המשחק המסוכן של האזרח הבלתי ידוע
אחדות רעיונית, כמו זאת שהפשיזם מעודד, מובילה למלחמות. תורת המשחקים מלמדת אותנו שחופש ביטוי, חופש אקדמי וסובלנות לחריגוּת, מונעות מצבים שבהם חברה פועלת בניגוד לאינטרסים שלה
כשהתביעה היא לאחדות רעיונית, החברה כולה עלולה להיסחף למלחמת שולל מבלי שיהיה מי שיכריז שהמלך הוא עירום. מפגינים בתל אביב נגד המלחמה, 28 באוקטובר 2023 (צילום: אורן זיו)
"כשהיה שלום היה הוא בעד שלום, כשבאה מלחמה הוא התגייס". כך תיאר ו"ה אודן את האזרח הבלתי ידוע. כאשר החברה כולה מתנהגת כמו האזרח הבלתי ידוע, הרי שבימי שלום כולם תומכים בשלום ובימי מלחמה כולם תומכים במלחמה.
תורת המשחקים יכולה להאיר מה הבעיה הגדולה בכך שהחברה משחקת את המשחק של האזרח הבלתי ידוע: המשחק שבו כל שחקן רוצה לתמוך במה שכל היתר תומכים. במשחק הזה, הן תמיכה בשלום והן תמיכה במלחמה מהווים שיווי משקל. אם כולם תומכים בשלום, הרי שאף אחד לא יעבור מתמיכה בשלום לתמיכה במלחמה, אבל אם כולם תומכים במלחמה, אף אחד לא יעבור מתמיכה במלחמה לתמיכה בשלום. כך אנו עלולים לקבל נורמה חברתית יציבה של תמיכה במלחמה, אפילו כאשר לכולם עדיפה תמיכה כללית בשלום על פני תמיכה כללית במלחמה.
>> שקט, מתאחדים: השמאל הפרוגרסיבי והקהילה הטרנסית על הכוונת
האדם שהיטיב מכל להבין את הנורמות החברתיות היה המתמטיקאי וזוכה פרס נובל לכלכלה האמריקאי, ג׳ון נאש. התרומה הגדולה של נאש לתורת המשחקים היא שהוא הסביר מה מהווה שיווי משקל במשחק: כאשר לאף שחקן לא משתלם להחליף חד צדדית את האסטרטגיה שלו, הרי שהמשחק מצוי בשיווי משקל. שיווי המשקל הזה מכונה שיווי משקל נאש. לעתים קרובות, לאותו משחק ייתכנו יותר משיווי משקל נאש אחד, וזה כוחה של התיאוריה. התוצאה המפתיעה היא שלעתים החברה תיקלע לשיווי משקל נאש נחות. חשבו למשל על אופנות לבוש: אם כולם רוצים להתלבש כמו כולם, אזי ייתכן שכל השחקנים יענדו עניבות, ולחלופין ייתכן שאף שחקן לא יענוד עניבה. שתי הנורמות הן יציבות. כך גם אם כולם מעדיפים שהנורמה תהא שאף אחד לא יענוד עניבה, ייתכן שכולם יהדקו עניבות, שכן לאף אחד אין משתלם לסטות חד צדדית מנורמת הלבוש.
משחק העניבות הוא כמו המשחק של האזרח הבלתי ידוע. כאשר החברה משחקת משחק שבו כל אחד רוצה להיות כמו האחרים, הרי שייתכן שכולם יתמכו במלחמה, על אף שכולם יעדיפו שכולם יתמכו בשלום. איש לא ירצה להיות מוקע כשמאלן, כבוגד וכיו"ב.
בספרי עם פרופ׳ יוסף אגסי, Games to Play and Games not to Play, אנו מציעים שתורת המשחקים הינה השימושית ביותר בהמלצה אלו משחקים לא לשחק. אנו ממליצים להימנע ממשחקים שעלולים להוביל למלחמות, ואפילו ממשחקים שעלולים להוביל למשחקים שעלולים להוביל למלחמות. המשחק של האזרח הבלתי ידוע הוא משחק מסוכן, שכן בו התמיכה במלחמה היא שיווי משקל אפשרי של המשחק, אפילו כאשר כל האזרחים יעדיפו שיווי משקל של תמיכה בשלום על פני שיווי משקל של תמיכה במלחמות. לכן, זהו משחק שכדאי להימנע ממנו.
"במקום שאין אנשים השתדל להיות איש"
כיצד חברות דמוקרטיות מונעות את המשחק של האזרח הבלתי ידוע? חברות דמוקרטיות מאפשרות חופש ביטוי, חופש אקדמי וסובלנות לחריגוּת. בכך הן מאפשרות לפרטים, בדרך כלל למעטים, שלא לשחק את המשחק של האזרח הבלתי ידוע מבלי לשלם מחיר בלתי נסבל. אנחנו יכולים לראות מהניתוח המשחקי, שחופש משפטי אינו מספיק, אלא גם נדרש חופש מסנקציות חברתיות ותעסוקתיות כדי לאפשר הבעת דעות החורגות מהמקובל, מבלי לשלם מחיר בלתי נסבל.
בזכות השמירה על חירות הפרט לסטות מהדעות המקובלות ולהתנגד למלחמות, למשל, החברה זוכה לאפשרות לתקן את טעויותיה. היא מונעת בכך את המשחק המסוכן של האזרח הבלתי ידוע. כאשר יהיו יחידים אמיצים שיתקנו את הטעויות החברתיות, כאלו שמקיימים "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש", יהיו אולי אמיצים למחצה שיצטרפו אליהם, ואז אמיצים לרביע יצטרפו אליהם וייתכן מעבר חד מנורמה של תמיכה במלחמה, בשנאה ובדעות חשוכות לנורמה של תמיכה בשלום, בכבוד האדם ובדעות נאורות.
כדי לראות את השפעתם של יחידים, הבה נקרא את הסיפור של בגדי המלך החדשים דרך תורת המשחקים. כלל החברה שיחקה את המשחק של להכריז על מה שכולם מכריזים. כולם ידעו שהמלך עירום, אך כולם העמידו פנים שהמלך לבוש, שכן איש לא רצה לסטות מהנורמה ולשלם את המחיר. אבל, כאשר ילד קטן אחד הכריז שהמלך עירום, והחברה שמה לב להכרזתו, החברה עברה בהרף עין מנורמה של הכרזת שקר לנורמה של הכרזת אמת. בחברות ליברליות, לא רק ילדים יכולים להכריז שהמלך הוא עירום.
הניתוח המשחקי יכול להאיר לנו את היתרון הגדול של תרבות של מחלוקת לשם שמיים על פני תרבות התובעת אחדות רעיונית. כשהתביעה היא לאחדות רעיונית, הרי שהחברה כולה עלולה להיסחף למלחמת שולל מבלי שיהיה מי שיכריז שהמלך הוא עירום. בעוד הפשיזם מושתת על אחדות המושגת דרך אחדות רעיונית, הרי שהתלמוד הוא ספר של מחלוקות לשם שמיים לצד היותו שוחר שלום. התלמוד קובע שתפקידם של תלמידי החכמים הוא להרבות שלום בעולם, וכי כל התורה כולה היא מפני דרכי שלום. לכאורה יש סתירה בין שתי תכונות אלו של התלמוד: תרבות המחלוקת והרדיפה אחר השלום. אלא שאיפכא מסתברא: תרבות המחלוקת היא שמונעת את המשחק המסוכן של האזרח הבלתי ידוע, משחק שעלול להיגמר במלחמה שכולם מביעים בה תמיכה אפילו שכולם מעדיפים שכולם יתנגדו לה. התרבות הפשיסטית הכופה אחדות רעיונית, ומובילה למלחמות.
ספרם של ד"ר אורי וייס ופרופ׳ יוסף אגסי Games to Play and Games not to Play התפרסם לאחרונה בהוצאת Springer.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
