"הרעיון עדיין תקף": הפוליטיקה הערבית אחרי פירוק המשותפת

אף אחד לא הופתע מההודעה בדבר התפרקות הרשימה המשותפת. בעוד שבפעמים הקודמות העימותים בין המפלגות היו על מידת ההשפעה בתוך הרשימה ועל רוטציה וכיסאולוגיה, הפעם העימות נראה עקרוני הרבה יותר. גם המחיר של שימור הרשימה, שהציב מנסור עבאס מרע"מ, האמיר במידה כזו שקשה לדמיין כיצד ניתן היה לשלם אותו. הדרישה לאמץ את הקווים העקרוניים של רע"מ, או בלשון ההודעה שלה "להימנע מהצבעות שפוגעות בזהות הדתית והשמרנית של החברה הערבית", בצירוף הדרישה לאפשר לה חופש הצבעה, התפרשה יותר כמו התרסה אחרונה מאשר כהצעת עבודה קונקרטית.

ובכל זאת, חוגים רבים ברחוב הפלסטיני רואים בפירוק מכה קשה ליכולת של הפלסטינים בישראל להשפיע על חייהם ועתידם, ובמובן הקונקרטי ביותר למספר המנדטים שייצגו את הציבור הערבי בכנסת. מצד שני נשמעו גם קולות של תומכי המפלגות השונות הנכללות ברשימה המשותפת, האומרים שמדובר בהזדמנות לדיון אידיאולוגי אמיתי, החף מהעמדת פנים של אחדות שלא באמת מתקיימת. שני אינטלקטואלים פלסטינים מרכזיים, ד"ר הוניידה ע'אנם ופרופ' אמל ג'מאל שוחחו איתנו על כמה מהשאלות שמתבקשות מהתפרקות הרשימה.

"נסיבות ודינמיקות שמובילות לכיוונים לא רצויים". חברי המשותפת חוגגים את ניצחונם בבחירות האחרונות (אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

התפוררות המפלגות והאידיאולוגיה

"הרעיון של הרשימה המשותפת עדיין תקף", אומרת ד"ר הוניידה ע'אנם סוציולוגית ומנהלת מרכז מדאר ללימודי ישראל ברמאללה, "אבל לפעמים יש נסיבות ודינמיקות שמובילות לכיוונים לא רצויים. אני חושבת שהרשימה האסלאמית תתחרט מאוד על הדרך שהיא נקטה.

"קצת קשה להתנבא מה הולך לקרות, כי לא ברור אם יהיו שתי רשימות, או רשימה שתכלול את חד"ש, בל"ד ותע"ל מול המפלגה האסלאמית. אם תתקיים רשימה משותפת עם שלוש מפלגות, אני חושבת שהיא תקבל תמיכה וזה יהיה גוש חזק. אולי תהיה ירידה של שני מנדטים, אבל מכיוון שמדובר בשאלה של דרך, וזה הוויכוח, נדמה לי שזה גם יכול לדרבן יותר אנשים ללכת להצביע".

ע'אנם אומרת שהיא צופה קרב קשה בין שתי הרשימות, ויכול להיות, לדבריה, שהוא דווקא יתמרץ את המצביעים ויחדיר בהם אנרגיה. "התוצאות מבחינת הייצוג תלויות בדינמיקה שתתפתח בשבועות הקרובים ובסוג הוויכוחים והסוגיות שיעלו", היא אומרת, "ברור שהמפלגה האסלאמית תמשוך לדיון בכיוונים חברתיים ובעניין הלהט"ב, והרשימות האחרות ימשכו לצד הלאומי והפחות חברתי".

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

האם את רואה דעיכה בפוליטיקה הלאומית הפלסטינית בגבולות ישראל?

"כן. יש מצב של נזילות שמאפיין את הפוליטיקה בתוך ישראל. יש התפוררות של מפלגות ושל אידאולוגיה. נוצר למעשה מעמד חדש – מעמד ביניים שמאמין בחשיבה הליברלית במובן הרע – של 'אני', של גאולה פרטית, וזה מוביל לכך שלא רוצים לדבר על לאומיות פלסטינית אלא להתמקד במצב האינדיבידואלי. דרך זה עולה השיח שהפוקוס שלו הוא תקציבים, שיפור תנאים, מתן דחיפה לאקדמאים להיקלט בשוק העבודה ולהתקדם וכולי.

"הבעיה עם הזרם הזה היא שהוא מתחבר בצורה מובהקת עם המגמה הישראלית שפועלת לדה לגיטימציה של כל שיח פלסטיני בישראל. זה נענה להמשגה של כל ההנהגה הפלסטינית – חברי הכנסת וועדת המעקב – כקבוצה שלא מחוברת לחיים של אנשים ועוסקת בכיבוש במקום בצרכים הממשיים של אום אל פחם ונצרת. הפוליטיקה הפלסטינית מפנימה את התפיסה הזאת ומשווקת אותה בחזרה".

מפנימה סוג של אטומיזציה.

"בהחלט. זה מוליך להבנה מוטעית מיסודה של התנאים שמביאים את הפלסטינים בארץ לסף התפרקות. כשיש מבנה שבנוי על עליונות יהודית זה מוביל לכך שהפשע משתולל בוואדי ערה. זה מין מרחב אפור שמנוהל גם כמרחב אפור, והשיח שמתנהל מולו תמיד מתווך דרך זה שמדובר במרחב אפור. התנועה האסלאמית משתפת פעולה עם הפרקטיקה הזאת שעושה דה לגיטימציה לשאלה הפלסטינית בכלל. מי שתופס את זה נכון זה דווקא הימין, שמפרק את השאלה הפלסטינית ומתנהל מול עזה בצורה אחת, מול הגדה בצורה אחרת, על הפליטים בכלל אין מה לדבר. ולפלסטינים בישראל אומרים 'אתם אזרחים במדינה היהודית ואתם צריכים לקבל את זה'. זה נאמר בתיווך של של שיח חברתי, שכאילו מקדם אותם ושנועד בסופו של דבר לשים חיץ בין השאלות האמיתיות לבין מה שקורה".

"התפקיד של הפלסטינים בישראל הוא למוסס את הגבולות". דר הוניידה ע'אנם

רע"מ בראשות מנסור עבאס דרשה למעשה מהרשימה המשותפת לאמץ את חוקי השריעה כחלק מהמצע שלה. באיזו מידה קו ההפרדה בציבור הערבי אכן עובר בין שמרנות לליברליות? עד כמה הסערה, למשל, סביב זכויות להטב"ק משקפת מחלוקת אמיתית בחברה הערבית?

"זה חלק מהוויכוח, כבר כמה שנים זה עולה מדי פעם, אבל זו לא הסיבה האמיתית לפירוק של המשותפת. עבאס רוצה לפרק אותה כי הוא מבקש לאמץ את דפוס שמישהו כינה 'החרד"ליזציה של הערבים בישראל'. זה דפוס הפעולה שהוא מבקש לאמץ, של התנהגות של סקטור.

"השאלה של הלהטב"ק נועדה ליצור מצג שווא של חילוקי דעות. יש לגבי זה מחלוקת אמיתית, כמו בכל חברה, אבל זה סוג של מניפולציה שנועד לצרכים פוליטיים. זה נועד להוביל את המשותפת לפינה ולהגיד לחברים בה 'תגידו לי מה אתם חושבים', ואז אל מול המענה שלהם הוא יוכל לייצג את השמרנות והערכים העמוקים של החברה, אבל נדמה לי שזה לא מצליח לו, כי הוא מתנהג בצורה לא מתקבלת על הדעת כלפי הימין. התמונה שלו מחכה בחניון לשיחת טלפון מנתניהו היא שיא בכל מהלך ההתרפסות הזה, ומייצגת באופן סימבולי את יחסי הכוחות ביניהם.

"עבאס מנסה להפגין מצג שווא של פרגמטיות ושל מחשבה רציונלית מבחינה פוליטית. זה עשוי לדבר לציבור שלו – הפרגמטיות הפוליטית והשמרנות החברתית – אבל עם כל ההתרפסות בעניין הזה אני לא מאמינה שזה יחזיק".

האם את חושבת שתקום מפלגה פלסטינית חמישית?

"יכול להיות שיקומו מפלגה חמישית ושישית, אבל הסיכויים שלהן קטנים. היו רשימות כאלה שרצו, אבל בשביל לרוץ לכנסת צריך מנגנון, צריך פעילים שייצאו לשטח. אני לא חושבת שרשימות כאלה יצליחו, אלא אם כן הן יסתפחו לרע"מ – אבל לא לרוץ עצמאית ולהוות אלטרנטיבה. לפי ההיכרות שלי עם האליטות הקיימות לא מסתמן משהו כזה. האלטרנטיבה למשותפת היא רשימה ללא המפלגה האסלאמית מול הרשימה האסלאמית".

מניפולציה לצרכים פוליטיים. הפגנת אזרחים פלסטינים בחיפה למען זכויות להט"ב (צילום: אורן זיו)

יש הטוענים, כמו הסופר עלאא חליחל, שהפיצול במשותפת יועיל לפוליטיקה הפלסטינית כי הוא יאפשר דיון אמיתי במקום אחדות מזויפת. מה דעתך?

"יש בזה משהו נכון. מה הרעיון מאחורי הרשימה? אנחנו יודעים שיש מפלגות שונות עם פרספקטיבות שונות. היו בעבר סכסוכים ומאבקים מאוד קשים בין חד"ש לבין בל"ד למשל, אבל הוויכוחים האלה הובילו למשל לכך שהיום כמעט כולם מסכימים על הרעיון של מדינת כל אזרחיה, שלא תמיד היה חלק מהשיח. הוויכוחים כן מייצרים רעיונות ומגבשים, למרות הכסאח שמתלווה לזה. הרעיון של המשותפת היה להפוך לכוח שמייצג את הפלסטינים בישראל הקבוצה שיש לה זכויות לאומיות ולא רק זכויות אזרחיות אינדיבידואליות. דרך החיבור אפשר לתרגם את זה לכוח ולהשפעה בישראל וגם מחוץ לה. כשאתה הולך עם 15 ח"כים אתה יכול לדבר בכל יותר רם, אבל מי יקשיב לשני ח"כים?

"זה רעיון חשוב שצריך עדיין לפעול ולתחזק אותו, אבל לא בכל מחיר. מה שקורה עם ההתפרקות הוא שזה הבהיר שוב שהוויכוח הפוליטי הוא לא על כיסאות אלא ויכוח אמיתי על דרך, ויכוח על העתיד שלנו ועל האופן שאנחנו תופסים אותו. בתוך הוויכוח הזה המפלגה האסלאמית מראה שהיא רוצה להיות כמו מפלגות הלוויין של שנות החמישים. הם רוצים להבנות את הפוליטיקה הפלסטינית דרך התווך של מוכתר. הקונספט של מוכתר הוא שמי שגר בכפר ויש לו בקשות הולך למוכתר והוא מתווך בינו לבין הרשויות. אל מול זה יש התארגנות של הפלסטינים בישראל שדורשת את הזכויות הלאומיות בצורה מכובדת. עבאס רוצה להחזיר את הפוליטיקה הפלסטינית לנקודה שבה הדרישות הן חברתיות, דרישות של חיי יום יום. זה לא שזה לא חשוב, אבל השאלה היא אם אתה מתרפס או שאתה אזרח שווה שמשלם מיסים. אף אחד לא עושה לך טובה שהוא עוצר פושע שיורה באנשים בכביש – הוא חייב לעשות את זה ואם הוא לא, אתה נאבק כדי שהוא יעשה את זה".

