newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"הסיפוח מחזיר אותנו ל-48': מאבק נגד קולוניאליזם"

הסוציולוגית ד"ר הוניידה ע'אנם מאמינה שיהיה קשה לעצור את הסיפוח, אך היא רואה בכך גם הזדמנות להחזיר את המאבק הפלסטיני ליסודות: צדק וחירות. לאזרחים הפלסטינים בישראל, לדעתה, שמור במהלך הזה תפקיד מיוחד. כתבה ראשונה בסדרת שיחות על הסיפוח  

מאת:

עבודת הדוקטורט של הוניידה ע'אנם, אחת הסוציולוגיות הפלסטיניות הבולטות, עסקה בלימינאליות, הסיפּיות, של הפלסטינים בישראל, כלומר העובדה שהם בגופם הגבול, לא פה ולא שם. בספרה "לבנות אומה מחדש, האינטלקטואלים הפלסטינים בישראל", שהתבסס על עבודת הדוקטורט שלה באוניברסיטה העברית, היא מספרת שאחד ממשחקי הילדות שלה ושל חברותיה היה לדלג פיזית משני צידי הגבול בכפר מרג'ה, כפר הולדתה: רגע אנחנו ערביות ישראליות ורגע אנחנו פלסטיניות.

"התפקיד של הפלסטינים בישראל הוא למוסס את הגבולות". דר הוניידה ע'אנם

"התפקיד של הפלסטינים בישראל הוא למוסס את הגבולות". דר הוניידה ע'אנם

היום ד"ר ע'אנם חיה את הלימינליות הזו. היא חיה ברמאללה, מנהלת את מרכז מדאר ללימודי ישראל, מעורה היטב בפוליטיקה הפלסטינית משני צדי הקו הירוק וגם בפוליטיקה הישראלית-יהודית. המבט שלה על הסיפוח קשור במידה רבה לתפיסה שלה לגבי הלימינאליות הזו. היא מתנגדת לסיפוח כמובן, אבל מזכירה שהוא מתרחש בשטח בכל מקרה, שהקו הירוק נמחק מזמן, שהסיפוח כבר כאן, אבל גם רואה בו הזדמנות: הזדמנות להחזיר את המאבק הפלסטיני ליסודות שלו: מאבק אנטי-קולוניאלי לצדק.

האם הפלסטינים יכולים לעצור את הסיפוח?

"התנאים האזוריים והעולמיים, וגם התנאים הפנים פלסטיניים – הפילוג בין פת"ח לחמאס, בין עזה לגדה – יצרו מצב מאוד בעייתי שלא משחק לטובת הפלסטינים. הרצון של הקהילה הבינלאומית לעצור את הסיפוח מוגבל, החיבוק האמריקאי לסיפוח – ההצטלבות של כל הגורמים האלה יוצרת מצב שיהיה קשה מאוד לעצור את הסיפוח.

יומן סיפוח (צילום: אורן זיו)

"אבל למרות זאת, בטווח הארוך זה פותח אפשרות של פתרון אחר, פתרון שבנוי על צדק ולא על מדינה. התוצאות הלא מכוונות של הסיפוח יכולות ליצור מצב חדש, יכולות להחזיר אותנו להכרה שזה קונפליקט שקשור בקולוניאליזם, פרויקט של 'פחות ערבים, יותר אדמה', פרויקט של דחיקה של הפלסטינים. אבל המחיקה הזו של הפלסטינים לא הצליחה".

לא הצליחה? זה נראה הפוך

"אחרי 67', היה מצב שאפשר היה לפתור את הסכסוך על בסיס שתי מדינות לשני עמים. היה סיכוי להסדרה בין הפלסטינים והישראלים. ישראל היתה יכולה לקבל לגיטימציה כמדינה. לפלסטינים זה היה מאוד קשה, ויתור על 78 אחוז מהמולדת. אבל הרציונל ההתיישבותי (של ישראל – מ.ר.) גבר על כל שיקול אחר. ההשתלטות הקניבלית הזו של הרציונל ההתיישבותי הזה מחזירה מחדש את המאבק למאבק נגד קולוניאליזם ולא לפתרון של מדינה. מחזיר את המאבק למאבק על צדק, על חירויות.

"הפרויקט הציוני הצליח להקים מדינה על פי המודל של הכרעת העם הילידי היושב כאן. הפלסטינים ראו אותו כפרויקט קולוניאלי. גם אחרי 67' הם המשיכו לראות אותו ככזה, אבל הם התחילו לחפש פתרון דרך הידברות. זה התגלגל לפתרון שתי המדינות. היו התנגדויות, אבל ההנהגה של אש"ף הלכה לכיוון הזה.

"המלחמה ב-67' הציגה אופציה להלבנת הפרויקט הזה מתוך הסכמה עם העָם הילידי. אבל ההצטלבות בין הכוחות הדתיים, הלאומיים וההתיישבותיים בישראל גברה בסופו של דבר והחזירה אותנו ללפני 48'.

