החרמות הציוד לפלסטינים בגדה המערבית זינקו פי 3 בשבע שנים

בדצמבר 2021 הצבא נכנס באישון לילה לכפר קטן בצפון הבקעה, למטרה משונה: להחרים טרקטורים. החיילים הגיעו לכפר ראס אל-אחמר בחשיכה, העירו את המשפחות, הוציאו תושבים מהבתים, ואספו את הכלים הכבדים המשמשים לחקלאות.

"בארבע בבוקר ", שיחזר ראש המועצה המקומית, עבדאללה בשאראת, "הם החרימו טרקטורים, עגלות, משאיות מים". בכפר מתגוררים כ-180 איש, המתפרנסים מחקלאות ומרעיית צאן. "הלילה הזה היה מכה קשה לכל המשפחות פה", אמר.

הסיבה הפורמלית שניתנה להחרמה היא שהכפר נמצא בשטח אש. כחמישית מהגדה המערבית הוגדרה על ידי ישראל כשטחי אש. כ-38 קהילות פלסטיניות מתגוררות בשטחים כאלה, ונמצאות בסכנת גירוש. "החרימו לנו את הטרקטורים עם תחילת עונת החריש", אמר בשאראת, "הפסדנו ככה 3,000 דונם של אדמה שלא נזרעה".

מנתונים שקיבל ארגון "כרם נבות" מהמינהל האזרחי, ומתפרסמים כאן לראשונה, עולה כי בשבע השנים האחרונות חל זינוק של כמעט פי שלושה בהחרמת ציוד וכלים לבנייה ולחקלאות, כמו טרקטורים, מנופים, חומרי בניין ומכלי מים, של פלסטינים בגדה. לעומת זאת, בהחרמות ציוד של ישראלים נרשמה ירידה של 42%.

לפי הנתונים, ב-2014 הוחרמו לפלסטינים ולישראלים בגדה מספר דומה של כלים וחומרים: לפלסטינים 262, ולישראלים (כלומר מתנחלים יהודים) 253. המגמה הזאת התחילה להשתנות כבר ב-2015, וב-2020 לפלסטינים הוחרמו שיא של 812 כלים, ואילו לישראלים הוחרמו 154 כלים.

מנתונים קודמים שהשיג "כרם נבות" עולה כי ב-2014-2020 גבה המינהל האזרחי יותר מ-8 מיליון שקל על שחרור ציוד שנתפס על ידו. באותן שנים מכר המינהל האזרחי ציוד, שנתפס ולא שוחרר על ידי בעליו, בסכום של כ-2.5 מיליון שקל. כלומר, בסך הכל זרמו לקופת המינהל בשנים האלה יותר מ-10 מיליון שקל בעבור הציוד שנתפס.

כדי לקבל את הכלים והחומרים בחזרה, פלסטינים נדרשים לשלם קנסות של אלפי שקלים – בדרך כלל בין 6,000 ל-8,000 שקל – הרבה יותר מעלות עבודות ההחרמה, לפי נתונים שסיפק המינהל.

השגת הנתונים לא היתה פשוטה, ודרשה שתי עתירות על פי חוק חופש המידע. דרור אטקס, מארגון "כרם נבות": "פנינו למינהל האזרחי כדי לקבל את המידע הזה לפני שנה, אבל המינהל התעלם מהפניות במשך חודשים ארוכים. כשקיבלנו את הנתונים סוף סוף, התברר מדוע הם התאמצו לא למסור אותם.

"המידע מלמד על הפערים העצומים במאמצי האכיפה שהמינהל משקיע נגד ישראלים, לעומת אלה שהוא משקיע כדי למנוע מפלסטינים לבנות בשטחי C. אלה דברים שכל מי שמסתובב בשטח רואה יום יום, והם מתבטאים מצד אחד בזינוק במספרי ההריסות לפלסטינים, ומצד שני במספר המאחזים הלא חוקיים, שקפץ בשנים האחרונות.

"הנתונים משקפים נאמנה את ההקצנה הלאומנית שעוברת על הפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות, ואת תרבות האפרטהייד, שהולכת ופושה בתוך מערכות השלטון הישראלי בגדה, ובראשן המינהל האזרחי".

העילות החוקיות להחרמה הן לרוב עבודה בשטח שהוגדר "אדמות מדינה" או "שטח אש"; או כל עבודה בשטח C שמחוץ לתוכניות מתאר מאושרות – כשישראל כמעט אינה מאשרת תוכניות כאלה.

דרך חוקית להחרים כלים לפלסטינים בשטחי B, שבהם לפי הסכמי אוסלו הרשות הפלסטינית אחראית על הנושאים האזרחיים, כולל תכנון ובנייה, היא צו איסור בנייה 1/96. צו זה אוסר על בנייה ליד כבישים ראשיים, גם אם השטח בשליטה פלסטינית.

בספטמבר 2021, למשל, התחילו לבנות בכפר ג'בע שמצפון לירושלים פארק משחקים לילדים. המינהל הוציא צו הפסקת עבודה והחרים את הבאגר של הקבלן, בתואנה שהבנייה מתבצעת כ-100 מטר מכביש עוקף רמאללה, שישראל פרצה וסללה באמצע שנות ה-90 בתוך שטח B.

לדברי בשאראת מראס אל-אחמד, "לאף אחד אין אומץ עכשיו להכניס טרקטור, או כלי רכב אחר, לכפר שלנו כדי לחרוש את האדמה. אנשים מפחדים שהכלי יוחרם, כי הקנסות גבוהים מאוד". בשאראת אומר שהתופעה התגברה מאוד בשנה האחרונה. "אנשים חוזרים לחרוש את האדמה עם חמורים, כמו פעם. זה הופך את תנאי החיים למאוד קשים, כחלק מהמדיניות שמטרתה לגרש אותנו מכאן".

מתנחלים מדווחים, והצבא מחרים

חקלאים פלסטינים תלויים במיוחד בטרקטורים ככלי שינוע, מכיוון שהצבא מונע מהם באופן גורף לסלול דרכי גישה ותשתיות מים בשטחי C, שבהם רוב האדמות החקלאיות בגדה. טרקטורים וטנדרים משמשים לנשיאת מכלי מים וערימות חציר לצאן. החרמתם גודעת עורק חיים בסיסי בקהילות אלה.

ברבים מהמקרים, הצבא מחרים את הכלים במהלך העבודה. כך אירע ב-2020 למוחמד בני עודה, תושב בקעת הירדן, שחפר עם באגר דרך לצינור מים שישקה את אדמתו, שבה הוא שותל זעתר. "בזמן שחפרתי, חיילים הגיעו, והאשימו אותי שאני פותח דרך באופן לא חוקי. הם החרימו לי את הבאגר לעשרה ימים. כדי לשחרר אותו שילמתי 8,000 שקל", הוא מספר.

בשנתיים האחרונות הקימו המועצות האזוריות בהתנחלויות מערך ייעודי, שנועד לדחוק בגורמים הממשלתיים להחרים טרקטורים וכלי עבודה מחקלאים פלסטינים. תושבי ההתנחלויות מדווחים בקבוצות ווטסאפ בכל פעם שהם רואים עבודה פלסטינית. המינהל האזרחי אף הקים מוקד טלפוני ייעודי עבור דיווחים אלו, המכונה "חמ"ל C".

במצגת של המועצה האזורית בנימין, שהוצגה בכנס שעסק בנושא באפריל 2021, נטען כי מאות תושבים משתתפים בפרויקט הזה, לצד רבש"צים, פקחים, אנשי חוות ו"כל מי שמסתובב בשטח". באחת השקופיות הוצגו נתונים, לפיהם ב-2020 מתנחלים דיווחו 600 פעמים על בנייה פלסטינית, זאת רק באזור בנימין. הדיווחים האלה הובילו ל-60 החרמות של טרקטורים ושל כלים כבדים אחרים.

במקרים רבים התושבים מעבדים אדמות שנים ארוכות, בלי לדעת שישראל הפקיעה מהם את הקרקע בשנות ה-80. בחודש החולף הצבא החרים מסיבה זו שני טרקטורים במסאפר יטא. מה שישראל מכנה אדמות מדינה הן בפועל אדמות אפרטהייד, שכן הן מוקצות בלעדית לצורכי המתנחלים.

פעמים אחרות, החרמות נעשות ללא כל נימוק חוקי, אלא כהיענות לדרישות המתנחלים בשטח. כך קרה לסעיד עליאן, בעל אדמה פרטית שבסמוך לה הוקם המאחז מצפה יאיר. במרץ אשתקד, מתנחלים רעולי פנים היכו אותו ואת אשתו עם צינור מתכת כשהגיעו בשבת לערוך פיקניק באדמה שלהם. אשתו תיעדה את המתקפה המזעזעת הזו.

השנה הגיע עליאן לעבוד במטע הזיתים שלו, ותיאם זאת עם המינהל האזרחי והצבא, זאת עקב האלימות הקשה שספג בשנה שעברה. חיילים עצרו את העבודה, והחרימו לו טרקטור ובאגר, בלי כל עילה מלבד היענות לדרישות המתנחלים במאחז הלא חוקי הסמוך.