את חושבת שאם עבאס ייכנס לכנסת הוא אכן יוכל ליצור ברית עם הימין?

"איך הולך הפתגם? אם זה הולך כמו ברווז ועושה קולות של ברווז זה ברווז. כך הוא מתנהג".

את חושבת שהדיון בתוך החברה הפלסטינית, גם מחוץ לגבולות 48, נעשה פחות קוטבי, בין דרישות לאומיות לפרגמטיות? שנוצר מעין מרכז? מה הולך לאיבוד בתהליך הזה?

"יש דחיפה ללוקליזציה של הפוליטיקה הפלסטינית, להוליך אותה לכיוון חברתי. זה מהלך מאורגן שנמשך שנים באופן כללי בזירה הפלסטינית כולה. יש מן תחושה שאנחנו במצב של התפרקות ואנומיה, שהערכים שלנו לא התגבשו לגמרי. בגלל זה המאבק שמתנהל עכשיו הוא חשוב. הסכנה הזו מתקיימת לא רק מסיבות פנימיות, אלא היא בעלת השלכה על השאלה הפלסטינית כולה.

"התחושה היא של חוסר תקווה, שהמצב מתדרדר יותר ויותר. תרמה לזה גם ההתנהגות של הרשות – אנשים ראו מדינה שלא מתאימה לחלום שהם חלמו שיהיה מקום שיתנהל בצורה דמוקרטית. הם ראו פירוק, ראו פרגמנטציה, ראו משהו דיסטופי במקום משהו מעורר תקווה. כלומר הפוליטיקה הפלסטינית כולה מתדרדרת בכל מקום. זו היתה הציפייה מהרשימה המשותפת – שהיא תביא דגם חדש של פוליטיקה, של שותפות, של התגברות על חילוקי דעות, של ישיבה יחדיו של אסלאם ושל קומוניזם. בגלל זה יש אכזבה מההתפרקות. היתה תקווה מוגזמת לכך שיש מודל אחר.

"לכן האימפקט של ההתפרקות חורג מעבר למישור המקומי וזו אכזבה כללית. טוב, אם כן, שיש מאבק על דרך, אבל צריך לנהל אותו בחוכמה. אנחנו מתנהלים מול מנגנון של מדינה שמושתתת על יסוד של עליונות יהודית, וצריך לא להתפורר מול המצב הזה אלא לחזק את עצמך, כך שאני מאוד מקווה שמה שקורה יוביל לדרך של לכידות ולא של מוכתריזציה".

אם זה נראה כמו ברווז והולך כמו ברווז. ח״כ מנסור עבאס במהלך ארוע בחירות של הרשימה המשותפת בכפר יאסיף, 23.8.2019 (צילום: אורן זיו)

המלכוד של האסלאמית

פרופ' אמל ג'מאל מהחוג למדע המדינה באוניברסיטת ת"א סבור שבמישור הפרגמטי, החיבור בין המפלגות בתוך המשותפת אפשרי לאורך זמן ואף נחוץ. "מדובר בקואליציה שלא מתחייבת להומוגניות אידיאולוגית, אלא למטרות פוליטיות", אומר ג'מאל, "ולכן במישור הזה האינטרס לשמור על הרשימה המשותפת נובע מהאפקטיביות הפוליטית וגם מההיענות לסנטימנט העמוק של מתן עדיפות למשותף על חשבון השונה.

"יש גם מישור יותר סובסטנטיבי, וכאן יש ניגוד בחברה הערבית. יש מרכיבים במשותפת שהם יותר חילוניים, ליברליים וביקורתיים, ויש מחנה שמרני עם תפיסת עולם תיאולוגית שגוברת על הערכים הדמוקרטיים. יש גם הבדלים בתפיסה של החברה הערבית כלפי חוץ, ומערכת היחסים שלה עם המדינה, מישור שיש בו אלמנט לאומי. במשותפת יש מחנה שרוצה שישראל תשתנה כדי לשלב את הפלסטינים באופן משמעותי ולתת לגיטימציה לזהות הזו. הפרויקט הפוליטי הוא לא רק עניין של השגת משאבים נקודתיים וניהול של משא ומתן על כל תחום בנפרד, אלא יומרה, או ציפייה לשינוי משמעותי עמוק בסדר העדיפויות של ישראל ובהגדרה העצמית שלה".