"האם תהיה התפרצות למחרת הסיפוח? אני לא יודעת. יכול להיות שזה ייקח כמה חודשים. אבל אופציה אחת בטוח לא תקרה – שלום וביטחון"

"יש כמה דרכים לפתור קולוניאליזם התיישבותי. יש פתרון נוסח אלג'יריה, שאני מקווה שלא נגיע אליו. יש פתרון נוסח אמריקה של השמדת עמים, ויש פתרון נוסח דרום אפריקה.

"מה מציע הפתרון של טראמפ? הוא מציע את דרום אפריקה של האפרטהייד, מודל התיישבותי בצורתו המפגרת ביותר, פתרון ששם את האנשים בכלובים. אבל אף אחד לא קונה את זה, אפילו לא הימין.

לישראל היתה הזדמנות לקבל לגיטימציה, היא החמיצה אותה. יאסר ערפאת בחתימה על הסכמי קמפ דיוויד עם ביל קלינטון ויצחק רבין (וינס מוסי / הבית הלבן)

לישראל היתה הזדמנות לקבל לגיטימציה, היא החמיצה אותה. יאסר ערפאת בחתימה על הסכמי קמפ דיוויד עם ביל קלינטון ויצחק רבין (וינס מוסי / הבית הלבן)

"מה זה סיפוח? ערבים פחות, אדמה יותר. הקרקע היא ההון החשוב ביותר. המטרה היא למצוא הסדרה לערבים. גירוש וטרנספר שהיה אפשרי ב-48' לא אפשרי יותר. אז נותנים להם אוטונומיה בבנטוסטנים, שזה היה השלב האחרון של האפרטהייד לפני נפילתו.

"מה שקורה זה לערבב את הגבולות. גם חוק הלאום או העברת המשולש (למדינה הפלסטינית – מ.ר.) היא חלק מערבוב הגבולות. הקו הירוק לא רלוונטי יותר דה-פקטו. אבל ערבוב הגבולות עוזר לפלסטינים להתגבש, להתארגן שלא על פי הקו הפוליטי שקבעה ישראל שרוצה אפרטהייד".

"היהדות עברה תהליך של הגזעה"

מה התפקיד של הפלסטינים בישראל בהתארגנות הזו?

"את הדוקטורט שלי כתבתי על התפקיד של האינטלקטואלים הפלסטינים, על המצב הלימינאלי שלהם. הם נמצאים בכל מיני מעגלים, אבל לא שותפים מלאים בשום מעגל. הם שותפים בשם החריגוּת שלהם. הם אזרחים בתוך ישראל, אבל לא לגמרי. הם פלסטינים אבל לא אמורים להיות חלק מהמדינה הפלסטינית. הם לא שייכים לשום מקום ושייכים לכל מקום.

"אני מסתכלת בעניין על מה שקורה עם הפלסטינים בישראל. ההפגנות ביפו ובחיפה, ההזדהות עם איאד אלחלאק, ההפגנה בתל אביב. כל התהליכים האלה קשורים זה בזה. לפלסטינים בישראל יש תפקיד בפתיחת הגבולות, בהמסת הגבולות.

"הרי מה קרה בישראל? יהודי הפך להיות גזע, היהדות הפכה תהליך של הגזעה. התפקיד של הפלסטינים בישראל הוא להמיס את הגבולות של הגזע, להתחיל להמיס את הקולוניזציה, להרחיב את השיח על זכויות ועל צדק, במקום מה שקיים עכשיו".

הפלסטינים בישראל יעברו לתפקיד הובלה?

"המאבק הפלסטיני התחיל בתפוצות, במחנות הפליטים, אחר כך עבר ללבנון ולירדן, ועם האינתיפאדה הראשונה הוא עבר לגדה ולעזה. נקודת הכובד עוברת עכשיו לפלסטינים בישראל. זה לא אותו דפוס, לא אותם כלים, אבל זה אותו מאבק שמקבל צורות שונות בהתאם להתפתחות הפרויקט הציוני.

"חוק הלאום מיסד את ישראל על בסיס של גזע, והפלסטינים הוחרגו מהאזרחות על בסיס של גזע. המאבק נגדם נעשה יותר אינטנסיבי כשהם הפכו יותר חזקים. אבל למרות המצב הקיים, הפלסטינים בישראל הם חלק מהספירה הפוליטית, הם יכולים להשתתף בבחירות, הם נהנים מחופש יחסי, הם קצת כמו ה'צבעונים' בדרום אפריקה, וזה מאפשר להם גם לעשות קואליציות עם קבוצות יהודיות פרוגרסיביות. הלימינאליות שלהם מאפשרת את זה".

חזרה לסיפוח. האם את חושבת שאם יהיה סיפוח, הרשות תקרוס?

"האינטרס לקיים את הרשות הוא גם אינטרס ישראלי חזק. היא רוצה שהרשות תשרוד כדי שתשמש קבלן משנה של הביטחון הישראלי. הרי מי רוצה לאסוף את הזבל במחנות הפליטים?

"אבל אני גם לא חושבת שהפלסטינים רוצים שהרשות תקרוס, הם רק לא רוצים שהיא תהיה קבלן המשנה של ישראל. שביל הזהב הוא להקים מחדש את המוסדות של אש"ף כארגון פוליטי, ולהפוך את הרשות לגוף יותר מוניציפאלי שידאג לצרכים של הפלסטינים. כמו שקרה, דרך אגב, בזמן הקורונה.

"אני לא רוצה שהחייל הישראלי יחזור לכיכר מנארה (ברמאללה) או ל(מסעדת) אלקסבה. אני רוצה שהחייל הישראלי ייצא מהגדה".

הרשות בכלל מוכנה להתמודד עם הסיפוח?

"המצב מאוד נזיל. המצב הכלכלי מאוד קשה. אנשים לא קיבלו משכורות החודש. נקודת ההתחלה היא מאוד נמוכה.

"אני לא יודעת אם לממשלה (הפלסטינית) יש תוכנית. יש ניסיון להביא את הדברים למשבר, הראשון מסוגו מאז אוסלו. יש כעס על הרשות. התחושה היא שהם ניהלו משא ומתן במשך 25 שנה והוליכו את האנשים שולל. כל ויתור שלהם הוליד עוד התנחלות. אני לא מקנאה ברשות. אבו מאזן שב והדגיש שהוא בוחר בשלום. כל הזמן היתה עליו ביקורת. אנשים אמרו לו: אתה מדבר שלום, הם מדברים התנחלויות.

"לא רוצה לראות חיילים ישראלים בכיכר מנארה, רוצה אותם מחוץ לגדה". חיילים ישראלים ברמאללה (צילום: פלאש 90)

"לא רוצה לראות חיילים ישראלים בכיכר מנארה, רוצה אותם מחוץ לגדה". חיילים ישראלים ברמאללה (צילום: פלאש 90)

"לאן זה יוביל? תלוי גם באופן שבו הקהילה הבינלאומית תפעל. היא היתה הסנדק של התהליך המדיני, עכשיו היא צריכה לדאוג לתינוק".

אני יודע שמאוד קשה לנבא. לפני האינתיפאדה הראשונה אף אחד לא האמין שהיא תפרוץ, אבל האם את חושבת שאנחנו הולכים לאלימות?

"גם לפני האינתיפאדה השנייה אף אחד לא האמין שהיא תפרוץ. אני זוכרת שהסתובבתי ברמאללה, היה בום כלכלי, אף אחד לא היה יכול לדמיין אלימות, ופתאום היתה התפרצות. גם עכשיו אומרים שאנשים לקחו הלוואות ולכן הם לא ילכו לאלימות. אבל מי שעושה אלימות הם לא מי שלקחו הלוואות. אלה בחורים בני 18 עד 22.

"האם תהיה התפרצות למחרת הסיפוח? אני לא יודעת. יכול להיות שזה ייקח כמה חודשים. יש כל מיני אופציות, אבל אופציה אחת בטוח לא תקרה – שלום וביטחון".

ומה יקרה אם הסיפוח ייעצר? נחזור לסטטוס קוו?

"נוצר תהליך חדש שקשה לעצור אותו. תוכנית הסיפוח הרי בסך הכל מנסה להפוך מצב דה-פקטו למצב דה-יורה. מה שקורה היום בגדה הוא יותר מדיכוי. זו השפלה. עברתי ליד חלמיש, יש שם שער צהוב בשביל הפלסטינים. זה נראה כמו שער של רפת. גם אם התהליך ייעצר, מה שקורה בשטח אמור להיות בלתי נסבל בעיני כל אדם שחושב במונחים של הומניזם.

"הקיבוע של הפלסטינים למעמד של חיות מייצר תחושה של כעס והשפלה. אין אופציה אלא לדבר על צדק".

אי אפשר יהיה לחזור לתהליך המדיני, לחזור לאוסלו?

"זה יהיה הרבה יותר קשה. אם תרצה פתרון של מדינה, פתרון של שתי מדינות, אתה צריך התערבות של הקהילה הבינלאומית. אני לא רואה את זה קורה. לא חושבת שהקהילה הבינלאומית מוכנה להפעיל לחץ על ישראל.

"אבל הפלסטינים מתנגדים. הם מתנגדים מאז 1917 ועד היום. הם לא הובסו. צריך גם לראות מה קורה בעולם. מה קורה באירופה ואמריקה. אנחנו לא חיים בכוכב בודד. יש בעולם מלחמה בין שיח פופוליסטי ובין שיח של צדק וזכויות אדם. לשם גם הולך השיח הפלסטיני".

אם ביטול הסיפוח פירושו חזרה לסטטוס קוו, היית רוצה שהוא לא יבוטל?

"אני מאוד רוצה שהסיפוח לא יקרה. אני לא מאלה שאומרות בואו נעשה את המשבר יותר גדול. לא צריך להידרדר נמוך יותר מאיפה שאנחנו נמצאים עכשיו".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf