newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הכפר ליד חברון שנמצא על הכוונת של רגבים והמתנחלים

לפני שבועיים עקרו מתנחלים מאות עצים באדמות הכפר אל טייבה. במקביל ארגון רגבים קורא למינהל האזרחי לעקור את עצי הכפר הנמצאים לכאורה על אדמות מדינה. "אנחנו כאן כדי להגן על האדמות", אומרים בכפר

מאת:
הגיש תלונה נגד הפגיעה בעצים שלו. עזיז ג'עאפרה מהכפר אל-טייבה ליד חברון (צילום: באסל אל עודרה)

הגיש תלונה נגד הפגיעה בעצים שלו. עזיז ג'עאפרה מהכפר אל-טייבה ליד חברון (צילום: באסל אל עודרה)

בחודש האחרון מתנחלים מתנכלים כמעט מדי לילה לתושבי הכפר הקטן אל טייבה, ששוכן צפונית לחברון – כך טוענים תושבי הכפר, המונה שמונה משפחות בסך הכל.

ביום שישי בלילה, לפני שבועיים, מתנחלים עקרו שם מאות עצים ושרפו עשרות דונמים של שדות. העצים שנעקרו ונשרפו היו בני יותר משלושים שנה.

"אנחנו מנסים להגיש תלונה נגד מתנחלים", סיפר תושב הכפר עזיז ג'עאפרה. "ביום שישי קמתי בבוקר להשקות את העצים, וראיתי שהם עקרו לנו את הכל – מאות עצים. שלי, של אח שלי, וגם של השכנים".

ארגון הימין רגבים מפעיל לחץ משפטי וציבורי כדי לעקור עצים של תושבי טייבה. "שיא החוצפה: ערבים נטעו עשרות עצים על אדמות הפיתוח של היישוב היהודי אדורה", נכתב  בפוסט שהעלה הארגון בפייסבוק. בפוסט הם דרשו מהמינהל האזרחי לעקור את העצים בכפר, שלטענתם ניטעו כדי לנתק את הרצף הטריטוריאלי בין שתי התנחלויות – אדורה ותלם.

התגובות בפוסט היו מפחידות. תרגמתי כמה מהן לערבית כדי שאוכל להבין. "מה הבעיה? תעקרו להם את הנטיעות", כתבה מגיבה אחת. "צריך תושבים חזקים שיצאו לעקירה מסיבית", כתב מגיב אחר. "למה לא מגיעים לשם ומורידים אותם? מי מארגן את זה?" שאל מגיב שלישי.

donate

אבל רגבים לא סיפרו לקהל הקוראים שלהם שמתנחלים כבר פלשו לאל טייבה, עקרו עצים ושרפו את השדות יומיים קודם לכן. הפוסט של רגבים עלה ביום ראשון, 29 באוגוסט, והמתקפה על הכפר קרתה ביום שישי, 27 באוגוסט.

רגבים לא פירטו היכן בדיוק נמצאות האדמות שהם מבקשים שהעצים הנמצאים עליהן ייעקרו, אבל לא בהכרח מדובר באדמות שמתנחלים פלשו אליהן, שכן האדמות האחרונות הן אדמות פרטיות ברובן. "אם לא היו מגיעים לפה חבר'ה צעירים מתרקומיא לעזור לי לכבות את האש – זה היה נגמר אחרת. היו לי חמישה טנקים של מים. השתמשנו בכולם. לקח לנו שעות", סיפר עזיז.

השטח שייך למשפחה של עזיז. הוא נמצא מזרחית להתנחלות אדורה, באזור שאליו מקווים כנראה המתנחלים להתרחב בעתיד. ישראל הגדירה חלק מהאדמות באזור כ"אדמות מדינה", וההתנחלות הוקמה על חלק מאדמות אלה. עם זאת העצים, שנעקרו במתקפה של המתנחלים, נכרתו מאדמות פלסטיניות פרטיות.

כשביקרתי באל טייבה פגשתי את עזיזה אל ג'עאפרה, חקלאית שנולדה בכפר לפני חמישים שנה. היא תפסה אותי ביד, והראתה לי את גינת הירק ששתלה בסמוך לבית. דיברנו על ענבים ועצי זית, והעיניים שלה ממש נצצו מהתלהבות.

"רוב הגברים בכפר הולכים לעבוד, אבל אני נשארת כאן, לדאוג לאדמה. זו שגרת היום שלי מאז שאני קטנה: קמה בבוקר, מתפללת, ויורדת לעבוד באדמה, להשקות את העצים. אני אוהבת את אורח החיים הזה מאוד", אמרה.

