הפלסטינים שלא מוכנים לוותר לקרני שומרון על האדמה שלהם
אחמד קדורה גילה בוקר אחד שבולדוזרים התחילו לעבוד על חלקת האדמה שלו בכפר לאקף שבגדה המערבית. אף שיש בידיו מסמך ישראלי שמאשר כי הוא אחד מיורשי הקרקע, נודע לו כי היא הופקעה לטובת אזור תעשייה של ההתנחלות בהתבסס על חוק עות'מאני מהמאה ה-19. "זו האדמה שלי ולא אעזוב אותה"
השכם בבוקר ה-3 בדצמבר קיבל אחמד קדורה, בן 61, טלפון משכנו שסיפר לו שבולדוזרים, ככל הנראה ישראליים, התחילו לעבוד על האדמה שלו בכפר לאקף בגדה המערבית.
קדורה עזב מיד את המאפייה שלו בקלקיליה ונסע לאדמה, בניסיון לעצור את עבודות הבנייה. הוא הודיע לנהג הבולדוזר שהקרקע היא "האדמה הפרטית" שלו. הנהג הפלסטיני, שעבד תחת פיקוח ישראלי, החליט להפסיק את העבודות אחרי שגרם כבר נזק ניכר.
כמה דקות מאוחר יותר האתר התמלא בכוחות ובאנשי ביטחון ישראלים. ראש מועצת קרני שומרון הסמוכה, יגאל להב, סיפר ל"שיחה מקומית" / 972+ כי הוא זה שהזמין את השוטרים. הישראלים במקום אמרו לקדורה ש"עומדים להקים במקום מפעל". מהנדס ישראלי אמר לו שהפרויקט "אושר על ידי מועצת קרני שומרון והשלטונות בבית אל".
תושבי כפר לאקף בתפילת יום שישי על אדמתם, במחאה נגד הבנייה הישראלית במקום, ב-20 בדצמבר 2019 (צילום: אחמד אל באז / אקטיבסטילס)
חלקת האדמה, שמשתרעת על שטח של כ-23 דונם, נמצאת בכניסה לכפר לאקף מצד אחד ולהתנחלות קרני שומרון מצד שני, על כביש 55. היא אמורה להיות בצד "הישראלי" של גדר ההפרדה, לפי המפות של ארגון אוצ'"ה (OCHA) של האו"ם. מאז שנות ה-80 מתנהל מאבק משפטי סביב החלקה הזאת, והנושא נדון בבתי משפט ישראליים כמה פעמים.
קדורה ניגש מיד למשרדי התיאום וקישור במחסום אייל ליד קלקיליה כדי לפגוש את הקצין הישראלי במחלקת הקרקעות ולהוכיח את בעלותו על הקרקע. ליווה אותו עורך דינו, ויאם שביטה, וכמה יורשים נוספים של חלקת האדמה.
אף שהציגו מסמך שהונפק ישראל הנושא את שמו כאחד היורשים, הקצין אמר לו שמדובר ב"אדמת מדינה". "הוא אמר לי לא לבזבז את הזמן שלי, לקחת את המסמכים ולחזור הביתה", מספר קדורה.
אחמד קדורה מחזיק מסמך רישום של אדמתו שהונפק על ידי הרשות הפלסטינית (צילום: אחמד אל באז / אקטיבסטילס)
כמוצא זמני, קדורה החליט להתקשר לרשות הפלסטינית ולדווח על הנהג הפלסטיני שעובד עם הישראלים. הנהג הוציא את הבולדוזרים שלו והחליט לעזוב את המקום אחרי שקיבל שיחת טלפון מהרשות הפלסטינית.
נהג בולדוזר פלסטיני שני הגיע לאתר מוקדם בבוקר ב-20 בדצמבר, ביום שבו תושבים בכפר לאקף תיכננו למחות באתר. הנהג זומן לרשות הפלסטינית ונאלץ גם הוא להוציא את הבולדוזרים שלו אחרי כמה ימים. בעת פרסום מילים אלה חלקת האדמה נקייה מבולדוזרים, אך כבר נגרם לה נזק גדול.
מה באמת קרה ומי בעלי האדמה?
לטענת קדורה, במקור שטחה של חלקת האדמה היה 43 דונם והיא היתה שייכת לשלושה אנשים, אחד מהם אביו. כמעט מחצית מהאדמה אבדה לפני כעשור לטובת מתקנים צבאיים ליד קרני שומרון, "החלטה שאי אפשר להתנגד לה מבחינה חוקית", לדבריו.
החצי השני של האדמה, שעליו מתנהל מאבק משפטי כבר כמה עשורים, הוכרז כ"אדמת מדינה" על ידי ישראל ב-1986. אולם לא נעשה שימוש באדמה עד שבדצמבר 2019 עלו עליה הדחפורים לעבודות הבנייה הנוכחיות.
שביטה, עורך דין העוקב אחרי המקרה כבר זמן ממושך, מאשר כי האדמה נלקחה על ידי מדינת ישראל "משום שהיא נעזבה ליותר משלוש שנים". מדובר בשימוש שעושה ישראל בחוק עות'מאני מהמאה ה-19 כדי להפקיע אדמות מידי פלסטינים בגדה המערבית. לדברי שביטה, קיימים צילומי אוויר שהשלטונות הישראלים משתמשים בהם כהוכחה. הוא מאמין ש"אין שום סיכוי שהמשפחות הפלסטיניות יקבלו חזרה את האדמה".
