר בין ההכנסה של ההורים בשנת הלידה, לבין הציונים שהשיגו הילדים כאשר היו בכיתה ה'.

החוקרים מצאו כי השתייכות לקצה התחתון של התפלגות ההכנסה בגיל לידה עד שנתיים מובילה באופן מובהק ומשמעותי להישגים נמוכים יותר בכל מבחני המיצב בכיתה ה': מתמטיקה, עברית, אנגלית ומדעים. ממצא זה נכון גם לאחר בקרה על משתני רקע אחרים כגון השכלת ההורים, גודל המשפחה, מגדר, והכנסה של ההורים בשנים מאוחרות יותר.

לעומת זאת, לא נמצאה השפעה מובהקת על הציונים אצל ילדות וילדים שנחשפו לעוני מגיל שלוש. כלומר, בשונה מגילים מתקדמים יותר, גיל לידה עד שנתיים הוא קריטי, כך שחשיפה לעוני בשנים אלה מותירה "צלקת" בהתפתחות (כלשון החוקרים), שקשה מאוד לתקנה.

כך נכתב: "אין להתייחס לגיל הרך כאל מיקשה אחת, בעלת מאפיינים הומוגניים לכל אורכה, אלא יש לתת את הדעת דווקא לאלף הימים הראשונים לחיים, שכן הם חשובים במידה רבה להתפתחות העתידית של ילדים".

מחקר שני: קצבאות ילדים משפיעות על ההישגים בעתיד

מחקר נוסף שהוצג בכנס על ידי דנה שי, שטרם פורסם בכתב, בחן את הקשר בין קצבאות ביטוח לאומי בגיל הרך לבין הישגים לימודיים עתידיים. במחקר זה נבדקו ההישגים של ילדים שלישיים ורביעיים, ממשפחות עניות, ילידי 2002 לעומת ילידי 2004.

ההבדל ביניהם הוא שב-2003 קיצצה הממשלה באופן משמעותי את קצבאות הילדים. מדובר בתוכנית להבראת המשק שהוביל בנימין נתניהו, שר האוצר דאז, בתקווה לעודד הורים להצטרף למעגל העבודה. מלבד הקיצוץ בגובה הקצבה, אוחדו הקצבאות לכל הילדים (ללא תלות במספר הילדים במשפחה). כתוצאה מכך, הפגיעה המשמעותית היתה במשפחות שלהן שלושה ילדים ויותר.

במחקר נמצא כי בקרב משפחות עניות נמצאו פערים בהישגים של הילד הרביעי (והאחרון) בין שנתוני הלידה: מי שהיו בגיל שנה עד שנתיים לפני הקיצוץ בקצבאות הגיעו להישגים גבוהים יותר בכיתה ה', בהשוואה לילדים שהיו בגיל לידה עד שנתיים לאחר הקיצוץ בקצבאות. לא נמצא פער כזה במשפחות שאינן עניות ואינן מרובות ילדים.

מחקר זה מחזק את ממצאי המחקר הראשון לגבי חשיבות החשיפה לעוני באלף הימים הראשונים לחיים. אולם יש פה יותר מכך: כל ההבדל בין שתי קבוצות הילדים שנבדקו הוא בהיקף ההכנסה של ההורים, כתוצאה משינויים בתשלומי העברה של המדינה. כלומר, עולה האפשרות שהגורם המשמעותי ביצירת פערי ההישגים בין תלמידים הוא עצם החשיפה לעוני.

במילים אחרות, רשת הביטחון הכלכלית הנוצרת באמצעות תשלומי העברה כגון קצבאות הילדים לא משפיעה רק על המשק ועל שוק העבודה, אלא יש לה השפעה מרחיקת לכת על פוטנציאל ההתפתחות של הילדות והילדים החשופים לעוני.

מחקר שלישי: לטפל בגורם (עוני) ולא בתוצאה (הישגים)

בדיוק בעניין זה מתמקד המחקר השלישי, מחקר אמריקאי בשם Baby's First Years. רציונל המחקר הוצג בהרצאת טד מאת קימברלי נובל, מצוות המחקר. בשקף מתוך הרצאתה מוצג קשר ההשפעה המוכר: ילדות וילדים שגדלים בעוני נחשפים להתנסויות חיים דלות יותר, דבר המשפיע על התפתחות המוח שלהם, ומתבטא בסופו של דבר בהישגים נמוכים בלימודים.

מרבית התוכניות המבקשות להתמודד עם פערים לימודיים מתמקדות בשלב האחרון ברצף, כלומר בלמידה. הכוונה לתוספת שעות הוראה לאוכלוסיות חלשות, למידה בקבוצות קטנות יותר, ניסיון למשוך מורות ומורים מצוינים לבתי הספר החלשים וכדומה.

תוכניות אחרות מתמקדות בשלב השני: אוצר ההתנסויות. למשל תוכניות להדרכת הורים או תוכניות לשיפור איכות החינוך והטיפול במסגרות הגיל הרך.

במחקר פורץ דרך זה, החליטו להתמודד עם הגורם ולא עם תוצאותיו. כלומר, לבחון האם צמצום החשיפה לעוני החל מגיל לידה ייטיב עם התפתחות הילדות והילדים, ויחסוך את הצורך בכל תוכניות התיקון בגיל המתקדם יותר. כפי שנאמר בהרצאה: "ומה אם יתברר שהדרך היעילה ביותר לחלץ ילדים מהעוני היא פשוט לתת להוריהם יותר כסף?"

בכנס של מרכז טאוב הציגה קתרין מגנוסון, אף היא מצוות המחקר, את ממצאיו הראשוניים. לצורך המחקר נדגמו ב-2018 אלף אימהות שהכנסתן מתחת לקו העוני, שהיו אז בהריון. ל- 400 אימהות, שהוגדרו כקבוצת הניסוי, ניתנה תוספת הכנסה של 333 דולר אחת לחודש למשך ארבעים חודשים. בהתאם להכנסתן הקיימת, מדובר בתוספת של 20% עד 25% להכנסה המשפחתית.

חשוב להדגיש שהכסף ניתן באמצעות כרטיס אשראי מיוחד של המחקר, נקי ממס, בלתי תלוי בהכנסות אחרות של ההורים, ללא השפעה על תוכניות סיוע אחרות שההורים זוכים להם, וללא שום התניית שימוש: האימהות יכלו לעשות בכסף כל מה שימצאו לנכון.

600 האימהות הנוספות הוגדו כקבוצת הביקורת, ולהן ניתן סכום סמלי של 20 דולר לחודש לתקופה דומה. המחקר נועד לבחון אם נוצרים הבדלים בהתפתחות בין הילדים שאימהותיהן קיבלו תוספת הכנסה משמעותית לבין הילדים שהתוספת היא סמלית בלבד.

הממצאים מסוף השנה הראשונה של המחקר מעודדים, ואף פורסמו כמאמרי מחקר. מאמר אחד מציג את השינוי בהתנהגות האימהות לנוכח הכסף המזומן שניתן להן. בשונה מהסטריאוטיפים השליליים, התברר שהאימהות העניות עשו בכסף שימוש מושכל. בשנה הראשונה הן השתמשו בכסף לרכישת מזון תינוקות וצעצועים, וכן לכל הקשור לשיפור הדיור. לא חלה עלייה בהוצאות על סיגריות, סמים או אלכוהול.

מאמר שני מציג בדיקה של הפעילות המוחית של הילדים כאשר היו בגיל שנה. כיוון שמדובר בסוף שנה אחת מתוך ארבע, החוקרות מאוד זהירות בניסוחים שלהן, אולם בשורה התחתונה הן מצאו הבדל בפעילות המוחית בין שתי קבוצות הילדים שהוריהם קיבלו יותר או פחות כסף.

החוקרות כתבו: "התוצאות הנוכחיות מצביעות על כך שמתן תמיכה חודשית במזומן ללא תנאי למשפחות החיות בעוני עשוי להשפיע על הפעילות המוחית של היַלדות המוקדמת […] עם זאת, למרות שזה עשוי להיות מפתה להסיק מסקנות מדיניות, אנו מזהירים שהממצאים הנוכחיים מתייחסים רק ל-12 החודשים הראשונים של התערבות רב-שנתית".

באופן מסורתי, הוויכוח בעד ונגד תשלומי העברה למשפחות מעוטות הכנסה ממוקד בהשפעה של הכסף על היצע העבודה של ההורים, ובחשש שההורים יעשו שימוש שלילי בכסף הנוסף.
המחקרים שהוצגו בכנס מרכז טאוב מלמדים שצריך להוסיף לדיון היבט נוסף: לכסף יש השפעה משמעותית על התפתחותם של ילדות וילדים החשופים לעוני של הוריהם, ועל סיכויי הילדים לצמצם פערים שלא הם אשמים בהם.