ורע"מ אינה כזו?

"העמדה השנייה היא לא כזו. היא מקבלת את הכפיפות, את עמדת המיעוט, ורוצה לנהל משא ומתן פרגמטי על השגת משאבים שעונים לציפייה של חלק מהאוכלוסייה ולהגביל את הדרישות למישור הכספי יותר. פחות המישור האידיאולוגי. אין להם ציפייה לאסלם את ישראל – אם יש להם חזון פוליטי הוא נוגע לחיים בחברה מוסלמית. יש להם גבולות בעניין הזה. חוץ מזה הם נמצאים בסוג של מלכוד כי אם, לשיטתו של המחנה הזה, זה לגיטימי שתהיה למדינה זהות אסלאמית, זה גם לגיטימי שתהיה לה זהות יהודית".

לפני חודשים אחדים, כשמנסור עבאס התחיל את הפלירט שלו עם הימין, זה נראה כמו מהלך שמנותק מהרחוב. עכשיו יש פתאום הסכמה שקיים ציבור דתי פרגמטי שמוכן להסתפק בקבלת משאבים. איפה האמת במובן הזה?

פרופ' אמל ג'מאל (באדיבות מרכז אעלאם)

"ההנהגה של התנועה האסלאמית הרבה יותר מודעת מהאדם הממוצע במחנה שלה. הם רוצים להגיע להישגים מתוך הערכה שהציבור שלהם מבין את המהלך ויכול לסבול אותו, כי כל דרישה אחרת משמעותה התנגשות ישירה עם המדינה. ההגות של התנועה האסלאמית בארץ היא הגות של מוסלמים שהם מיעוט במדינות לא אסלאמיות. זה סוג של תפיסה דתית שהתפתחה בקרב מוסלמים בבריטניה בעיקר וגם בצרפת. המנהיגים של התפיסה הזאת הם דמויות כמו ראשיד ע'אנושי, מנהיג מפלגת א-נהדה הטוניסאית, או טארק רמדאן, שפיתחו הגות דתית שמאפשרת לחיות במדינה שאינה מוסלמית. מכאן נגזרות התפיסות הפוליטיות".

אתה רואה קשר בין הבדלים חברתיים לבין דפוס ההצבעה למפלגות השונות שהרכיבו את המשותפת?

"החלוקה הסוציולוגית משחקת תפקיד חשוב. יש בחברה הערבית פערי הכנסה ורמת חיים לא מבוטלים. 50 אחוז מהערבים בארץ נמצאים מתחת לקו העוני. החברה גם מחולקת גיאוגרפית ויש חפיפה בין החלוקה הזו לחלוקה הסוציו-אקונומית. לזרם של מנסור עבאס יש תחושה של דחיפות לפתור בעיות סוציו אקונומיות כי זה ציבור התומכים שלהם. לא שאין אנשים אמידים שתומכים בתנועה האסלאמית, אבל הם תומכים בה בגלל אידיאולוגיה. המחנה הליברלי יותר חזק בערים הגדולות ובקרב סגמנטים בגליל ובמשולש. הוא מורכב מאנשים שמצבם הכלכלי מאפשר להם לא לנהל משא ומתן על פרורים אלא לראות בפעילות הפוליטית פרויקט ארוך טווח שמחייב אורך רוח. למחנה הזה יש גם רצון להפוך לחלק ממי שמכתיב איזו ממשלה תהיה בישראל. יש לו ציפיות גבוהות מעצמו. זה עולה בקנה אחד עם ההנהגה של איימן עודה, וההצטרפות של בל"ד אליו היא מהמקום הזה".

באיזה אופן משתלב אחמד טיבי בתמונה הזאת?

"זו השאלה המתבקשת, כמובן. מבחינה סוציולוגית, מצביעי טיבי יותר דומים למצביעי רע"מ – הם קבוצה פחות אידיאולוגית, יותר פרגמטית, הם רוצים להתריס כנגד מדיניות הממשלה ובאותה עת גם לנהל איתה משא ומתן על משאבים. זה משתקף בצורה מדויקת באישיות של טיבי – מצד אחד הוא הכי מתריס וחכם, ומצד שני הכי פרגמטי ויודע לדבר עם החברה היהודית ולעשות איתה נטוורקינג. טיבי יכול להתחבר לכל אחד מהמחנות. בל"ד לעומת זאת יכולה ליצור ברית רק עם חד"ש.

"טיבי יכול לשמש במובן הזה לשון מאזניים ולהכריע. הוא חושש שהתנועה האסלאמית תלך על קמפיין שמאשים את האחרים שהם בוגדים וזה הדבר האחרון שהוא רוצה להיות מזוהה איתו. הוא לא רוצה גם להיות שבוי בפרגמטיזם של רע"מ עד הסוף, כי יש בזה ויתור על העמדות הלאומיות. מצד שני האינטרסים הפוליטיים של טיבי הם להשיג כמה שיותר מנדטים ומימון מפלגות גבוה, כדי שהוא יוכל לבסס את הכוח שלו לאורך זמן. אין לו שורשים עמוקים בציבור, האישיות שלו היא המפלגה שלו".

האישיות שלו היא המפלגה שלו. אחמד טיבי בביתו בירושלים (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

אתה חושב שיש סיכוי שהתחרות תביא דווקא לעלייה בשיעור ההצבעה? יכול להיות שאם רע"מ תרוץ לבד, הבוחרים שלה, שלא רצו להצביע למשותפת, ירצו שוב להצביע?

"יכול להיות, למרות שהסיבוב של אפריל 2019 מהווה דוגמת נגד לזה. העניין הוא שיש כאלה שרואים את האחדות כמטרה ומשפיעים באופן הזה על מה שקורה. יש סנטימנט עמוק של אחדות בציבור. רבים יודעים שהפרגמנטציה של הרחוב הפלסטיני היא חלק מהמדיניות של ישראל, ולכן האחדות היא ערך כשלעצמו ואז החלק הזה, לפחות לא יצא להצביע. חוץ מזה תלוי גם איזה קמפיין הצדדים ינהלו. אם הם יחזור על המודל של 2019 שיעור ההצבעה באמת יהיה נמוך".

עד כמה לדעתך הנושא הלהטב"קי ישחק תפקיד במערכת הבחירות?

"לנושא הלהטב"קי יש השפעה אלקטורלית גבוהה. 80 אחוז מהחברה הפלסטינית היא מוסלמית ובתוך הקהילה הזאת 60-70 אחוז הם דתיים או שמרנים, או שסתם לא רוצים לעסוק בנושא הזה וחושבים שהוא לא מרכזי. יש גם כאלה שאומרים שמדובר באג'נדה ציונית. במובן הזה כפר יאסיף או חיפה לא מייצגים בהכרח את עיקר האוכלוסייה.

"אם לא יהיה איחוד מחדש של המשותפת יהיו האשמות הדדיות. זה יהיה הכרחי כדי להסביר לציבור למה המשותפת הפסיקה להתקיים. רע"מ תהיה חייבת להגיד שזה קרה כי המפלגות האחרות לא קיבלו את הערכים. חד"ש ובל"ד יצטרכו להגיד שהן פרשו בגלל משהו אחר ויאשימו את רע"מ בהתחברות לנתניהו.

"לגבי טיבי, יש לנו עוד שבוע לדעת לאן הוא ילך. הוא מבצע סקרי עומק פנימיים כדי לראות לאן פונה הסנטימנט הציבורי. אם הוא יצטרף לחד"ש-בל"ד הכף תיטה לכיוון המחנה הזה, כי הוא מדבר לקהילות השמרניות. אם הוא יצטרף לאסלאמית תהיה מלחמת הכל בכל. יהיה ג'ונגל".

אתה חושב שהחברה הערבית יכולה להרוויח משהו מהפירוק ומדיון פתוח בעמדות השונות?

"אני מסכים שצריך לנהל דיון עומק על סדרי העדיפויות של החברה, אבל מבחינה פוליטית החברה הערבית תפסיד. יש שונות ערכית עמוקה בחברה הזו ולנהל את המאבק בכנסת יוצר מצב שנידון להפסד, כי אי אפשר לממש כך את החזון החברתי שהכנסת מאפשרת. ללכת על בירור ערכי בכנסת זה לצקת שמן על המדורה שהדליקה את המדינה כלפי החברה הערבית.

"מבחינה אסטרטגית הימין שולט במדינה כבר 40 שנה עם תפיסת 'קיר הברזל' של ז'בוטינסקי, שמשמעותה היא להכניע את החברה הזו. מתוך כך, ניהול המאבק הערכי בכנסת בעצם מחזק את המדיניות הזאת ומשחק לפחות לידיים של הימין. לכן אני אומר שצריך להפריד – דרך הכנסת לא תשחרר את פלסטין וגם לא תאסלם את החברה. ובחזרה לעבאס – במובן הזה הפלסטינים שונים מהחרדים. החרדים מצליחים להיכנס לכל קואליציה ולהשיג משאבים. לאסלאמית זה לא יכול להצליח – ישראל הוציאה את הפלג הצפוני מחוץ לחוק כי הם רצו לחיות על פי ערכי האסלאם.

"המאבק בכנסת הוא למעשה מאבק לשינוי אופיה וזהותה של המדינה. יש בזה תפיסת שוויון עמוקה שלפיה לא צריך להיות הבדלים בין ערבים ליהודים ויכולים להיות מפגשים ביניהם על תפיסות ערכיות. אלה דברים שהמפלגה האסלאמית לא יכולה לקבל. היא רוצה לנצל את המערכת בלי ליצור שותפות ושיח עם היהודים כי היא לא רוצה לשנות את החברה. היא יודעת שיש ניגוד מבני עמוק בינה לבין החברה היהודית.

"לעומת זאת למחנה החילוני הפלסטיני אין מחויבות למערכת ערכית א-פריורית שלא יכולה להיות משותפת, ולכן זה מחייב שינוי בחברה היהודית ובמבנה הכוח. זו הסיבה שחד"ש מתעקשת להיות מפלגה ערבית-יהודית ושיש חברים יהודים בבל"ד. יש אמונה באפשרות לדבר על חזון משותף ומפויס שהאויבים שלו הם השמרנות היהודית הדתית מצד אחד והאסלאמית מצד שני. בכנסת צריך לקחת בחשבון שיש רוב יהודי ושצריך לשכנע שאפשר אחרת ולא לנצל מצב רגעי בשביל להגיע להישגים".

אני מבין שאם לוקחים בחשבון את כל השיקולים, הסיכום שלך הוא שההתפרקות היא דבר שלילי.

"אם היתה מפלגה משותפת אמיתית, היא היתה מרגילה את החברה היהודית להשתנות מבפנים. תאר לעצמך מה היה קורה אם היינו חוזרים על מה שקרה בבחירות הקודמות ולא היתה אפשרות להקים ממשלה בלי המשותפת. זה מה שחד"ש רוצה. זה מחייב חוכמה פוליטית ומצד שני סיבולת וסבלנות. מנסור עבאס גוזר על החברה הערבית להמשיך לקבץ נדבות ולאפשר לימין הישראלי לנהוג במדיניות של הפרד ומשול".