נשארת לשמור. עזיזה אל ג'עאפרה מכפר אל טייבה ליד חברון (צילום: באסל אל עדרה)

נשארת לשמור. עזיזה אל ג'עאפרה מכפר אל טייבה ליד חברון (צילום: באסל אל עדרה)

המשפחה שלה איבדה יותר ממאתיים עצים במתקפה של המתנחלים. "חזרתי לגור באל טייבה לפני ארבע שנים כדי להגן על האדמה החקלאית של המשפחה שלנו", סיפרה, "בעבר הייתי מגיעה רק לעבד אותה, וחוזרת לישון בבית בעיר. כשהמתנחלים החלו להחריב לנו את האדמות, הבנתי שאני חייבת לגור כאן".

"להם (למתנחלים; ב"ע) יש צבא, וארגונים, ולצערי אותנו אף אחד לא מכיר", הוסיפה עזיזה. "אנחנו לא חלשים. אני לא מפחדת מהם, בכל פעם שהם עוברים ליד הבית שלי – אני רוצה לגרש אותם ממנו. למה הם עוברים לי ליד הבית? יש להם דרך אחרת. הם מטרידים אותי בכוונה".

במהלך הסיור בכפר ראיתי את היקף הנזק של ההצתות מהמתקפה של המתנחלים. האש הגיעה מטרים ספורים מהבית של עזיזה. היא החלה לארגן את תושבי הכפר בלילות, לשהות יחד, קרובים זה אל זה, כדי שיוכלו להגן על עצמם אם המתנחלים יתקפו שוב. המשטרה הישראלית לא עושה דבר, והצבא – גם הוא עוקר לתושבי אל טייבה עצים.

"בעבר חיילים נהגו להגיע ולעקור לנו את העצים", סיפר עזיז, "אבל היום המתנחלים עושים את זה בעצמם. למרות שאני בן שישים, מאז המתקפה ביום שישי, אני ישן על הגג של הבית, נרדם רק בשלוש לפנות בוקר".

המינהל האזרחי נוהג לעקור עצים שנשתלו באדמות בגדה שהצבא הכריז כשטחי אש, שמורות טבע, או אדמות מדינה. שלושת סוגי ההכרזות האלו הן שיטות של הכיבוש לייהד את המרחב ולהפקיע אדמות פלסטיניות.

ישראל מונעת פיתוח חקלאי פלסטיני בשטחי C, שבו נמצא רוב הפוטנציאל החקלאי של הגדה. לאורך השנים, ישראל הפקיעה מאות אלפי דונמים מפלסטינים והפכה אותם למה שהיא מכנה אדמות מדינה, שמוקצות אך ורק למתנחלים. פלסטינים לא מקבלים היתר לזרוע אדמות חדשות, לחפור בורות מים, או לסלול דרכי גישה. לצד אלימות של מתנחלים, אלו הסיבות העיקריות שמאלצות לפלסטינים לעזוב את האדמות החקלאיות שלהם.

ביוני, כאשר מתנחלים קיימו צעדות דגלים ברחבי הגדה המערבית וקראו לתושבים לצאת "לשמור על אדמות המדינה", הם צעדו על הקרקעות של אל טייבה.

אחרי הביקור שלי, עזיזה הצטרפה לקבוצת ווטסאפ מקומית שבה מדווחים תושבים על אלימות של מתנחלים או צבא. מאז שהצטרפה היא מעלה לשם הודעות כמעט בכל יום. היא שולחת לנו עדכונים בכל פעם שמתנחלים עוברים ליד הבית שלה, מתגרים בה ומקללים. למרות הקושי, המפגש אתה ועם עזיז חיזק אותי. אני מתמלא בגאווה לפגוש אנשים כאלו, שמתנגדים לכיבוש, שמגנים על עצמם, שלא מוכנים לוותר על האדמה ולנטוש אותה. כאקטיביסט, זה נותן לי אנרגיות.

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "מיד עם קבלת התלונה במשטרה, נפתחה חקירה במסגרתה בוצעו מגוון פעולות לרבות איתור ובדיקת מצלמות באזור. לצערנו חרף מאמצי המשטרה לא נמצאו ראיות שיש בהן בכדי להוביל לחשודים. מעבר לכך נציין כי המשטרה אינה זוכה לשיתוף פעולה מצד המתלוננים. ככל שיתקבלו במשטרה פרטים נוספים או יעלה מידע נוסף שיכול להביא להתפתחות בחקירה, הרי שאלו יבדקו כמקובל".

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

השוק הפלסטיני ממשיך להיות מוצף במוצרים מיובאים מישראל. מדבקות מסמנות מוצרים ישראלים בחנות ברמאללה (צילום: ג'סיקה דוואני, Just Vision)

מדוע הקריאה להחרים תוצרת ישראלית לא נוחלת הצלחה בשטחים?

מזה שנים נערכים ברחוב הפלסטיני קמפיינים לעידוד החרמת תוצרת ישראלית והעדפת זו הפלסטינית על פניה. אך נוכח התלות הכלכלית והיעדר של חלופות מספקות, תמיכה פוליטית, פיקוח ותודעה ציבורית, לא מדובר במשימה פשוטה בכלל

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf