החמלה שנעדרת מהדיון על פונדקאות

כותב אורח: אילן טבק אבירם

רעידת האדמה בנפאל ומשבר תינוקות הפונדקאות והוריהם שם, הציתו מחדש את הויכוח בעד ונגד פונדקאות, ויכוח המוכר מן הדיון על חוק הפונדקאות הישראלי, כמו גם ממשברים קודמים בהם נקלעו הורים דרך פונדקאות לתסבוכות בחו"ל, בהודו ולאחר מכן בתאילנד. אל מול האמירות החד משמעיות של מתנגדי הפונדקאות יש הכרח להשמיע קול שמחזיק את המורכבות הרבה של הנושא ולהתריע על כמה מהפגמים בשיח המתנגד לפונדקאות באשר היא.

הדיון על פונדקאות אינו מתקיים בחלל ריק כי אם בתוך אקלים תרבותי-חברתי מובהק בחברה הישראלית, השם במקום מרכזי את נושא הפריון והמשפחה. על רקע מרכזיות הכמיהה לילדים ביולוגיים, המגמה בישראל, בשונה ממרבית מדינות אירופה, הייתה ותמשיך להיות בעתיד הנראה לעין כזו שמעודדת טיפולי פוריות על גוניהם ואף מאפשרת את התרחבותם של מבנים משפחתיים חדשים, גם אם הם מנוגדים לערכי המשפחה המסורתית.

> רחם להשכרה: האמת המרה מאחורי תעשיית הפונדקאות

הומואים? חפשו הורות משותפת

חוק הפונדקאות הישראלי הגיע לעולם על מנת לענות על צרכיהם של זוגות עם בעיות פריון. למרות מחאות מצד ארגונים פמיניסטיים החוק התקבל בהבנה גדולה מתוך אמפתיה מוצדקת למצוקתם של מי שעברו שבעת מדורי גיהינום של טיפולי פוריות כושלים ונותרו עם כמיהה בלתי ממומשת לצאצאים. החוק בולט כיום כחוק המפלה זוגות שאינם נשואים, נשים רווקות וגברים, יחידים וזוגות, הנותרים ללא פתרון ונאלצים לכתת רגליהם מעבר לים.

מתנגדי הפונדקאות אינם יכולים מחד להתנגד להרחבת חוק הפונדקאות ולהחלתו על האוכלוסיות המודרות ממנו ובאותה נשימה לתקוף את ההורים הטריים שהגיעו מנפאל, על שבחרו לעבור תהליך שאינו מפוקח ומבוקר כמו התהליך בארץ, תהליך ממנו הם מנועים בחוק. כמו כן, לא ניתן להאשים דווקא הורים אלה ברצונם העז לממש את "זכות ההורות", כשזו מהווה ערך עליון בחברה הישראלית, וההשוואה למקומות אחרים דוגמת סקנדינביה אינה רלוונטית.

המתנגדים שולחים את ההורים דרך פונדקאות לפתרונות אלטרנטיביים, מוסריים יותר בעיניהם, אך מנותקים מן המציאות בפועל. "פנו לאימוץ או להורות משותפת" נטען, מבלי לבדוק שאופציות האימוץ בארץ הן מצומצמות מאד ולמעשה אינן מאפשרות ליחידים או לזוגות חד מיניים לממש את הורותם. האימוץ הבינארצי, הצטמצם גם הוא עבור זוגות הטרוסקסואליים ונסגר לחלוטין עבור גברים, יחידים או זוגות. פתרון ההורות המשותפת, הינו פתרון אפשרי שיכול להיות ישים עבור חלק מהאוכלוסיות המודרות מפונדקאות , אבל גם הוא יכול להתקיים רק בתנאים מסוימים של התאמה בין שותפים להורות ובשום אופן אינו רצוי וישים לכל הזוגות, סטריטיים או הומואים, שאינם חפצים בצרוף גורם נוסף וחיצוני להורות.

כדאי לשים לב שהפתרון מוצע על ידי המבקרים רק לזוגות הומוסקסואליים. כך, נחשפים לעיתים טיעונים הומופוביים, כאילו הרצון של זוג גברים לגדל ילד ללא דמות אישה הוא בלתי לגיטימי, מדיר נשים ואף פוגע בטובת הילד. זהו גם בסיס החיבור הבלתי קדוש בקואליציית המתנגדים לפונדקאות בין מגיני זכויות הפרט ובין מגיני המשפחה המסורתית מהימין הדתי. מתנגדי הפונדקאות מהטעמים המוסריים בלבד חייבים להתנער מטיעונים אלה, אם ברצונם להיתפס כבלתי מוטים כלפי הקהילה הלהט"בית וכחסרי פניות במאבקם.

הפונדקאות חוקית אבל לא לכולם

לא פעם מזכירים מתנגדי הפונדקאות פונדקאות אלטרואיסטית ללא תשלום, בין בני משפחה או חברים קרובים, כפונדקאות מוסרית ועדיפה. מי שיתעמק בתהליך הרגשי בפונדקאות ילמד כי הפן האלטרואיסטי מתקיים גם בפונדקאות בתשלום, ומהווה לא פעם את המרכיב המעצים המשמעותי ביותר עבור הפונדקאית, שמרגישה ובצדק כי העניקה מתנת חיים לזוג העקר. מנגד, דווקא התשלום, מהווה נדבך חשוב בהגנה הפסיכולוגית ובשמירת הגבולות עבור הפונדקאית והמשפחה לה היא מסייעת, ואילו הפתרון של פונדקאות ללא תשלום בין אנשים קרובים מעודד טשטוש גבולות ופתח לתסבוכות פסיכולוגיות רבות, ביניהן גם תחושות ניצול.

לבסוף נותר נושא העדר החמלה. בלהט הויכוח, ולמרות הסיטואציה האנושית הקשה של רעידת האדמה בנפאל, קמו חלק מהמתנגדים לפונדקאות והטיחו בהורים כי הם "סוחרי אברים ותינוקות" ובפונדקאיות כי הן משמשות כ"אינקובטור עם רגליים" או כעוסקות בזנות.

יש לזכור שגם ההורים וגם הפונדקאיות הם בני אנוש שמבקשים להיטיב את חייהם. יש להשאיר מקום של כבוד גם לשיקול דעתם, גם כשזה אינו תואם את תפיסת העולם של המתבונן. התייחסות מבזה לשני הצדדים, לא רק שחוטאת לאמת, היא גם סותרת את הבסיס המקורי של מתנגדי הפונדקאות – הרצון להגן על החלש מפני פטרונות.

ראוי להזכיר כי שאלת הפונדקאות בבסיסה הינה שאלה מוסרית שנויה במחלוקת ועיקר הלהט והאנרגיה מושקעים בוויכוח בין המתנגדים המוחלטים והתומכים המוחלטים, ויכוח בין תפיסות עולם מתנגשות שלא ניתן למצוא ביניהם חוט מגשר. ויכוח זה הינו עקר כמעט כמו ויכוח בין-דתי משום שהתפיסה הבסיסית המוסרית הנוגעת לנושא נצבעת בשחור ולבן והמרחב לשינוי אפסי. הציבור הרחב אינו נשכר מהתקוטטות זו משום שהטחת ההאשמות אינה מאפשרת חשיפה למידע מדויק אלא רק לחלקי אינפורמציה סלקטיביים.

הגיע הזמן להתחיל שיח חדש, פורה ופרגמטי, המחפש להיטיב עם כל הצדדים המעורבים ולהניע תהליכי פונדקאות אחראיים ואתיים בארץ ובעולם. פונדקאות, גם בישראל ובארה"ב, ובמיוחד בעולם השלישי, היא תהליך רגיש וסבוך שהכרחי להסתכל עליו בעין ביקורתית אך מלאת חמלה, ולחדד את ההבנה כיצד אפשר לשמור על האינטרסים של הצדדים בסיפור מורכב ואנושי זה. שמירה על דיאלוג פתוח ומכבד בין המבקרים ובין מי שנזקקים לשירותי פונדקאות חיוני בכדי להשיג שינוי לטובה ולכן הכרחית הנמכת הלהבות. לשם כך נדרשים מתנגדי הפונדקאות לוותר על הפנטזיה כי יצליחו להפוך פונדקאות באשר היא לבלתי חוקית ובלתי לגיטימית ולהתמקד בשמירה והגנה על זכויות הנשים הפונדקאיות.

ד"ר אילן טבק אבירם הוא פסיכולוג קליני ביחידה לגיל הרך רמת חן, שרותי בריאות כללית ומנחה קבוצות להורים דרך פונדקאות

> איך הלכנו, הערבים, להפגין בתל אביב בסבבה, כאילו?