לידי "שיחה מקומית" / 972+ הגיע מכתב ישן מהצבא, המופנה אל החקלאים הפלסטינים ומודיע שהאדמה "הפכה אדמת מדינה", ונותן להם זמן לעתור נגד ההחלטה. אחד היורשים, יחיא עסאף, בן 50, הראה ל"שיחה מקומית" / 972+ את הערעור שהגיש אביו בניסיון להוכיח את הבעלות שלו על הקרקע, בצירוף מסמך ירדני שבו מופיע שמו כבעלים. בטופס הערעור הישראלי יש קטגוריות כמו "סוג השימוש, מספר העצים, תקופת השימוש" – שנשארו כולן ריקות.
יחיא עסאף מחזיק תעודת רישום ירדנית של הקרקע שלו (צילום: אחמד אל באז / אקטיבסטילס)
כאשר נשאל לגבי הסיבה לכך, אישר עסאף שלא נעשה שימוש באדמה. "האדמה הזאת היתה מלאה בחיטה לפני 1967", הוא אומר. "בזמן השלטון הישראלי, למשפחה שלי לא התאפשר להגיע לאדמות בגלל הקרבה שלה להתנחלות הסמוכה".
עסאף ציין שאביו הותקף כאשר ניסה לחרוש את האדמה, והמחרשה שלו הוחרמה. הוא אמר שאביו היה היחיד מבעלי האדמה שנשאר בגדה המערבית אחרי 1967, בעוד בעלי הקרקע האחרים עברו לירדן בגלל ההתנגשויות הצבאיות באזור.
מצב לא נדיר בגדה המערבית
קדורה מזכיר שהוא לא נכלל במפקד שערך הצבא הישראלי אחרי 1967, ולפיכך לא ניתנה לה תעודה של תושב הגדה המערבית. הוא הצליח לחזור כמבקר לגדה המערבית ב-1998, וב-2005 הוענקה לו תעודה מקומית. "בוודאי שהאדמה ננטשה, אבל למה זה קרה? אסור להזניח את השאלה הזאת", הוא אומר.
בבירור "שיחה מקומית" / 972+ במחלקת הקרקעות במשרדי הקישור במחסום אייל ליד קלקיליה לגבי בעל הקרקע הנוכחי, כאשר הפקידה הקלידה את מספר הגוש והחלקה צץ שמו של קדורה. היא אישרה שקדורה הוא הבעלים הנוכחי, "אלא אם קרה משהו מאוחר יותר מתאריך המסמך", על פי דבריה. אולם במסמך הישראלי שנמצא בידיו של קדורה נאמר כי הוא "אינו מהווה הוכחה לבעלות".
פלסטינים תושבי כפר לאקף נוטעים עצי זית באדמתם, במהלך מחאה נגד הבנייה הישראלית במקום (צילום: אחמד אל באז / אקטיבסטילס)
המסמך הוא תיעוד של תשלום מסים ולא שטר בעלות. אז היכן שטר הבעלות? החקלאים הפלסטינים, הטוענים לבעלות בקרקע, מודים שאין בידיהם שטר בעלות עות'מאני. זה המצב המקובל בגדה המערבית.
מוחמד עסאף, עורך דין במשרד ההתנחלויות והגדר ברשות הפלסטינית, אומר שלא מדובר במצב נדיר, שכן שיעור ניכר מתושבי הגדה המערבית לא מחזיקים בשטרי בעלות, אלא במסמכים ירדניים וישראליים שהנפיקו מחלקות הכספים של רשויות המקרקעין. "בניגוד לשטר בעלות רשמי, הישראלים יכולים להכריז על אדמות מדינה גם כשקיימים מסמכים כאלה", הוא אומר.
עסאף מציין העות'מאנים לא הנפיקו שטרי בעלות לכל הפלסטינים שגרו באזור בגלל "המצב הקשה שלהם". הוא מוסיף שאחרי 1949 ממשלת ירדן התחילה לעבוד על רישום הקרקעות, אך לא הספיקה לסיים את העבודה עד 1967.
"כל ההליכים נעשו על פי חוק"
ראש מועצת קרני שומרון להב אישר ל"שיחה מקומית" / 972+ כי "הדחפורים מסמנים את הקרקע כדי להכין בניית אזור תעשייה במקום". לדבריו, לשטח הגיע פלסטיני והציג לו מפות "שאין להן שום קשר עם המציאות", כדבריו. "אמרתי לו: אם האדמה שלך, קח אותה. אבל האדמה ריקה. אין בה עצים או נטיעות".
"אדמת מדינה מאז 1986". חיילים ישראלים צופים במוחים הפלסטינים בהפגנה נגד הבנייה הישראלית על הקרקע, ב-20 בדצמבר 2019 (צילום: אחמד אל באז / אקטיבסטילס)
ממתאם הפעולות בשטחים נמסר ל"שיחה מקומית" / 972+ כי השטח הוא "אדמת מדינה מאז 1986 וכל ההליכים נעשו על פי חוק".
אף שכל ההתנחלויות בגדה המערבית מנוגדות לחוק הבינלאומי, הפלסטינים נאלצים בינתיים להתמודד עם החוקים הישראליים הקיימים. מבחינה חוקית, הזמן להתנגד להחלטה צבאית ישנה כבר עבר.
יחיא עסאף מאמין שהצעד הבא יהיה להביא נהג דחפור ישראלי שהרשות הפלסטינית לא תוכל לעצור. "הם עובדים בהדרגה", הוא אומר. "בפעם הקודמת נכנסנו לאדמה כדי לשתול כמה עצי זית ולמחות, אבל בפעם הבאה הם ישתמשו בכוח כדי לפנות אותנו".
לקדורה לא נותרה ברירה אלא להתעמת עם הצבא הישראלי. לדבריו, "זו האדמה שלי ואני לא אעזוב אותה, גם אם הם ינסו לחזור לעבוד בה".
אחמד אל באז הוא עיתונאי וצלם בקולקטיב אקטיבסטילס
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
